חוקרים חישבו את המחיר ואת התועלת הכלכלית של חזרת לוטרות הים לחופים המערביים של צפון אמריקה, והראו שהרווח עולה בהרבה על ההפסד.
מה יקרה אם נחזיר ליערות, לערבות הדשא או לחופי הים בעלי חיים שהתגוררו במקומות האלה בעבר, אך נעלמו מהם לפני עשרות שנים? כל הוצאה או הכנסה של מין משנה את המערכת האקולוגית, ובמיוחד כשמדובר בטורפים. לשינויים במערכת האקולוגית יש גם השפעות כלכליות – לטוב ולרע. חוקרים מקנדה בדקו את ההשפעות שעשויות להיות לחזרתן של לוטרות הים לחופי קנדה, ומצאו שאף על פי שהן מזיקות לתעשיות מסוימות, ובמיוחד לשליית צדפות ולכידת סרטנים, התועלת הכלכלית מצעד כזה עולה על המחיר.
לוטרות הים (Enhydra lutris) חיו בעבר לכל אורך החוף המערבי של צפון אמריקה, מבאחה קליפורניה במקסיקו ועד לחופים הדרומיים של אלסקה. אזור המחיה שלהן התמשך גם מערבה משם, לחופי האיים האלאוטיים השוכנים מדרום למיצר ברינג, ועד חופי סיביר ויפן. במאות ה-18 וה-19 הן ניצודו בהמוניהן עבור הפרווה שלהן, ונעלמו מחלק ניכר משטחי המחיה ההיסטוריים שלהן. בשנות ה-70 של המאה הקודמת החלו ארגוני שמירת טבע להחזיר את הלוטרות למקומות שבהם הן חיו בעבר, ואוכלוסייתן גדלה במהירות – מכמה אלפי פרטים לכ-150 אלף.
פחות צדפים, יותר דגים
הלוטרות הן טורפות, שמתמחות בחסרי חוליות ימיים כגון סרטנים, קיפודי ים וצדפות. הן נוהגות לשלות את טרפן מהמים ולנפץ את הקונכייה או השריון על סלעים, לפעמים גם בעזרת אבנים. כשהחוקרים השוו בין חוף ים בקנדה שבו הלוטרות משגשגות לבין חוף אחר שנותר נטול לוטרות, הם מצאו שנוכחותן מובילה להפחתה משמעותית בכמות הצדפות, הסרטנים וקיפודי הים.
באותם חופים חיים גם בני אדם, וחלקם מתפרנסים מהצדפות והסרטנים, ששגשגו בעשרות השנים שחלפו מאז שהלוטרות נעלמו מהאזור. החוקרים חוזים כי שובן של הלוטרות לכל שטח המחיה ההיסטורי שלהן יוביל לירידה משמעותית ברווחי החברות המתפרנסות מצדפות וסרטנים, ובסך הכל לאובדן שנתי של יותר מחמישה מיליון דולר. למחיר הכספי מצטרפת העובדה שרבים מהעובדים בחברות אלו הם אמריקאים ילידים החיים בקהילות מבודדות למדי, לא פעם במרחק של עשרות קילומטרים מהעיר הקרובה. הצדפות והסרטנים אינם רק מקור הפרנסה שלהם, אלא גם המזון העיקרי שהם צורכים – ולא יהיה להם פשוט למצוא מקור מזון חלופי.
צילום: DOC WHITE / NATURE PICTURE LIBRARY / SCIENCE PHOTO LIBRARY
אך לחזרת הלוטרות יש גם צדדים חיוביים. לאורך החוף המערבי של צפון אמריקה נמצאים יערות הקלפ – "יערות" תת-ימיים שבהם צומחות אצות הקלפ הגדולות. כמו היערות על היבשה, גם יערות הקלפ מספקים מזון ומחסה לשלל בעלי חיים. הלוטרות אינן אוכלות אצות, אך רבים מחסרי החוליות שהן טורפות דווקא כן. לכן, באזורים שאין בהן לוטרות יש הרבה פחות קלפ, ואילו בשטחים שהלוטרות שבו אליהם גם הקלפ מתאושש. החוקרים מצאו שיערות הקלפ גדולים משמעותית במקומות אליהם הלוטרות חזרו.
כשהקלפ צומח, גם בעלי החיים החוסים בצילו משגשגים. במקומות האלה הביומסה – כלומר המשקל הכולל של היצורים החיים – הייתה גבוהה ב-37 אחוז לעומת חופים נטולי לוטרות. אומנם היו בהם פחות צדפות, סרטנים וקיפודי ים, אך תושבים אחרים של יערות הקלפ, ובהם חסרי חוליות אחרים ודגים, התרבו והגדילו את אוכלוסייתם. גם לכך יש כמובן משמעות כלכלית. החוקרים חוזים עלייה של פי שלושה בתפוצת דג הלינגקוד (Ophiodon elongatus), למשל, ובסך הכל עלייה של קרוב לשבעה מיליון דולר בשנה בהכנסות מדייג. יתרון נוסף הוא קיבוע הפחמן שמבצעים יערות הקלפ המתאוששים.
אטרקציות חמודות
עם זאת, התועלת הכלכלית המשמעותית ביותר של לוטרות הים היא לתיירות. לוטרות הן אטרקציה: הן חמודות להפליא, והן גם פעלתניות וסקרניות, ואפשר לסמוך עליהן שישעשעו את בני האדם הצופים בהן. במקומות רבים בארצות הברית ובקנדה מציעים כבר כעת מגוון רחב של "סיורי לוטרות" – גם אני הצטרפתי לפני כמה שנים לשיט קיאקים במפרץ מדרום לסן פרנסיסקו בקליפורניה, שמוקד המשיכה העיקרי שלו היה נוכחותן של הלוטרות. אכן נהניתי מאוד לראות אותן שוחות וצוללות ליד הסירות.
קשה להעריך את התועלת הכלכלית של הלוטרות כאטרקציה תיירותית, במיוחד בהתחשב ברגישות של תעשיית התיירות לגורמים בלתי צפויים, כפי שראינו היטב בחודשים האחרונים עקב משבר הקורונה. החוקרים לקחו זאת בחשבון, אך הם סבורים שגם בתנאים לא אידיאליים, שוק תיירות הלוטרות עשוי להכניס מיליוני דולרים בשנה, כך שהרווחים מנוכחותן יעלו בהרבה על ההפסדים.
קאי צ'ן (Chan), אחד ממובילי המחקר, אמר בריאיון לאתר Science News שהממצאים מעוררים תקווה: "הם מראים שכשמשקיעים בשיקום מערכות אקולוגיות, כולל החזרה של טורפים כמו לוטרות הים, יכולה להיות לכך תועלת רבה עבור בני האדם". עם זאת, החוקרים ציינו גם שכמו במקרים רבים אחרים, הרווחים לא יגיעו בהכרח לאותם אנשים שפרנסתם תיפגע עקב המחסור בצדפות ובסרטנים. מימוש הרווחים, ובעיקר אלה שיגיעו מתיירות, וכך גם אופן פיזורם וחלוקתם, תלויים בפעולות שינקטו הקהילות המקומיות והממשלה. רק בעתיד נדע איזו תועלת כלכלית אמיתית יביאו לאזור היונקים הפרוותיים.
הכותבת של תוכן זה – ד"ר יונת אשחר
התוכן לקוח מאתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
