מחקר חדש: ללטאות שחיות באיים שבהם יש טורפים, יש טמפרטורת גוף גבוהה יותר, שעוזרת להן לברוח במהירות.

מה עושות לטאות שמוצאות את עצמן על אותו אי עם נחשים שמנסים לטרוף אותן? אצל חומטים ביפן התפתחה במהלך הדורות טמפרטורת גוף גבוהה יותר, שעוזרת להם לברוח מהטורפים חסרי הרגליים.

לטאות הן אֶקְטוֹתֶרְמִיוֹת – מונח שפירושו שהמקור העיקרי של חום הגוף שלהן מגיע מהסביבה. כשהן מתחממות בשמש, חום הגוף שלהן עולה, וכשבחוץ קר, גם הטמפרטורה של גופן יורדת ועמה גם רמת הפעילות שלהן. לעומתן, בעלי חיים אֶנְדוֹתֶרְמִייִם, כמו העופות והיונקים, מחממים את גופם בתהליכים ביוכימיים ושומרים על טמפרטורת גוף קבועה ואופטימלית. זו הסיבה שלרוב בעלי החיים האנדותרמיים יש חום גוף קבוע פחות או יותר, בעוד בעלי חיים אקטותרמיים, כמו הלטאות, משנים את טמפרטורת הגוף שלהם כל הזמן, כתלות בסביבה. בעלי חיים אלו נקראו בעבר "בעלי דם קר", אך למעשה, הגוף שלהם יכול להגיע לטמפרטורה שבה נמצא הגוף שלנו, ואף לעבור אותה, אם הם נמצאים באזור חם מספיק או נחשפים ישירות לשמש חזקה. 

הלטאות יכולות לווסת את טמפרטורת הגוף שלהן באמצעות חשיפה לשמש או שכיבה על סלע חם כדי להתחמם, או לחילופין רביצה בצל, או על עלים שאינם מעבירים חום כדי להוריד את הטמפרטורה. מבנה הגוף שלהן, והתנוחה שהן מאמצות – פרישה של האיברים או התכרבלות לכדור – תורמים גם הם לוויסות הטמפרטורה של גופן. 

חום הגוף בתורו משפיע על הפעילות של הלטאות: ככל שהדם שלהן חם יותר, כך הן זזות מהר יותר עד נקודה שבה כבר חם להן מדי, והן מחפשות מקום קר כדי להוריד את טמפרטורת הגוף. לכל מין לטאה יש טמפרטורה אופטימלית, שבה הן פעילות, יוצאות החוצה ומחפשות אוכל.

איך כל זה קשור לנחשים?

איי אִיזוּ, שנמצאים מדרום מזרח לאי הגדול ביותר של יפן, הם שורה של איים געשיים קטנים. כמו איי גלפגוס או האיים של ניו זילנד, הם עלו מהים כתוצאה מהתפרצויות געשיות, ולכן כל הצמחים ובעלי החיים שנמצאים עליהם הגיעו דרך הים, מהאי הגדול שמצפון. לטאות מהמין "חומט חמשת הפסים של אוֹקַדָה"  (Okada’s five-lined skink או בשמן המדעי Plestiodon latiscutatus) נמצאות בכל איי איזוּ, אך הטורף המרכזי שלהן, נחש כרכן מהמין Elaphe quadrivirgata, נמצא רק בחלק מהאיים. במחקר חדש, חוקרים מיפן הראו שבאיים בהם יש נחשים, טמפרטורת הגוף של הלטאות גבוהה בהשוואה לבנות מינן על איים נטולי נחשים. בנוסף הם מצאו כי בארבעים השנים האחרונות טמפרטורת הגוף של כל הלטאות עלתה במעלה אחת בממוצע, כנראה בשל שינוי האקלים. 

עם נחש, בלי נחש

מסאמי הַסֶגַאווַה (Hasegawa) מאוניבסיטת טוהו ביפן הגיע לראשונה לאיי איזוּ ב-1977, כשהיה תלמיד לתואר ראשון, ומאז הקפיד להגיע לשם כל שנה. כחובב לטאות מילדותו, הסגאווה נטל חלק במחקר על חומטי אוקדה באיים: הוא תפס אותן בעזרת חכה עם פיתיון של תולעים, מדד את אורכן וגם את הטמפרטורה שלהן. "תחילה לא הייתה לי מטרה ברורה", אמר הסגאווה בראיון לניו-יורק טיימס. אך עם הזמן, כשבחן את  הנתונים שאסף, הוא הבחין במשהו מוזר: "היו הבדלים גדולים בטמפרטורות הגוף של הלטאות בין האיים".

באיים שבהם חיו נחשים, מצאו הסגאווה ועמיתיו, טמפרטורת הגוף של החומטים שיצאו לחפש אוכל הייתה גבוהה ב-3.2 מעלות צלזיוס בממוצע מטמפרטורת הגוף של החומטים באיים שאין בהם נחשים: 35.4 מעלות לעומת 32.2. בנוסף, לחומטים שחלקו את מרחב המחייה שלהם עם נחשים היו רגליים ארוכות יותר, ושני הדברים יחדיו הובילו לכך שהם רצו מהר יותר. "מה שעשינו זה לחבר את נוכחות הנחשים לכך שהלטאות רצות מהר יותר, לכך שיש להן רגליים ארוכות יותר ולעובדה שטמפרטורת הגוף שלהן כשהן מחפשות מזון גבוהה יותר",  אמר פליקס לנדרי יואן (Yuan), שהוביל את המחקר עם הסגאווה. עם טמפרטורת הגוף הגבוהה הזו, אמר יואן, החומטים הצליחו לרוץ מהר יותר משהנחשים, שגם הם אקטותרמיים, יכלו לזחול במרדף אחריהם. 

המחקר מראה איך בעלי חיים מתאימים את עצמם לסביבתם, ואיך לחץ ברירתי – במקרה זה, נוכחות של טורף – משנה את התנהגותם ואת הביולוגיה שלהם. הוא גם מצביע, שוב, על החשיבות של איים, במיוחד איים געשיים צעירים יחסית, שעלו מהים כקרקע בתולית, ללא צמחים ובעלי חיים, בהבנת המנגנונים של האבולוציה. אבל יש לו גם צד נוסף: המחקר עקב אחר ההבדלים בטמפרטורת הגוף של הלטאות לא רק במרחב, אלא גם בזמן.

החום עולה

הנתונים שבידי החוקרים מקיפים כמעט ארבעים שנה של מדידות, מ-1981 עד 2019. כשבחנו את הנתונים הללו הם ראו שבכל האיים, עם ובלי הנחשים, טמפרטורת הגוף של החומטים עלתה במשך השנים בערך במעלה אחת בממוצע. הסיבה לכך, משערים החוקרים, היא שינוי האקלים: העלייה בטמפרטורת הגוף משקפת עלייה דומה בטמפרטורות היומיות הממוצעות באיים. הביולוג האבולוציוני שיין קמפבל-סטטון (Campbell-Staton), שלא היה מעורב במחקר, אמר לניו-יורק טיימס שהשינויים האקלימיים עלולים להיות הרסניים במיוחד עבור בעלי חיים אקטותרמיים, ולשנות את הדינמיקה בין טורף לנטרף. מה יעשו למשל החומטים שחולקים את האיים שלהם עם נחשים, אם הטמפרטורה של הטורפים תעלה והם יהפכו לזריזים יותר? או אם שינוי האקלים יגרום להם עצמם להתחמם יותר מדי, ויפגע בפעילותם?

מחקרים כאלו, אמר קמפבל-סטטון, הם בדיוק מה שהתחום צריך כעת, "אם אנחנו רוצים לנסות ולהבין באמת איזו השפעה תהיה לשינוי האקלים על מינים אקטותרמיים". 

האייטם חובר על ידי – ד"ר יונת אשחר
האייטם לקוח מאתר האינטרנט של מכון דוידסון -davidson.weizmann.ac.il

שתפו בפייסבוק