המשרד פנה לששת היבואנים הגדולים בישראל – אלקטרה, ברימאג, מיניליין, BSH, ניופאן ותדיראן – לקבלת מידע מפורט כולל אסמכתאות, לבדיקת עמידתם בהוראות חוק פסולת אלקטרונית. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "כחלק מהסדרת שוק מיחזור הפסולת החשמלית והאלקטרונית, אנו מצפים מיבואני הציוד ליישם את החוק ככתבו וכלשונו, לדווח באופן מיטבי על כלל הציוד שנכלל בחוק המשווק בישראל על ידם, וכן לשלם עליו על-מנת לאסוף אותו ולמחזר אותו בסוף חייו. אנחנו כאן כדי לוודא שאכן המזהם ישלם".
פסולת אלקטרונית, אילוסטרציה
כחלק מהסדרת שוק מיחזור הפסולת האלקטרונית, המשרד להגנת הסביבה החל בביקורות על ששת היבואנים והיצרנים הגדולים בישראל: אלקטרה, ברימאג, מיניליין, BSH, ניופאן ותדיראן. זאת, במטרה לבדוק את נאותות דיווחיהם לפי חוק פסולת אלקטרונית בדבר הציוד המיובא על ידם וכן את דיוק התשלומים שלהם לשם איסוף הציוד והמיחזור שלו בסוף חייו, כאשר הוא הופך לפסולת.
בחוק נקבע, בין היתר, כי על היצרנים והיבואנים לדווח באמצעות תאגידי המיחזור למשרד להגנת הסביבה על הציוד ששיווקו. כחלק מהסדרת הטיפול בפסולת זו, פתח המשרד להגנת הסביבה בביקורות בששת היבואנים והיצרנים הגדולים בישראל, האחראים בסך הכול לכ-77 אלף טונות ציוד חשמלי, אלקטרוני, סוללות ומצברים המהווים כ-45% ממשקל הציוד והסוללות הנמכרים בשנה בישראל, כמעט כמחצית, על מנת לבדוק את נאותות הדיווח שלהם והתשלומים בגין הציוד המשווק.
פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני, מנורות וסוללות מהווה פחות מ-3% מסך הפסולת המעורבת בישראל. יחד עם זאת, מדובר בפסולת שיכולה להיות מסוכנת או מזיקה, שכן היא מכילה חומרים מסוכנים כגון כספית וליתיום וכן פולטת גזי חממה.
דיווח לא נכון של יבואן מהווה הפרת חובותיו בהתאם לחוק, הקובע כי מימון מיחזור הפסולת הנוצרת מהציוד שהוא מכניס לישראל מוטלת עליו. דיווח לא נכון עלול לגרור תשלום בחסר עבור טיפול בפסולת. באין מימון למיחזור פסולת בצורה סביבתית, הפסולת עלולה להישלח לאתרים לא מורשים, שם היא עלולה להישרף במקום להתמחזר, לפגוע באיכות האוויר ולהרעיל מי תהום במתכות רעילות.
דיווח לא נכון מהווה הפרה של הוראות החוק והמשרד רשאי להטיל על היבואנים והיצרנים עיצום כספי. הפרה זו, אם בוצעה, נקבעה גם כעבירה פלילית, שהעונש המרבי הקבוע בחוק עבורה הוא מאסר של שישה חודשים או קנס.
הרחבה ורקע:
בשנת 2014 נכנס לתוקפו חוק פסולת אלקטרונית, אשר קובע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני, סוללות ומצברים המוערך בהיקף של כ-165 אלף טון בשנה. חוק זה מושתת על מודל אחריות יצרן מורחבת ועיקרון "המזהם משלם", שלפיו יצרנים ויבואנים של מוצרי חשמל מחויבים לממן את האיסוף והמיחזור של הפסולת שנוצרת מהמוצרים שנמכרים על-ידם.
התשלומים בגין הציוד המשווק משולמים לתאגידי מיחזור ייעודיים, שקיבלו הכרה מהמשרד להגנת הסביבה. תאגידים אלו אחראים לביצוע האיסוף והמיחזור תחת פיקוח אגף אחריות יצרן מורחבת במשרד להגנת הסביבה. בכך, האחריות על הטיפול בסוף חיי המוצר מוטלת על מי שייצר אותו או ייבא אותו לארץ.
באשר לפינוי פסולת מוצרים חשמליים "לבנים" כמו מקררים, מכונות כביסה ותנורים מבתי לקוחות שקנו מוצרים חדשים: שירות צרכני-סביבתי שהנהיג המשרד להגנת הסביבה, שזכה להצלחה בקרב הציבור הרחב, ממומן גם הוא באמצעות התשלומים שמשלמים יצרנים ויבואנים לתאגידי המיחזור.
בתחילת שנת 2019 המשרד חידש את ההכרה בתאגידי המיחזור המורשים מ.א.י ואקומיוניטי וקבע אמות מידה שמטרתן הנגשת אפשרויות לאיסוף הפסולת האלקטרונית מהציבור הרחב. המשרד קבע יעד לפיו בתוך ארבע שנים כלל תושבי ישראל יקבלו שירות מתאגידי המיחזור עבור פסולת אלקטרונית שברשותם. המשרד קורא לציבור למסור את פסולת הסוללות שברשותו בכל עסק שמוכר סוללות ולפנות ציוד חשמלי ואלקטרוני ישן מביתו לבית העסק שממנו רכש מוצר חדש דומה ללא עלות, או להשליכו בהתאם להסדר ההפרדה שקבעה הרשות המקומית.
הובא מאתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection
