דגי זברה מהונדסים גנטית הזוהרים בצבעים שונים נמלטו מחוות גידול דגים ועכשיו הם שוחים ומתרבים בנהרות בברזיל.
דגי הזברה (Danio rerio) חיים במים מתוקים. אפשר למצוא אותם בנהרות, באגמים ובשדות אורז, הם מתרבים במהירות ומסוגלים לשרוד במגוון של טמפרטורות ותנאים. מקור הדג באסיה והוא נפוץ מאוד בהודו, בבנגלדש, בפקיסטן ובמיאנמר. בשנים האחרונות הפכו דגי הזברה לחיות מעבדה פופולריות, הגנום שלהם רוצף במלואו ופותחו שיטות שונות להחדרת גנים לגנום שלהם וכן להשתקה של גנים בתאיהם. כיום הם משמשים כאורגניזם מודל חשוב בחקר מחלות שונות, כמו ניוון שרירים על שם דושן, סרטן עור, מחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר.
צילום: Kuznetsov_Peter, Pixabay
דגים מהונדסים זוהרים
מלבד שימושיהם במחקר, דגי זברה מהונדסים גנטית נמכרים גם כדגי נוי. לדגי זברה, וגם לחיות אחרות ובהן חולדות, ארנבים, חזירים ואפילו חתולים, אפשר להחדיר גנים שונים שמקורם במדוזות ובאלמוגים, אשר גורמים להם לזהור בצבעים שונים. הזוהר נוצר הודות לתגובה כימית הנקראת ביולומינסנצייה, (בעברית אוֹרוּת) המתרחשת בעזרת חלבון פלואורסצנטי מיוחד. חברות מסחריות מוכרות לחובבי וחובבות הדגים דגי זברה שזוהרים בירוק, בכחול, באדום, בצהוב או בוורוד תחת השם המסחרי "גלופיש" (GloFish).
כאשר הם נמצאים באקווריום, הדגים הזוהרים אינם גורמים נזק; אבל קיימת סכנה ממשית שהדג הזוהר, העמיד בטמפרטורות שונות ויכול לחיות בקלות במגוון סוגים של מאגרי מים מתוקים, ישתחרר לטבע. בארץ עוד ניתן לקנות גלופיש כחיית נוי, אבל מחשש לפגיעה בסביבה עקב שחרור הדגים המהונדסים, מדינות שונות, ובהן ברזיל, אסרו על ייבוא, שיווק וגידול של הדג הזוהר. אף על פי כן, יש בברזיל חוות שמגדלות ומוכרות את דגי הזברה הזוהרים.
צילום: Edward Kinsman, Science Photo Library
לשחרר את וילי
במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Taylor & Francis, דיווחו חוקרים מברזיל על פלישה של דגי זברה זוהרים למאגרי מים טבעיים בדרום-מזרח המדינה. הדג הזוהר נצפה לראשונה בטבע בשנת 2015, באגן הניקוז של נהר פאראיבה דו סול (Paraíba do Sul), סמוך לחוות גידול דגי הנוי הגדולה ביותר בדרום אמריקה. החווה כוללת 4,500 בריכות גידול שאת המים של רובן מרוקנים 8 פעמים בשנה לנהר הסמוך; בצינורות הניקוז לא מותקנים מסננים כדי למנוע מעבר של דגי נוי מהבריכות לנהר. במהלך 2017 התבצעו מדי חודש סקרים שגרתיים בחמישה אזורים שונים בדרום-מזרח ברזיל, ובכל אחד מהסקרים נמצאה כמות קטנה של דגי זברה זוהרים.
מרבית הדגים שנמצאו היו בוגרים מינית ואף נמצאו ביצים מופרות. החוקרים מעריכים שתפוצת דגי הזברה הזוהרים בנהרות ברזיל עתידה לעלות במהירות, בגלל קצב הרבייה הגבוה שלהם והיעדר טורפים טבעיים של דגים אלו בסביבה זו. יתרה מזו: מזג האוויר בברזיל דומה למזג האוויר בהודו, שדגי הזברה נפוצים בה מאוד. בברזיל יש עונה גשומה הדומה לעונת המונסונים בהודו. בתקופת המונסונים דגי הזברה בהודו מתרבים בקצב מהיר יותר, הודות לשגשוג של הפלנקטון שממנו הם ניזונים ולהצפות המחברות בין שטחי מחיה שונים ומאפשרות מפגשים בין אוכלוסיות שבשאר השנה הן נפרדות.
בבטנם של דגי הזברה הזוהרים שבנהרות ברזיל נמצאו חרקים שונים, זואופלנקטון ומעט אצות – תזונה הדומה לתזונה של דגי הזברה בסביבתם הטבעית. בשלב זה קשה לנו להעריך את ההשלכות ארוכות הטווח של פלישת דגי הזברה. אם דגי הזברה הזוהרים יהפכו נפוצים, הם עשויים להתחרות במיני דגים מקומיים על מזון או על אזורי רבייה ולפגוע באוכלוסיות מקומיות של דגים, חרקים ופלנקטון.
לעומת דגי הזברה הרגילים, לדגי הזברה המהונדסים גנטית יש צבעים זוהרים שעשויים להסגיר אותם לטורפים חדשים, שימנעו גידול באוכלוסיותיהם. אך ייתכן גם שטורפים שאינם מכירים דגים זוהרים יזהו זאת כסימן אזהרה ויימנעו מלטרוף אותם. בהיעדר טורפים, דגי הזברה הזוהרים עשויים להתרבות במהירות בנהרות ברזיל, ולהפוך למפגע ססגוני ולסימן אזהרה מהבהב הן למינים מקומיים והן לנו, בני האדם, מפני הפגיעה שהתערבות לא-זהירה עלולה לגרום לסביבה.
הפריט פורסם על ידי – אורי ברמן
הפריט פורסם במקור באתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
