במחילות של גופרים, מכרסמים צפון אמריקאיים, שוררים תנאים שמעודדים צמיחת שורשים – אותם הם אוכלים. חוקרים חלוקים בשאלה אם ניתן לקרוא לכך חקלאות.
הם קטנים וחמודים למראה, עם שיניים גדולות ופרווה חומה, שמתגלה בפעמים הנדירות שבהן הם עוזבים את המחילות שלהם ועולים על פני הקרקע. אלו הם הגופרים, שמכונים גם חולדי השק – מכרסמים שחיים ברחבי אמריקה הצפונית. אורח חייהם אכן מזכיר מאוד את החולד שחי גם אצלנו, אך הם קרובים יותר לבונים האמריקאיים. ולפי מחקר חדש, הם גם עוסקים בחקלאות. או לפחות, גרסה ראשונית מאוד של חקלאות.
הגופרים מבלים כמעט את כל זמנם במחילות מתחת לאדמה, ולכן גם ניזונים בעיקר ממה שניתן למצוא שם, כלומר שורשים ופקעות. הם משלימים את התפריט עם כמה עלים וגבעולים, שאותם הם אוספים כשהם עולים אל מעל הקרקע להוציא את האדמה שחפרו, בתלים שמזכירים את אלו של החולדים בישראל. לפעמים הם גם מושכים מהשורש צמח שלם אל תוך המחילה.
גופר מושך צמח לתוך המחילה. צילום סרטון: Norm Douglas, CC BY-SA
שורשים בתוך המחילה
גופרים מהמין Geomys pinetis חיים בדרום מזרח ארצות הברית, וכל גופר חופר לעצמו מערכת מסועפת של מחילות, שעשויה להגיע לאורך כולל של יותר מ-150 מטרים ולעומק של כמה עשרות סנטימטרים. חפירה היא מלאכה קשה, שדורשת אנרגיה מרובה. ורוניקה סלדן (Selden) מאוניברסיטת פלורידה בארצות הברית החליטה לבדוק איך המכרסמים מצליחים למצוא מספיק מזון כדי לספק את הקלוריות הדרושות להם. היא דגמה, עם פרנסיס פאץ (Putz), אדמה מיער בפלורידה שבו חיים גופרים, והשניים חישבו כמה שורשים כל גופר עשוי למצוא ולאכול. הממצאים שעלו מהבדיקה הפתיעו את החוקרים: לא נראה היה שיש בקרקע די מזון לקיים את המכרסמים הקטנים. אבל בבירור, בעלי החיים הללו הצליחו לשרוד ואף לשגשג.
איך הם עושים זאת? סלדן ופאץ שיערו שאולי הם ניזונים גם משורשים שצומחים בתוך המחילות שלהם. כשהגופרים חופרים מחילה, אמרה הביולוגית האמריקאית אליזבת פרסונס (Parsons) לאתר האטלנטיק, הם מבצעים מעין תיחוח באדמה, "שהופך אותה למאווררת יותר, כך שקל יותר לצמחים לגדול בה, ולמים לחלחל". בניגוד למכרסמים רבים אחרים, מין זה של גופר גם נוהג להטיל צואה ברחבי המחילות – דבר שמספק דשן לגדילת צמחים.
החוקרים חסמו חלק מהמחילות כדי למנוע מהגופרים להיכנס אליהן במשך כמה שבועות, ובדקו את גדילת השורשים במחילה וסמוך מאוד לדופנותיה. הם גילו שורשים רבים של עשב, תלתן וצמחים נוספים בולטים מהקירות, "כמו נטיפים וזקיפים בתוך מערה", אמר פאץ. החוקרים חישבו ומצאו שהשורשים שגדלים בתוך המחילה לאחר שכבר נחפרה עשויים לספק לפחות כחמישית מהקלוריות הדרושות לגופרים, וייתכן שיותר.
גופר חופר מחילה. סרטון: Jack Putz and Veronica Selden / University of Florida
איך מגדירים חקלאות?
אנחנו יודעים כבר זמן רב שחקלאות אינה עיסוק השמור לבני אדם בלבד. יש כמה בעלי חיים ימיים שמטפחים "שדות" מתחת למים, כמו למשל דגי האלמוגית שדואגים לאצות, מרחיקים מהן מזיקים ואף מסלקים אצות שאינם אוכלים כדי לטפח את המזון המועדף עליהם. על היבשה, הנמלים גוזרות העלים, שחיות באמריקה הדרומית והצפונית, עוסקות בחקלאות כבר עשרות מיליוני שנים. הן מגדלות פטריות בקנים תת-קרקעיים, ומאכילות אותן בצמחייה שהן מביאות לשם כך אל הקן. במקרים רבים, הפטריות לא יכולות לחיות ללא הטיפול המסור של הנמלים, והנמלים – ללא המזון שמספקות הפטריות. האם מה שהגופרים עושים גם יכול להיות מוגדר כחקלאות?
"זה בעצם תלוי באיך אנחנו מגדירים 'חקלאות'", אמר פאץ. "אם חקלאות מותנית בזה שהחקלאי זורע או שותל את הצמחים, אז הגופרים לא עומדים בדרישות הללו. אבל זו נראית לי הגדרה צרה הרבה יותר מדי". הוא הזכיר שבמקומות רבים בעולם לאורך ההיסטוריה, אנשים השקיעו זמן ועבודה בטיפוח צמחים שאותם לא שתלו, כמו עצי פרי ביער. לרוב, גם זו נחשבת צורה של חקלאות. "הם יוצרים מקום שבו היבול שלהם יכול לגדול, ואז קוצרים אותו", הוסיפה סלדן בראיון לאטלנטיק. עם זאת, הם לא מתעקשים על ההגדרה, וסיימו את מאמרם באמירה שבין אם נקרא למה שעושים הגופרים חקלאות ובין אם לא, "טיפוח שורשים הוא תופעה ששווה מחקר נוסף".
חוקרים אחרים מהססים יותר להשתמש במילה המפורשת. הארכיאולוגית מלינדס זדר (Zeder) אמרה שהמכרסמים בבירור "משנים את הסביבה. זו הנדסה של המערכת האקולוגית". אבל לדעתה, צריך להיות קשר חזק יותר בין הצמחים ובין בעלי החיים שמגדלים אותם כדי שזו תהיה חקלאות – כמו הקשר שבין הפטריות והנמלים, או ביננו לבין החיטה והאורז, למשל. במקרים אלו הצמחים והפטריות הפכו להיות תלויים במגדליהם, ולא נראה שזה המצב אצל הגופרים.
דבר אחד בו זדר מסכימה לחלוטין עם פאץ וסלדן הוא הצורך בעוד מחקרים, ולא רק על המין הזה. היא סבורה שיש עוד בעלי חיים רבים שמשנים ומשפיעים על סביבתם וכך יוצרים לעצמם מזון, יותר משחשבנו בעבר. מחקרים עתידיים יוכלו ללמד אותנו הרבה על יחסי הגומלין של בעלי חיים אלו עם המערכת האקולוגית שמקיפה אותם – בכל שם שבו נקרא להם.
חובר על ידי – ד"ר יונת אשחר
חדשה זו לקוחה מאתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
