הטיפול בפסולת עירונית מוצקה בישראל: חסמים, הסרתם ומאיצי ערך

תקציר

בישראל מיוצרות מדי שנה כשישה מיליון טונות פסולת עירונית מוצקה, ורובה מופנית להטמנה. האחריות לאיסוף הפסולת ולפינויה חלה על הרשויות המקומיות, והן הנושאות בעלויות הטיפול בה. המאסדר בתחום הוא המשרד להגנת הסביבה, שמוביל בעשורים האחרונים אסדרה במטרה לצמצם את שיעור הפסולת המופנית להטמנה ולהעלות את שיעורי המחזור. מטרת המחקר הייתה לבחון אם המטרות שהגדיר המאסדר הושגו, באיזה מחיר, מהם החסמים המרכזיים, ובאיזה אופן ניתן להסיר אותם. מניתוח רטרוספקטיבי עולה כי המטרה לא הושגה, וכי דרישות האסדרה ייקרו את עלויות הטיפול בפסולת בשיעור של מאות אחוזים. לדוגמה, הפרדה של פסולת במקור ברשויות המקומיות תרמה לתוספת מזערית באחוזי המחזור, אך ייקרה את עלות האיסוף והפינוי בשיעורים ניכרים. גם היטל ההטמנה לא תרם להעלאת שיעורי המחזור. התוכנית האסטרטגית לטיפול בפסולת עד שנת 2030 של המשרד להגנת הסביבה הוגדרה כשילוב שיטות, כולל השבת אנרגיה מפסולת. התוכנית מאמצת למעשה את אותה מדיניות עבר שלא צלחה, של הפרדת פסולת במקור והעלאת שיעורי המחזור, אך הפתרונות של הפקת אנרגיה מפסולת מתייחסים לפסולת שיורית בלבד, לאחר חילוץ חומרים בעלי ערך קלורי גבוה (כגון פלסטיק וקרטון) ופגיעה ביעילות ניצול האנרגיה וביעילות הכלכלית של תהליכים אלה.
המאמר שופך אור על משק הפסולת בישראל, ומציג ממצאים לגבי חסמים מרכזיים בטיפול בפסולת עירונית מוצקה, אסטרטגיה להסרת החסמים ומאיצי ערך להשגת מטרת האסדרה – צמצום הפסולת המופנית להטמנה.

מבוא

בישראל מיוצרות מדי שנה כשישה מיליון טונות פסולת עירונית מוצקה ^[21, 2]. עד היום השיטה הרווחת ביותר בארץ ובעולם לסילוק הפסולת היא הטמנה, הנתפסת כשיטה שאינה בת־קיימא שיוצרת מפגעים סביבתיים ^[2]. המשרד להגנת הסביבה קידם מתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת אסדרה (רגולציה) ענפה בדמות חוקים, תקנות ותמריצים כדי לצמצם את הפסולת המופנית להטמנה ולהעלות את שיעור המחזור. המחקר בחן את האסדרה ותוצאותיה בין השנים 1996-2015, ומיפה את השיטות שנקט המשרד להגנת הסביבה במטרה לבחון אם המטרות שהגדיר המאסדר הושגו, באיזה מחיר, מהם החסמים המרכזיים, ובאיזה אופן ניתן להסיר אותם. התקופה חולקה לשתי תתי-תקופות של עשר שנים, שכל אחת מהן מאופיינת בתהליכי אסדרה שונים: תת-תקופה א': שנים 1996-2005; תת-תקופה ב': שנים 2006-2015.

השיטות שנקט המשרד להגנת הסביבה

שתי השיטות העיקריות שנקט המשרד להגנת הסביבה להשגת מטרת צמצום שיעור הפסולת המוטמנת ולהעלאת שיעור המחזור הן ייקור עלות ההטמנה וכן הפרדה של פסולת במקור ^[2].

ייקור עלות ההטמנה

ייקור עלות ההטמנה נעשה מתוך תפיסה שככל שעלות ההטמנה תהיה גבוהה יותר, הדבר יהווה תמריץ לטיפול בפסולת בדרכים חלופיות. הייקור נעשה בשתי דרכים עיקריות:

• תת-תקופה א': השנים 1996-2005 – צמצום משמעותי של היצע אתרי ההטמנה. במהלך שנות ה-90 נסגרו כ-400 אתרי הטמנה בלתי מוסדרים, ובהם אתר ההטמנה חירייה שנסגר בשנת 1998 ומשמש מאז אתר טיפול בפסולת ותחנת מעבר ^{[23, 1]}.
• תת-תקופה ב': השנים 2006-2015 – הטלת היטל הטמנה, שהרשויות המקומיות משלמות משנת 2007. גובה ההיטל היה 10 ש"ח לטונה ב-2007, ובשנת 2015 הגיע ל-108.85 ש"ח לטונה (לא כולל מע"מ).

הפרדה של פסולת במקור

הפרדה של פסולת במקור משמעה איסוף ופינוי נפרד של זרמי פסולת ספציפיים. לדוגמה, איסוף בקבוקי פלסטיק בכלי אצירה ייעודיים (כגון כלובים), איסוף נייר למחזור במכלים ייעודיים, הפרדה בבתי התושבים לפסולת רטובה (אורגנית) ולפסולת יבשה. רשויות מקומיות רבות החלו להנהיג הפרדה ואיסוף פסולת ב"זרמים ייעודיים" של בקבוקי פלסטיק, קרטון ונייר כבר בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ואף קודם לכן. המשרד להגנת הסביבה קידם הפרדה של פסולת במקור מתוך תפיסה שהפרדה זו תקל על חילוץ חומרים למחזור. קידום ההפרדה במקור בתת-תקופה ב' נעשה אף הוא בשתי דרכים עיקריות:

• תמריצים כספיים לרשויות המקומיות באמצעות קולות קוראים;
• חקיקה ותקנות (ראו נספח 1).  

שיטות  

הניתוח הרטרוספקטיבי של האסדרה שיושמה בין השנים 1996-2015 ותוצאותיה בוצע באמצעות סקר שבמסגרתו נאספו, סווגו, עובדו ונותחו מגוון רחב של מידע ונתונים, שאפשרו קבלת תמונה רחבה ומפורטת של התפתחות האסדרה, תוצאותיה והשלכותיה.

מיפוי חסמים מרכזיים בוצע באמצעות ניתוח נקודות חוזק, נקודות חולשה, הזדמנויות ואיומים (ראו נספח 2) וניתוח בשיטת "עץ הווה ממוקד" ^{[22, 17]}.

לצורך גיבוש מסקנות לגבי התחום הנחקר נערכו סקר מומחים וראיונות אישיים. בסקר השתתפו 40 מומחים משבעה מגזרים: מאסדר, שלטון מקומי, תאגיד מחזור מוכר, ארגונים לא ממשלתיים (NGO), אקדמיה, יועצים ויזמים או קבלנים. התפלגות המומחים לפי מגזרים מוצגת בטבלה 1. מתוך 40 המומחים, 10 משתייכים לקבוצת המאסדר בהווה או בעבר. 28 מתוך 40 המומחים ציינו כי היו מעורבים באחד מהליכי האסדרה הנחקרים לפחות. פירוט נוסף בנספח 3.

טבלה 1

הפצה ומענה על שאלון המוממחים _^[2]

תוצאות

תוצאות הניתוח הרטרוספקטיבי – תועלת

מטרתו של המשרד להגנת הסביבה הייתה (ועודנה) צמצום שיעור הפסולת המופנית להטמנה והעלאת שיעור המחזור ^[14]. עם זאת, לא הוגדרו מדדי ביצוע או אבני דרך לבחינת השגת היעדים. היעדים שהוגדרו בחקיקה ובתקנות מוצגים בנספח 4. לאור הגדרה זו, צד התועלת במחקר הוגדר כהעלאת שיעור המחזור של הפסולת העירונית המוצקה.  

בתת-תקופה א' (שנים 1996-2005) הייתה ירידה של 14.5% בשיעור הפסולת המופנית להטמנה ^[2]. בשנת 2005 עמדו שיעורי המחזור וההטמנה על 20% ו-80% בהתאמה ^[23].

ממיפוי ומבחינת נתונים שפורסמו על-ידי המשרד להגנת הסביבה וגורמים נוספים עולה כי בתת-תקופה ב' (שנים 2006-2015) לא השתנו שיעורי המחזור וההטמנה, והם נותרו כ-20% וכ-80% בהתאמה (ראו נספח 5) ^{[24, 18, 12, 11, 10, 9, 8, 7, 6, 5]}. יש להניח שתוצאה זו הביאה בשנת 2016 לשינוי יעדי המחזור לשנת 2020 שהופחתו מ-50% ל-35% (ראו נספח 6). הואיל ושיעורי המחזור וההטמנה לא השתנו בין השנים 2006-2015, ניתן להסיק כי הטלת היטל ההטמנה (החל ב-2007), מתן תמריצים להסדרי הפרדה במקור ליבש ולרטוב (בשנים 2010-2015) והפרדה במקור של פסולת אריזות בפחים כתומים במסגרת חוק האריזות (החל ב-2011) לא תרמו למימוש יעדי האסדרה. לפיכך, הוגדרה תועלת אפס מהאסדרה בתקופה זו.

תוצאות הניתוח הרטרוספקטיבי – עלות 

בעוד שהאסדרה לא השיגה את היעדים הרצויים לצמצום שיעור הפסולת המופנית להטמנה ולהעלאת שיעור המחזור, היא הביאה לייקור דרמטי בעלויות הטיפול בפסולת ^{[21, 2]}. צמצום אתרי ההטמנה במהלך תת-תקופה א' (שנים 1996-2005) הביא לייקור בעלויות הפינוי עקב גידול משמעותי במרחקי השינוע של הפסולת ופריקה כפולה בתחנות מעבר (double handling) ^[2], וכן לייקור תעריפי קליטת הפסולת באתרים שהפכו ל"מונופול אזורי" ^[16]. נמצא ששיעור הגידול במרכיב תעריף קליטת הפסולת בלבד עלה על 483% בתקופה זו, בעוד שהמדד הכללי במשק עלה בשיעור של 31% בלבד ^{[21, 4, 2]}.

בתת-תקופה ב' (שנים 2006-2015) נמצא שיעור גידול של 206% בתעריף קליטת הפסולת, בעוד שהמדד הכללי עלה בשיעור של 22% בלבד ^{[21, 4, 2]}. רכיב היטל ההטמנה שמשלמות הרשויות המקומיות בישראל הגיע בשנת 2015 להיקף תשלומים של כ-770 מיליון ש"ח. על פי הדו"ח הכספי המבוקר של קרן השמירה על הניקיון לשנת 2015, עמדה היתרה בקרן בסוף שנה זו על סך של 1.54 מיליארד ש"ח, מהם כ-97% כספי היטל הטמנה, בעוד ההתחייבויות בגין תמיכות לרשויות המקומיות הסתכמו ב-4.5 מיליון ש"ח בלבד ^[2].

גם הסדרי ההפרדה במקור במשקי הבית ליבש, לרטוב ולפסולת אריזות ייקרו בשיעורים ניכרים את עלויות האיסוף והפינוי עקב תוספת כלי אצירה במרחב הפרטי והציבורי, תוספת סבבי פינוי ברכבים ייעודיים וגידול ניכר נוסף במרחקי הנסיעה. למשל, ישנם כיום שני אתרים מרכזיים בלבד הקולטים פסולת אריזות מפחים כתומים – בעפולה ובראשון לציון – בעוד שחוק האריזות מחייב את כלל הרשויות המקומיות במדינת ישראל להפריד פסולת אריזות. המשמעות היא שישנן רשויות מקומיות המשנעות את הפסולת למרחקים העולים על 130-180 ק"מ, בעוד שמרחק הובלה סביר בסוג שירות זה הוא 20-25 ק"מ. נוסף על כך, רכב דחס סטנדרטי מסוג 26 טונות יכול לשאת משקל של 10-11 טונות פסולת מעורבת, בעוד שהמשקל של פסולת אריזות ברכב מסוג זה בממוצע הוא 1.0-2.5 טונות. המשמעות היא שהעלות התפעולית של איסוף ופינוי של פסולת אריזות מופרדת במקור (מבלי להביא בחשבון את התוספת של מרחקי הנסיעה) מגיעה לעד פי עשרה ויותר מעלות האיסוף והפינוי של פסולת מעורבת. על פי הדו"חות הכספיים המבוקרים והדו"חות השנתיים של תאגיד מחזור האריזות תמיר, עלות מערך הפחים הכתומים ברשויות המקומיות מגיעה לעשרות מיליוני ש"ח בשנה, אך התרומה להעלאת שיעורי המחזור מזערית (כ-0.26% בשנת 2019) ^{[20, 19, 3, 2]}.  

לנוכח ממצאי הניתוח הרטרוספקטיבי, שמראים כי יעדי האסדרה לא הושגו מחד גיסא, ועלויותיה גבוהות מאידך גיסא, השלב הבא במחקר עסק במיפוי וניתוח של החסמים להשגת המטרות ובשיטות להסרתם.

חסמים מרכזיים בהשגת יעדי האסדרה

לצורך מיפוי חסמים מרכזיים גובשה רשימת תופעות בלתי רצויות בשוק הפסולת העירונית המוצקה, שסווגה לנקודות חולשה ולאיומים במסגרת ניתוח SWOT של שוק הפסולת העירונית המוצקה (תוצאות הניתוח בנספח 2). זיהוי בעיות השורש בוצע במתודולוגיית "עץ הווה ממוקד" ^{[22, 17]}.

מהניתוח עולה כי ישנם גורמים רבים, ממגזרים שונים, שקשורים לתחום ופועלים בו ללא תיאום וללא תוכנית אסדרה לאומית. בפרט, קיימים חוסר תיאום וחוסר שיתוף פעולה בין המאסדר לבין השלטון המקומי, אף על פי שהשלטון המקומי הוא הגוף שאמון על ניהול שרשרת הפסולת (איסוף, פינוי והעברה לאתר קליטה), נושא בעלויות ובעל הידע והניסיון המקצועיים וההיכרות עם השטח. בעיות השורש שזוהו הן: א. האסדרה אינה מבוססת על ניתוח מחקרי, תפעולי וכלכלי; ב. חוסר שיתוף פעולה בין השלטון המרכזי למקומי; ג. חוסר יציבות רגולטורית; ד. חוסר בתכנון, במדידה ובבקרה. באיור 1 מוצגות תוצאות ניתוח התופעות הבלתי רצויות לזיהוי בעיות השורש ב"עץ הווה ממוקד".

איור 1

"עץ הווה ממוקד" לזיהוי בעיות השורש _^[2]

הסרת החסמים

מסקר המומחים ומניתוח יעילות-עלות (cost-effectiveness) של חלופות עתידיות לטיפול בפסולת, עולה כי אסטרטגיית פריצה להשגת יעדי האסדרה כוללת:

• כינון תוכנית אסדרה לאומית ובה תכנון ארצי לפריסה מיטבית של מתקנים לטיפול בפסולת. תוכנית כזו הוכנה ב-2005, ומאז לא נעשה עדכון כוללני לתוכנית האב אלא עדכונים אד-הוק שהועברו למועצה הארצית (במסגרת תמ"א 16).
• על תוכנית לאומית זו לתת דגש להקמת מתקנים לטיפול בפסולת, לרבות מתקני מיון, הפקת אנרגיה מפסולת ומִחזור תוך איזון בין מספר דרישות: א. הוזלה של עלויות שינוע ושמירה על העיקרון "המזהם משלם" לטיפול מקומי-אזורי בפסולת; ב. שמירת יתרון לגודל מבחינת אספקת פסולת למתקנים אלה בהתאם ליכולת הקליטה שלהם; ג. אסדרה סביבתית שיש ליישמה ולאכוף אותה.
• שלבי התכנון והיישום צריכים להתבצע בשיתוף פעולה מלא עם השלטון המקומי.
• ניתן להפחית או לאיין התנגדויות תושבים להקמת מתקנים מתקדמים להפקת אנרגיה מפסולת באמצעות הסברה, הנגשת מידע לציבור ומתן תמריצים לתושבים. ניתן להגדיר זאת במכרזי ההקמה והתפעול של המתקנים ולהטיל את האחריות לתוכניות ההסברה על היזמים או ליישם מודל בשיתוף עם הרשויות המקומיות בדומה לתהליכי חינוך והסברה המתבצעים עם גופי מחזור מוכרים דוגמת תאגיד מחזור האריזות תמיר.

מאיצי ערך

מאיצי ערך הם פעולות וגורמים חשובים המשפיעים משמעותית על קידום השגת המטרות והיעדים של האסדרה. מהמחקר עולה כי מאיץ ערך מרכזי בשלב התכנון ובשלב היישום הוא דיאלוג ושיתוף פעולה בין מחזיקי עניין בתחום, ובפרט בין המאסדר לבין השלטון המקומי. מאיצי הערך העיקריים שזוהו במחקר הם:

• הקצאת משאבים למחקר בתחום פתרונות לטיפול בפסולת עירונית מוצקה
• הקצאת משאבים לביצוע ניתוחים כלכליים אובייקטיביים בתחום פתרונות לטיפול בפסולת עירונית מוצקה
• מיסוד פורום חשיבה משותף של נציגי השלטון המרכזי (המאסדר) ונציגי השלטון המקומי
• הקמת מערך מידע ארצי נגיש וקל לתפעול לריכוז הנתונים הקשורים בתחום
• הגדרת מנגנוני בקרה עצמית מובנית של המאסדר לניטור, לפיקוח, לבקרה ולמשוב בכל הקשור ליישום האסדרה ולהשגת היעדים והמטרות שהוגדרו.

קביעת פעולות לביצוע

המומחים שהשתתפו בסקר התבקשו לדרג את מאיצי הערך על פי דרגת החשיבות וקלות היישום. התוצאות מוצגות באיור 2א. ניתן לראות ש-80% מהפעולות (4 מתוך 5) הוגדרו על-ידי המומחים כבעלות חשיבות גבוהה וכקלות יחסית ליישום. באיור 2ב התוצאות מוצגות במטריצת "קל/חשוב".

איור 2

קביעת פעולות ליישום בשיטת "קל-חשוב", על פי תוצאות סקר המומחים

א. טבלת "קל-חשוב" של הפעולות ליישום על פי תוצאות סקר המומחים ^[2]. ב. מטריצת "קל-חשוב" של הפעולות ליישום על פי תוצאות סקר המומחים. רביע "קל וחשוב" מייצג פעולות שדרגת חשיבותן היא הגבוהה ביותר ורמת יישומן היא הקלה ביותר.

מסקנות

ללא תשתית לטיפול בפסולת עירונית מוצקה כחלופה להטמנה, לא ניתן לצמצם את הפסולת המופנית להטמנה. לפריצת דרך משמעותית בתחום זה הביאו רשויות מקומיות באמצעות פתרונות שלא עלו בקנה אחד עם מדיניות המשרד להגנת הסביבה באותה עת. מתקן המיון המתקדם בעטרות ומתקן ה-RDF בחירייה קולטים פסולת מעורבת, והצליחו להביא לצמצום משמעותי של הפסולת המופנית להטמנה. למתקן בעטרות ניתן סיוע כספי נמוך יחסית מהמשרד להגנת הסביבה, ומתקן ה-RDF בחירייה הוקם ללא כל סיוע כספי מהמשרד.

במחקר נמצא כי הפתרון היעיל ביותר כלכלית וסביבתית כחלופה להטמנה הוא הפקה של אנרגיה מפסולת. לפתרונות של הפקת אנרגיה מפסולת תועלת כפולה – צמצום הפסולת המוטמנת ותשתית להפקת אנרגיה, שהיא מצרך שהביקוש לו הולך וגדל משנה לשנה.

דרושה תוכנית לאומית לטיפול בפסולת, שתהיה מבוססת מחקרית ותבחן התאמה של פתרונות המיושמים בעולם ליישום בישראל. בהתאם לתוכנית כזו יש לבצע עדכוני חקיקה, לדוגמה – שינוי המגבלות להפקת אנרגיה מאריזות. כמו כן, יש לבחון חלופות שונות ליישום בהשוואה למצב הקיים ובהשוואה לתוכנית האסטרטגית של המשרד להגנת הסביבה, המגדירה הפקת אנרגיה משאריות מיון בלבד ^[13].

מגבלות המחקר

במחקר נבחנו ארבעה סוגי פתרונות מתקדמים לטיפול בפסולת עירונית מוצקה שסיפקו את המידע הרלוונטי והמהימן ביותר באותה עת.

מקורות

1. איגוד ערים דן לתברואה. 2019. תועלות אקלימיות מסגירת מטמנות – מקרה בוחן אתר חירייה.
2. דסקל ש. 2018. ניתוח והערכת השפעות הרגולציה על שוק הפסולת העירונית המוצק בישראל (עבודה לקבלת תואר דוקטור). חיפה: אוניברסיטת חיפה.
3. דסקל ש, אילון א ושכטר מ. 2018. בין אחריות יצרן מורחבת לאחריות תאגידית – הטיפול בפסולת אריזות בישראל. ספר כנס היסוד של האגודה לאחריות תאגידית וקיימות בעסקים. 4 בספטמבר 2018. רעננה: קריית האוניברסיטה הפתוחה.
4. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 2016א. הירחון לסטטיסטיקה של מחירים, מדד המחירים לצרכן, סדרות עיקריות – מדדים ואחוזי שינוי – נתונים רב-שנתיים.
5. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 2016ב. סקר פסולת ומחזור.
6. המשרד להגנת הסביבה. 2012א. מסמך מדיניות הפקת אנרגיה מפסולת.
7. המשרד להגנת הסביבה. 2012ב. עיקרי התקציב לשנים 2013–2014.
8. המשרד להגנת הסביבה. 2013. ניהול חומרים, מהפיכת הפסולת בישראל.
9. המשרד להגנת הסביבה. 2014א. ניהול חומרים, מהפיכת הפסולת בישראל.
10. המשרד להגנת הסביבה. 2014ב. עיקרי התקציב לשנים 2015–2016.
11. המשרד להגנת הסביבה. 2015. ניהול חומרים, מהפיכת הפסולת בישראל.
12. המשרד להגנת הסביבה. 2016. הצעת תקציב לשנות הכספים 2017–2018 ודברי הסבר.
13. המשרד להגנת הסביבה. 2018. מסמך מדיניות לקידום הקמת מתקנים להשבת אנרגיה מפסולת עירונית בישראל (Waste to Energy). הוגש לאישור המועצה הארצית לתכנון ובנייה.
14. המשרד להגנת הסביבה. 2020. פסולת ומחזור היעד המרכזי.
15. טל א. 2008. פסולת ביתית בישראל. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
16. מבקר המדינה. 2016. דו"חות על הביקורת בשלטון המקומי – פרויקט הפרדה במקור של פסולת ביתית ברשויות המקומיות.
17. רונן ב ופס ש. 2012. ניהול ממוקד לעשות יותר עם מה שיש. הוצאת הוד בע"מ.
18. תיקון מס' 9 לחוק שמירת הניקיון היטל הטמנה, דברי הסבר מיום 8.5.2006.
19. תמיר – תאגיד מחזור האריזות בישראל. דו"חות כספיים מבוקרים לשנים 2012–2018.
20. תמיר – תאגיד מחזור האריזות בישראל. דו"חות תקופתיים (חצי שנתיים) לשנים 2012–2019.
21. Daskal S, Ayalon O, and Shechter M. 2018. The state of municipal solid waste management in Israel. Waste Management and Research 36(6): 527-534.
22. Daskal S, Ayalon O, and Shechter M. 2019. Closing the loop: The challenges of regulation in municipal solid waste management. Detritus 5: 3-10.‏
23. Nissim I, Shohat T, and Inbar Y. 2005. From dumping to sanitary landfills – solid waste management in Israel. Waste Management 25: 323-327.
24. Environment Statistics (database)

קריאה נוספת

מאמר הבוחן את המדיניות התכנונית-משפטית שלפיה נקבע מקומם של אתרי הפסולת בישראל, אם המדיניות ממלאת אחר קריטריונים בסיסיים של שוויון והגינות, ומה ניתן לעשות כדי להפוך מדיניות זו לשוויונית והוגנת יותר. המאמר בוחן גם את אופן הפיקוח של בתי המשפט על מדיניות מיקום אתרי הפסולת, ובודק מהם השיקולים שאמורים בתי המשפט לשקול בבואם לפקח על המדיניות התכנונית.

רוזן-צבי י. 2007. של מי הפסולת הזו לעזאזל?! סילוק פסולת וצדק סביבתי בישראל. מחקרי משפט 2: 558-487.

מאמר העוסק בכלים ובשיטות לניתוח שוק פסולת עירונית מוצקה, ובתפקידו של ניתוח זה בהקשר לביצוע RIA, בין אם ה-RIA רטרוספקטיבית ובין אם היא מכוונת לניתוח חלופות ליישום אסדרה עתידית.

Daskal S, Ayalon O, and Shechter M. 2019. Closing the loop: The challenges of regulation in municipal solid waste management. Detritus 5: 3-10.

הליקויים מעלים ספק לגבי נכונות שיעורי המחזור במדינות חברות באיחוד.

Eunomia Research and Consulting. 2017. Study on waste statistics – A comprehensive review of gaps and weaknesses and key priority areas for improvement in the EU waste statistics.

נספחים

נספחים 1-5
E&E_Winter2020_Daskal&Ayalon_appendix1-5

המאמר הינו פרי עמלן של:
שירה דסקל – הפקולטה להנדסת מכונות, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל; בית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי הרצליה,
אופירה אילון – החוג לניהול משאבי טבע וסביבה, אוניברסיטת חיפה; מוסד שמואל נאמן, הטכניון.

המאמר פורסם באתר האינטרנט של כתב העת "אקולוגיה וסביבה" – www.magazine.isees.org.il