חוקרים מארגנטינה גרמו לדבורי דבש להעדיף את ריחם של גידולים חקלאיים מסוימים – וכך להאביק אותם יותר ולהגדיל את היבול שלהם.
דבורים הם בין המאביקים העיקריים שמפרים גידולים חקלאיים בשדות ובמטעים ברחבי העולם. האבקה היא תהליך הכרחי בהפריה של חלק ניכר מהצמחים. מההפריה הזאת נוצרים הפירות שהצמח מגדל כדי להצמיח את הדורות הבאים שלו, וגם משמשים מזון לאדם ולבעלי חיים אחרים.
כדי שדבורים יאביקו את המטעים והשדות שהחקלאי רוצה שיפרו, הכוורת צריכה לעבור תקופת הסתגלות לסביבה החדשה שאליה הביאו אותה. באופן אופטימלי, הדבורים יסתגלו לסביבה לקראת מועד הפריחה של הגידולים, וכך יאביקו אותם ויאפשרו להם להניב כמה שיותר יבול. אך מה קורה כשמועד הפריחה מתעכב? במצב כזה קיים חשש שהדבורים ימצאו בינתיים פרחי בר ויתרגלו לעוף אליהם במקום אל הצמחים בשדות ובמטעים שהחקלאים רוצים להפרות.
בנסיון להתמודד עם בעיית התזמון, חוקרים מאוניברסיטת בואנוס איירס חשפו כוורות דבורים לתמצית ריח של פרחי חמניות – גידול חקלאי חשוב המשמש להפקת שמן, למאכל לבני אדם ולמזון לבעלי חיים – כדי להגדיל את הסיכוי שהדבורים יאביקו אותם. הפתרון מבוסס על מחקר קודם שבו נמצא כי ריח הפרחים שהדבורים ליקטו מהם צוף בעבר נטמע בזיכרון הכוורת ומגדיל את הסיכוי שהדבורים יחפשו שוב את אותם הפרחים.
יבולים משופרים
במשך שש שנים חשפו החוקרים לכוורות הדבורים את ריח החמניות ובדקו באילו פרחים ביקרו הדבורים. כדי לעקוב אחרי דפוסי התנועה של הדבורים נעזרו החוקרים בשלושה אמצעי מדידה. ראשית הם הניחו בפתח הכוורות שנחשפו לריח החמניות אבקה כחולה שנדבקה לדבורים, ובפתח כוורות הביקורת, שנחשפו רק למים או לתמצית ריח יסמין הניחו אבקה ורודה. כך יכלו לעקוב אחרי הדבורים בשדות ובשטחים הפתוחים ולזהות את השתייכותן לפי צבען.
בנוסף הציבו החוקרים מלכודות אבקנים בתוך הכוורת, ולמדו באמצעותן היכן ביקרו הדבורים בחיפושן אחרי צוף. לבסוף, הם עקבו אחרי התנהגות הדבורים בתוך הכוורת, והתמקדו במיוחד בריקוד הדבורים המפורסם שבו משתמשות דבורים כדי לכוון את הפועלות האחרות בכוורת אל שדות פרחים מוצלחים במיוחד.
המחקר הוכתר בהצלחה רבה מנקודת המבט של החקלאים. כמות היבול בשדות חמניות הסמוכות לכוורות שנחשפו לריח החמניות לפני מועד הפריחה עלתה ב-37-61 אחוז בהשוואה לשדות הסמוכים לכוורות הביקורת. בתצפיות שנעשו בשדות החמניות הסמוכים לכוורת זיהו החוקרים הרבה דבורים כחולות, דבר שחיזק את ההשערה כי חשיפה מוקדמת לריח הפרח מגבירה את הסיכוי שהדבורים יחפשו אותו.
הדבורים בכוורות שנחשפו לריח החמניות גם החלו לכוון את חברותיהן לשדות החמניות, באמצעות ריקוד הדבורים, בשלב מוקדם וביתר שאת לעומת דבורי הכוורות שלא נחשפו לריח החמניות. בדיקת האבקנים שהובאו לכוורת העלתה שכבר ביום הראשון אחרי שהציבו את הכוורות ליד השדות המיועדים להאבקה, הצטברה באלה מהן שנחשפו מראש לריח החמניות כמות גדולה של אבקני הצמח. כעבור כמה ימים השתווה אליהן הרכב האבקנים גם בכוורות הביקורת. החוקרים משערים שבזכות החשיפה המוקדמת לריח, דבורי הכוורות שהכירו את ריח החמניות ידעו לגשת לשדה כבר בתחילת ההתאקלמות שלהן בסביבה.
הניסוי יכול לשמש כבסיס לשיפור התנובה של החקלאות העולמית, ולעזור להפיק את המיטב מדבורי הדבש החרוצות, הסובלות ירידה משמעותית במספריהן.
מחבר – עידו קיפר
לקוח מאתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
