מזיקים הם בעלי חיים העלולים להוות מטרד ישיר בלתי נסבל לאדם ואף להעביר אליו מחלות. על פי פקודת בריאות העם 1940, האחראי לטיפול במפגעי המזיקים הוא בעל השטח שבתחומו נמצאים המזיקים. בפרק זה מפורטים מזיקים הנפוצים בארץ, נזקיהם לאדם ולרכוש ודרכי ההתמודדות מולם.

1. מזיקים תברואיים – מידע כללי

המזיקים הנפוצים ביותר בשטחים פרטיים (בדירות ובחצרות) הם תיקנים, פרעושים, קרציות, עשים, זנב זיפיים, פסוקים, עכברים וחולדות. במקרים של מפגע מצומצם בשטח ו/או בכמות המזיק בעלי המקום יכולים לטפל באופן עצמאי במזיקים – לבצע פעולות סניטציה סביבתית, להניח מלכודות ובמקרה הצורך להשתמש בתכשירי הדברה המיועדים לקהל הרחב. אם המפגע נרחב בשטח ו/או בכמות המזיק והטיפול העצמי הראשוני לא פתר את הבעיה, אפשר להיעזר במדביר. יש לוודא כי בידי המדביר רישיון הדברה בר תוקף מהמשרד להגנת הסביבה.

המזיקים הנפוצים ביותר בשטחים ציבוריים הם יתושים, זבובים, צרעות וחולדות. האחריות למניעה ולטיפול במפגעי מזיקים אלה מוטלת על הרשות המקומית (מועצה אזורית, מועצה מקומית, או עירייה) המחזיקה בשטח, ואליה אפשר לפנות ולדרוש כי תטפל במפגע. כל פעולת הדברה של הרשות המקומית תיעשה בידי מדביר בעל רישיון הדברה בר תוקף. אם למרות פניות חוזרות לרשות המקומית לא נפתרה הבעיה, אפשר לפנות אל מרכזי הלחימה במזיקים במחוזות של המשרד להגנת הסביבה.

2. טרמיטים

טרמיטים הם חרקים חברתיים החיים בקינים. טרמיטים עלולים לפגוע במבנים וברכוש בשל נטייתם לכרסם רהיטים ומשקופים מעץ ואף חוטי חשמל וטלפון. בעולם קיימים כ-2800 מיני טרמיטים ובישראל חיים באופן קבוע כ-8-10 מינים אשר שייכים ל-4 משפחות: טרמיטאים, טרמיטי עץ, טרמיטי עץ לח (קרקע) וטרמיטי קציר. תפוצה מקומית ואזורית: מפגעי טרמיטים בישראל ידועים בעיקר בנגב, ערבה, בקעה, במספר ישובים לאורך מישור החוף ובפנים הארץ. מידע זה הינו חלקי בלבד. 

איזה נזק גורמים הטרמיטים לאדם ולרכוש? 

רוב מיני הטרמיטים ניזונים בעיקר מעץ מת, יבש או לח, המכיל תאית, ולכן עלולים לגרום נזק גם לעצים מעובדים ולפגוע בחלקי בית וברהיטים העשויים עץ יבש כגון משקופים, דלתות, ארונות ועוד. כבלי חשמל וטלפון, המונחים על הקרקע או בקירות, עלולים אף הם להינזק כתוצאה מכרסום חורים במעטפת הכבל.
בזמן הקצר של מעוף הכלולות, שבו בוגרים רבים מקינים שונים יצאים בבת אחת לתעופה באוויר, עלולות להגיע כמויות רבות של טרמיטים מעופפים למבנים. בדרך כלל אינם פוגעים באדם באופן ישיר, אך עלולים ליצור אי נעימות קלה לנוכחים במבנים. 

כיצד מגיעים הטרמיטים לסביבת הבית? 

1. בוגרים במעוף כלולות חודרים לחלל הבית, וכאשר הם מצליחים להגיע לבית גידול מתאים (סדק בעץ לטרמיטי עץ או מרווח בין רצפות המאפשר גישה לקרקע לטרמיטי קרקע), הם מקימים בו קן.
2. פועלים יוצרים תעלה מקן שנמצא בשטח הציבורי, בחצר הבית או מקן שנמצא מתחת לבית עד לאחד מחדרי הבית.
3. יחד עם אדמה נגועה שהובאה לשיפוץ הבית.

תהליך הדברת קן טרמיטים 

קן טרמיטים מוסתר בדרך כלל באדמה או בעץ ולכן יש קושי לאתר אותו. כל אבחון של מפגע טרמיטים חייב להיעשות על ידי איש מקצוע המומחה לנושא וכל טיפול בתכשירי הדברה חייב להתבצע על ידי מדביר בעל היתר הדברה מהמשרד להגנת הסביבה. המדביר מחויב להשתמש בחומרי הדברה המאושרים על ידי המשרד להגנת הסביבה ועל פי ההנחיות הכתובות על תווית התכשיר שאושרה על ידי המשרד. תהליך הדברת קן טרמיטים מתחיל באיתור קפדני של תפוצת הטרמיטים במבנה. ניתן לעשות זאת על ידי איתור תעלות הבוץ שיוצרים טרמיטי הקרקע באמצעות הנחת פיתיונות בתוך ומחוץ לבית ו/או על ידי איתור הנזקים בבית. לאחר שהבעיה אופיינה במלואה, על המדביר להכין תוכנית הדברה.

שיטות להדברת קן טרמיטים

• השיטה הנפוצה להדברת טרמיטי קרקע היא יצירת מחסום כימי רעיל בין המקום המשוער של הקינים לבין מיקום הרכוש הפגוע בבית. לצורך כך, מחדירים חומר הדברה אל מתחת לריצוף בתוך הבית (מחייב קדיחת חורים ברצפות להחדרת חומר ההדברה) ולאורך הקירות החיצוניים של הבית. תכשירי ההדברה הקיימים היום מתפרקים מהר יחסית, לכן נדרש לחדש את הטיפול לאחר פרק זמן שבין שנה לשנתיים. חידוש הטיפול מתבצע בהתאם למידת חזרתם של הטרמיטים (מתחילים לראות תעלות בוץ) בשאיפה למגר את המפגע לפני שמתחיל להיגרם נזק.
• שיטה נוספת היא הנחת פיתיונות רעילים בנקודות סביב הבית, כדי שהפועלות יעבירו את הרעל לקן ויקטלו בעזרתו את שאר הפרטים החיים בקן. בשיטה זו מניחים פתיונות במקומות שונים בתוך ומחוץ לבית ולאחר שמתחילה אכילת הפיתיונות מחליפים אותן בפיתיונות רעילים. כמות החומר הרעיל בפיתיונות הוא נמוך והפיתיונות מונחים במקומות נסתרים באופן שלא ניתן לגעת בהם. שיטה זו מחייבת ניסיון, מעקב ואחזקה שוטפים – דבר המייקר מאוד את הטיפול. 
• קשה לאתר מבעוד מועד טרמיטי עץ הפוגעים במשקופים ולהדבירם כשהבעיה רק מתחילה, ולכן לעיתים קרובות נדרש להחליף את המשקופים. אפשר לנסות ליישם תכשירי הדברה אל תוך העץ, אך האפקטיביות של פעולה זו קשה למדידה.
• רהיטי עץ  הנגועים בטרמיטי עץ שאותם אפשר להוציא אל מחוץ לבית מועברים לעסק של המדביר ושם עוברים איוד (הדברה בגז הנעשית באופן בטיחותי במכולה מיוחדת לאיוד).

טיפול מקדים לפני בניית בית

בניית בית באזור נגוע בטרמיטים מצריכה טיפול מקדים בקרקע ו/או בבניין. למניעת חדירת טרמיטים מהקרקע למבנה, יש לפנות לחברות הדברה המנוסות ומתמחות בכך.  

3. פשפש המיטה

פשפש המיטה המצוי (Cimex lectularius), השייך למשפחת הפשפשאים, הוא טפיל חיצוני של בעלי חיים כגון: תרנגולות, עכברים, חולדות, עטלפים ויונקים אחרים, כולל האדם. הפשפשים ניזונים מדם ומעדיפים לשהות בקבוצות על מצע מחוספס. עקיצת הפשפש עלולה לגרום לגירוי מקומי חזק. עם זאת, הפשפשים אינם מעבירים מחלות.

התנהגות ותזונה

• פשפשים מעדיפים לשהות בקבוצות, במקומות מסתור על מצע מחוספס. בשעות האור הם מסתתרים קרוב למקום לינת האדם.
• פשפשים בוגרים (זכרים ונקבות) ניזונים מדם, לרוב בשעות הלילה המאוחרות. במקרה של מחסור במזון, מסוגלים הפשפשים לשרוד ללא תזונה במשך שבועות עד חודשים.

נזק לאדם ולרכושו

הימצאות פשפשים בקרבת האדם היא מפגע, עקיצותיהם עלולות לגרום לגירוי מקומי חזק. עם זאת הפשפשים אינם מעבירים מחלות. הפשפשים גורמים גם נזק לרכוש, שכן הם מכתימים בדם ובצואה מזרונים ומצעים בהם הם מסתתרים. נכון להיום לא נמצא כל חומר אשר דוחה פשפשים מגוף האדם באופן אפקטיבי למשך לילה שלם ושאינו רעיל.

תפוצה מקומית ואזורית

בדרך כלל הפשפש אינו עובר בעצמו מבניין לבניין, אלא מועבר על ידי העברת חפצים נגועים כגון רהיטים, מזרנים, שטיחים, מזוודות וספרים. במקום עם נגיעות גבוהה יימצא הפשפש בכל רחבי הבית במקומות חשוכים או אפלוליים כגון סדקים, חריצים, קופסאות, קפלי בד, עץ או מתכת. מעבר של פשפשים מדירה לדירה אפשרי, ומתבצע בדרך כלל בין דירות סמוכות הנמצאות באותה הקומה. 

במדינות עם נגיעות גבוהה ניתן למצוא את הפשפש בבתים, מלונות, בתי הארחה, בתי סוהר, בתי קולנוע, חנויות, שירותים, לולי תרנגולות, אוטובוסים וכלי רכב אחרים. הפשפש קיים גם בבתים/מלונות מפוארים וגם בבתים/מלונות פשוטים. 

מידע נוסף והנחיות הדברה מפורטים בקבצים המצורפים.

קבצים להורדה

להורדת כל הקבצים

• ביולוגיה והדברה משולבת של פשפש המיטה, ד"ר אורי שלום, 2011
• פשפש המיטה: ביולוגיה, אפידמיולוגיה וחשיבות רפואית, ד"ר קוסטה מומצ'וגלו, 2012

4. פשפשים פנדוריים

באמצע מאי 2019 הגיעו לאגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה תלונות רבות מאזור ים המלח, הערבה וחבל אילות על מטרדים קשים לעובדים ונופשים של נחילי "ברחשים". המפגעים התרחשו בשטחים נרחבים, בהם הופיעו כמויות גדולות מאוד של חרקים. 

ברחשים מטרידים אלה הם ככל הנראה פשפשים צמחוניים ממשפחת הפנדוריים, מהסוג Nysius (הוגדר ע"י לייבעלע פרידמן ממוזיאון הטבע שבאוניברסיטת תל-אביב). מדובר בפשפשים מאורכים קטנים, באורך 2.5 עד 3 מ"מ, הניזונים ממיצי צמחים באמצעות חדק ארוך, דק וחד בקצה. ייתכן מצב שבו מספר גדול מאוד של פשפשים רעבים וצמאים שלא מוצאים צמחים זמינים ינסו לדקור כל דבר, כולל בני אדם. כלומר, כשהפשפשים הרעבים המחפשים מקור תזונה נוחתים על גוף האדם, הם ינסו לדקור אותו. בשלב זה לא ידוע משך הזמן שבו החרקים הבוגרים ישרדו ללא תזונה מצמחים.   
על פי הערכות אגף מזיקים והדברה, הופעתם ההמונית של פשפשים אלה היא בגדר תופעה חולפת, ובהעדר מקורות מזון צמחיים זמינים לפשפשים, תפחת משמעותית אוכלוסייתם תוך ימים ספורים. 

מהם "ברחשים"?

השם "ברחשים" ניתן למגוון גדול של מיני חרקים מקבוצות שונות, שהמשותף להם הוא היותם קטנים, מעופפים ומטרידים. חלק מהברחשים מזיקים יותר וחלקם מזיקים פחות לאדם ו/או לבעלי חיים. לכן, חשוב להבדיל בין המפגעים השונים שכלל הברחשים גורמים. אפשר לסווג את המפגעים שגורמות קבוצות שונות של "ברחשים" בחלוקה הבאה:
1.    דוקרים בעלי חיים ומעבירים להם מחלות.
2.    דוקרים בני אדם (ולא מעבירים מחלות).
3.    לא דוקרים בדרך כלל, אך מופיעים בכמויות עצומות בקרבת בני אדם, באזורים רבים, מטרידים וגורמים לאי נוחות רבה לאדם, לפעמים ע"י דקירה קלה. 
4.    מופיעים בקבוצות, באזורים רבים, ומטרידים את האדם, אך לא דוקרים כלל.
5.    מופיעים כבודדים או קבוצות וחיים וניזונים רק על צמחים.   
הפשפשים הצמחוניים שזוהו באזור ים המלח במאי 2019 הם מהקבוצה השלישית: בדרך כלל לא דוקרים, אך מופיעים בכמויות עצומות בקרבת בני אדם, מטרידים וגורמים לאי נוחות רבה לאדם כתוצאה מדקירות קלות מרובות.

הדברה

פשפשים אלה נמצאים בשטחים נרחבים באופן זמני. לפיכך, כעיקרון, אין כל היגיון ליישם פעולות הדברה נרחבות כנגד חרק שאוכלוסייתו תצטמצם באופן משמעותי ובאופן טבעי גם ללא כל הדברה. 

• במקרים בהם כמות גדולה של חרקים מסוג זה מתמקמת בתוך מבנה וממשיכה לשרוד למשך יותר מיום אחד, יש לשקול ביצוע הדברת "חרקים מעופפים" במבנה ללא בני אדם.
• אם יש בני אדם במבנה, יש לבצע הדברה באמצעים מכניים, בעזרת שואב (תעשייתי).
• בשטחים פתוחים, כמו רצועת חוף ים – אין כל היגיון ליישם כמות גדולה של חומרי הדברה, כי הנזק לאדם יגבר על התועלת.   

5. תהלוכן האורן

תהלוכן האורן – Thaumetopoea Pityocampa – משתייך לתת-משפחת התהלוכנים שבסדרת הפרפראים (Lepidoptera). הוא נפוץ בכל ארצות אגן הים התיכון על מינים שונים של עצי אורן. 

התפתחות 

• בוגרים – העשים הבוגרים מגיחים בסוף אוגוסט – תחילת ספטמבר. הם פעילים בלילה וחיים ימים ספורים. 
• זחלים – הזחלים בוקעים כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל-15 מעלות צלסיוס. מיד לאחר בקיעתם הזחלים הצעירים מתקהלים ומתחילים לטוות מקלעת דלילה של קורים, שבתוכה הם מתרכזים בשעות שבהן אין הם אוכלים. פעילות הזחלים כגון אכילה וטוויה, נפסקת רק כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת למעלה אחת. כאשר הזחלים יוצאים מהקן כדי לאכול הם צועדים בטור ארוך הנע בעקבות הזחל הראשון, כשראש כל זחל נוגע בקצה הבטן של קודמו. בראשית האביב מגיעים הזחלים לגמר ההתפתחות ועוזבים את העץ בתהלוכה מסודרת, כשהזחל המוביל החודר ראשון לאדמה הוא תמיד נקבה. עומק חדירתם לאדמה הוא בדרך כלל 10-15 ס"מ. הזחלים מתגלמים בתוך האדמה. בתוך עור הגולם חלה התפתחות של העש הבוגר. הזחלים ניזונים ממחטי כל עצי האורן הגדלים בארץ, אך המינים המועדפים להטלה הם אורן קנרי, אורן אלדרי, אורן ירושלים ואורן ברוטיה.
• לתהלוכן האורן מספר אויבים טבעיים בארץ. ביניהם מיני צרעות טפילות המתפתחות בביצי התהלוכן, ציפורים שונות טורפות את הזחלים ופטריית קרקע שתוקפת את הגלמים. יעילות האויבים הטבעיים בהדברת התהלוכן היא מוגבלת.

תפוצה בארץ

התהלוכן התגלה לראשונה בארץ ישראל בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 בקרבת הכפר אום צפא שבשומרון. הניסיונות להדברת האוכלוסייה מייד לאחר הגילוי נכשלו, ומאז היא התפשטה דרומה, מערבה וצפונה עם התפשטות נטיעות האורן בארץ. בשנת 1964 נרשמה אוכלוסייה נוספת של תהלוכן האורן במטולה, שכנראה חדרה מדרום לבנון, ומתפשטת דרומה. כיום התהלוכן נפוץ ברוב אזורי הארץ למעט החלק הדרומי של הנגב, עמק בית שאן, רמת הגולן ואזור נהריה בגליל המערבי.

פגיעה באדם

לזחלים בשלוש הדרגות האחרונות שערות צורבות, שגורמות לגירוי ולדלקות בעור ובעיניים. הדלקת בעור דומה לסרפדת ונמשכת 7-10 ימים. הדלקת בעין קשה יותר ובנוסף לגירוי חזק והדמעה היא מגבילה זמנית את כושר הראייה. שאיפת השערות הצורבות עלולה לפגוע במערכת הנשימה ולגרום קושי בנשימה וברונכיטיס. בליעה עשויה לגרום לגירוי מקומי, הקאה, ריור וקושי בבליעה. התחלואה חולפת לאחר זמן מה מבלי להשאיר סימן. 

הדרכים להתמודדות עם מפגעי תהלוכן האורן

• באזורים בהם קיימת וידועה נגיעות של התהלוכן, יש למפות את כל חורשות האורן ועצי האורן הבודדים בתחום הרשות והשטחים הפרטיים ולקבוע מדיניות טיפול (לחייב את בעל השטח הפרטי לבצע את הטיפול / לבצע עבורו את הטיפול).
• הקרן הקיימת לישראל מרססת מהאוויר את עצי האורן הנמצאים בחניונים ובחורשות מחוץ ליישובים במטרה לקטול את הזחלים הצעירים.
• ריסוס עצי אורן מהקרקע – מותר לרסס רק בתכשירים שאושרו למטרה זו. היישום מיועד לקטילת זחלים ולכן מתבצע בחודשים נובמבר עד פברואר.
• קיצוץ קינים – הורדה פיזית של הקינים מהעצים והשמדתם בחודשים ינואר עד מרץ.
• הזרקה לגזע – יישום המתבצע בחודשים נובמבר עד ינואר ומטרתו להשמיד את הזחלים הצעירים הניזונים מעלי העץ לפני הופעת השערות הצורבות.
• ביצוע פעולות חינוך והסברה במטרה להזהיר ילדים מפני מגע עם זחלי התהלוכן.
• במקומות רגישים כמו גני ילדים ניתן להחליף את עצי האורן בכלל ואורן קנרי בפרט לעצים אחרים בכפוף לקבלת אישור מקרן הקיימת לישראל. 

הדברה

הצלחת הטיפול ומניעת המפגע מותנית באיתור הנגיעות במועד וסיום הפעולה כל עוד הזחלים צעירים, לפני הופעת השערות הצורבות בתחילת הדרגה השלישית. יש לבצע מעקב אחר ההצלחה של פעולות ההדברה ולבצע טיפולים מתקנים ומשלימים במידת הצורך. 

הדברה מכנית

החיסרון הגדול של השיטה הוא שהיא מתאימה בעיקר לשטחים קטנים ולעצים נמוכים. הדברה מכנית אפשר לבצע בשלב הביצים והקינים הקבועים:

• איסוף גלילי הטלה (תטולות) – שיטה מעשית ביחס לעצים קטנים מסוף אוקטובר ובמהלך חודש נובמבר. מסירים את המחטים שנושאות את גלילי התטולות, אוספים את גלילי הביצים, מרכזים בצלחת פתוחה ומניחים בצל במרחק של לפחות 20 מטר מעצי האורן הקרובים. בצורה כזו מונעים מהזחלים שיבקעו להגיע לעצי האורן, אולם מאפשרים לצרעות הטפיליות להגיח ולהשלים את מחזור החיים שלהן.
• קיצוץ ענפים נושאי קינים – בחודשים ינואר עד מרץ יש להוריד בזהירות ענפים שעליהם קינים בעזרת מזמרה הנישאת על מוט ארוך. אם הקן נמצא על ענף צמרתי מוביל (שכיח באורן קנרי), אין לקצץ את הענף, אלא לרסס את הקן והענפים הסמוכים. את הקינים שהורדו יש להשמיד עוד באותו היום. אין לבצע הסרת קינים ביום חם ויבש או כאשר נושבת רוח חזקה. בימים מעוננים הזחלים יכולים להיות מחוץ לקן גם בשעות היום.
• פעולות לאחר ירידת הזחלים לאדמה – אפשר להוריד את הקינים באופן מכאני גם בזמן ולאחר ירידת הזחלים. גם במקרה של זחלים או קינים על פני הקרקע אין להדביר, אלא לתת לזחלים לחדור לקרקע. הדברה בשלב כזה גורמת לפיזור מוגבר של השערות הצורבות. את האזור הנגוע יש לכסות בקרקע ולהרטיב אותה לאחר מכן. 

הדברה כימית

בעצים גדולים, בחורשות אורן גדולות וכאשר הנגיעות רבה, לא ניתן להתגבר על המפגע באמצעים מכאניים בלבד ויש להשתמש בתכשירי הדברה. יש להשתמש רק בתכשירי הדברה מאושרים ורק על פי הכתוב בתווית.

6. פרעושים

הפרעושים הם חרקים זעירים מוצצי דם, הגורמים למטרדי עקיצות ועלולים להעביר מחלות לאדם ולבעלי חיים. נוכחותם קשורה בנוכחות בעלי חיים, המשמשים להם כפונדקאים, בעיקר כלבים, חתולים וחולדות. 

בעולם קיימים יותר מ-2000 מינים שונים של פרעושים. רבים מהם אינם ייחודיים למין אחד של פונדקאי, חלקם מגלים העדפה למין זה או אחר. מעבר הפרעושים בין פונדקאים כדי לעקוץ ולמצוץ דם היא שמאפשרת העברת מחלות.

הכרת מחזור החיים של הפרעוש הכרחית לצורך הדברתו. הפרעוש הוא חרק המתפתח בגלגול מלא. רק הפרעושים הבוגרים הם טפילים מוצצי דם החיים על הפונדקאי. שלבי הביצה, הזחל והגולם חיים ומתפתחים בקרקע, בבתים, בין סיבי השטיחים וכד'. לכן יש לבצע בו זמנית גם פעולות להדברת הפרעושים על גבי הפונדקאים וגם פעולות מניעה והדברה במקומות ההתפתחות של הדרגות הצעירות. 

התזונה היחידה של פרעושים בוגרים, זכרים ונקבות, היא דם של פונדקאים בעלי טמפרטורת גוף קבועה – עופות ויונקים. תוך כדי מציצת הדם הפרעוש מפריש לתוך גוף הפונדקאי רוק המכיל חומרים נוגדי קרישה. רוק זה עלול להכיל בחלק מהמינים גורמי מחלה. 

הפרעושים בישראל 

בישראל ידועים כ-40 מיני פרעושים, ביניהם: 

• פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) – השכיח מבין הפרעושים הנטפלים לאדם ולחיות משק החי. בטבע הוא טפיל על חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים וארנבות. זהו מין הפרעוש הנפוץ ביותר על גבי כלבים וחתולים, בבתים ובחצרות. מין זה גורם את רוב מטרדי עקיצות הפרעושים. בתנאים מסוימים עלול פרעוש החתול להעביר את החיידק הגורם לטיפוס מוריני. בעלי חיים וילדים שבולעים את הפרעושים הבוגרים יכולים להידבק בתולעי סרט. 
• פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis) – למרות שאינו המין האחראי לרוב המטרדים הנגרמים מעקיצות הפרעושים, חשיבותו רבה בהיותו וקטור למחלת הדבר ולטיפוס מוריני. תפוצתו כלל עולמית וחופפת את תפוצת הפונדקאי העיקרי שלו – החולדה הנורווגית. אוכלוסיות פרעוש הדבר מגיעות לשיא בחדשי הקיץ. באוקטובר חלה ירידה ניכרת בשכיחותו ובחורף הוא נעשה נדיר למדי. פרעוש הדבר שכיח בארץ על חולדות, אך נדיר על מכרסמי בר. 
• פרעוש האדם (Pullex irritans) – היה נפוץ במשכנות האדם בעבר, כיום הוא די נדיר בסביבתו המיידית של האדם בשל הבנייה המודרנית ותנאי ההיגיינה. בטבע נפוץ פרעוש זה על יונקים גדולים שוכני מערות כמו דרבנים, גיריות, תנים, שועלים ונמיות. פרעוש האדם עלול להופיע באזורים בהם מתקרבות חיות בר לסביבת האדם, כגון משקים כפריים וחוות.

הפרעושים כמזיקים

• עקיצה – עקיצות הפרעושים עלולות לגרד ימים אחדים ולגרום בעיקר בכלבים דלקת עור אלרגית, המתבטאת בגרדת קשה, התקרחות והתעבות העור. 
• חוסר דם (אנמיה) בבעלי חיים – עלולה להתפתח בעקבות נגיעות מסיבית של פרעושים, שבמקרים קיצוניים, בעיקר אצל גורים או בעלי חיים מבוגרים או חולים, עלולה להסתיים במוות. 
• העברת טפילים – תולעת הסרט (שרשור) Caninum Dipylidium, החיה במעי כלבים וחתולים ולעתים נדירות גם במעי האדם, מועברת לאחר בליעת פרעוש נגוע. הפרעושים הם פונדקאי ביניים הכרחי (וקטור אובליגטורי) לתולעת והם הכרחיים להעברתה. זחל הפרעוש נדבק לאחר בליעת ביצי התולעת המצויות בצואת החיה הנגועה. 
• העברת מחלות זיהומיות – פרעוש עוקץ ומוצץ את דמם של כמה פונדקאים מאותו מין או ממינים שונים במשך ימי חייו, ולכן הוא גורם חשוב בהעברת מחלות זיהומיות. עם הדם נמצצים גם גורמי מחלה כחיידקים, נגיפים וטפילי דם ובעקיצה הבאה הם מועברים לפונדקאי הבא. 
  המחלות העיקריות שמפיצים פרעושים :
  • טיפוס הבהרות (מוריני) – מחלה שנגרמת מהריקציה (Rickettsia typhi (R. mooseri. מחלה זו מועברת מחולדה לחולדה ולעתים מחולדה לאדם באמצעות פרעושים. גורם המחלה לא מועבר לאדם באמצעות העקיצה עצמה, אלא מופרש עם צואת הפרעוש, והאדם, המשפשף את מקום העקיצה, מחדיר את הצואה הנגועה לפצעים זעירים בעורו. גם מעיכת פרעוש נגוע על העור עשויה לגרום להדבקה במחלה. המחלה לא קטלנית בדרך כלל, אך נמשכת חודשים רבים כשהיא מלווה בחום שעולה ויורד לסירוגין. כיום נרשמים בארץ מספר מקרים בשנה. 
  •  דבר – מחלת הדבר, הנגרמת מהחיידק Yersinia pestis, היא במקורה מחלה של חולדות, המועברת באמצעות עקיצת פרעושים, בעיקר פרעוש הדבר, מחולדה לחולדה ומחולדה לאדם. בתולדות האנושות ידועות מגיפות דבר, אשר גרמו למוות של מיליוני בני אדם. כיום, עם התפתחות הרפואה ואמצעי ההדברה, המחלה אינה נפוצה. 

הנחיות לקהל הרחב 

טיפול יעיל בבעיית פרעושים חייב לכלול: 

• הדברת הפרעושים בסביבה; 
• הדברת הפרעושים על גבי הפונדקאים (כלבים, חתולים וחולדות); 
• טיפול שוטף למניעת הידבקות חוזרת של הפונדקאים. 

הדברת פרעושים 

הדברת פרעושים יעילה חייבת להתבצע תוך טיפול משולב בבעלי החיים הפונדקאים ובסביבה. הפונדקאים הנפוצים בבתים – חולדות, כלבים וחתולים, מסתובבים במקומות שונים, נפגשים עם בעלי חיים אחרים וקולטים מהם פרעושים חדשים. בעלי חיים משוטטים שאינם בני בית ממש, כגון חתולי רחוב וכלבים משוטטים, עלולים גם הם לגרום למפגעי פרעושים חמורים בחצרות הבתים. כשמתאפשר הדבר יש להעדיף שיטות הדברה שאינן כוללות שימוש בתכשירי הדברה כימיים. כאשר נדרש שימוש בתכשירי הדברה כימיים יש להקפיד להשתמש אך ורק בחומרים מאושרים ובהתאם להוראות שעל גבי התווית. אם יש צורך לבצע טיפולים חוזרים, יש להקפיד על שימוש לסירוגין בחומרים הפעילים כדי למנוע התפתחות עמידות. 

הדברה בבתי מגורים 

• שאיבת מקומות המרבץ של חיות המחמד, הסדקים וכל מקום מסתור אחר, בעזרת שואב אבק רב עוצמה. שאיבה, ניעור וחשיפה לשמש של השטיחים, הספות, הכורסאות, המזרונים, וכד'. רצוי להשתמש בשקיות אגירת אבק חד פעמיות ולרססן בחומר הדברה לקטילת הפרעושים והזחלים שישאבו לתוכה. לאחר סיום פעולות השאיבה יש להקפיד לסגור את השקית ולסלק אותה מייד למקום רחוק ממקום המפגע.
• ריסוס הרצפה, השטיחים והריפודים למיניהם בתכשירים בעלי רעילות נמוכה ליונקים, בשילוב עם חומרים מווסתי גלגול.

הדברה במבנים אחרים 

איבוק או ריסוס (בפורמולציה רגילה או מיקרוקפסולרית) בתכשירים המאושרים לשימוש נגד פרעושים. רצוי לשלב או להוסיף ריסוס בתכשיר המכיל אחד ממווסתי הגידול (מג"ח IGR) כגון מתופרן, פיריפרוקסיפן, פנוקסיקרב, צירומזין או דיפלורובנזורון המאושרים לשימוש נגד פרעושים בתוך מבנים. תכשירים אלה מונעים את השלמת הגלגול ולכן את הופעת הבוגרים, ויכולים להדביר ביצים או זחלי פרעושים שנמלטו מהטיפול הראשון. 

הדברה בשטחים פתוחים 

את הטיפול יש לכוון לאותם אזורים בהם קיימת סבירות גבוהה להימצאות דרגות הפרעושים הצעירות בקרקע. 

1. יש למנוע, עד כמה שאפשר, כניסת כלבים וחתולים משוטטים לחצר. יש לשקול פעולות הומניות לוויסות אוכלוסיות חתולי הרחוב בשיתוף האגודות המתמחות בהגנה על בעלי חיים ובטיפול בהם. 
2. גירוף, איסוף והרחקת שכבת הקרקע העליונה באזורים בהם קיימת סבירות גבוהה להמצאות דרגות הפרעושים הצעירות. 
3. במידת האפשר אפשר לנסות למנוע התפתחות דרגות הפרעושים הצעירות באמצעות הרטבת יתר של האזורים המועדים להתפתחותם. 
4. שימוש בתכשירי הדברה המאושרים לשימוש נגד פרעושים בשטח פתוח. באזורים שאינם מושקים אפשר להשתמש בנוסחה אבקתית, באזורים אחרים יש להשתמש בנוסחות המיועדות לריסוס עד הרטבה. במקומות מרוצפים ויבשים אפשר להשתמש בנוסחות מיקרוקפסולריות. בסביבה לחה ניתן לפזר תכשיר המכיל אחד ממווסתי הגלגול (IGR) המאושרים לשימוש בשטח פתוח נגד פרעושים. 

במצב של נגיעות כללית בשכונות שלמות, יישובים כפריים, מחנות צה"ל וכד' יש צורך בטיפול מיידי הכולל: 

1. קשירה ומניעת שוטטות של כל בעלי החיים באזור עד לחלוף הנגיעות.
2. מניעת כניסה של בעלי חיים מאזורים אחרים. 
3. טיפול סביבתי באזורים שבעלי החיים נמצאים בהם, בפרט לאחר הגבלת הניידות שלהם, ובכל האזורים הנוספים אשר אליהם הגיעו בעלי החיים ואשר בהם קיימת סבירות גבוהה להתפתחות הדרגות הצעירות – מקומות מרבץ והתכנסות בעלי חיים בהם קיימת לחות גבוהה וחומר אורגני בקרקע. 

באזורים בהם מצויות חולדות נורווגיות וכאשר זוהתה או יש חשש לקיום נגיעות של החולדות בפרעוש הדבר, יש לטפל בהדברה בו זמנית של החולדות ושל הפרעושים. יש לאבק את פתחי המחילות ואת נתיבי התנועה של החולדות (הנמצאים בדרך כלל לאורך הקירות) בתכשירי הדברה אבקתיים היעילים נגד פרעושים והמאושרים לשימוש. 

טיפול בבעלי חיים 

בעלים של חיות מחמד או וטרינרים מוסמכים יכולים לטפל בחיות המחמד באמצעות תכשירים שאישר השירות הווטרינרי. 

1. בדיקה קבועה של חיות המחמד לגילוי מוקדם של הדבקה מאפשרת טיפול מיידי בבעלי החיים לפני התרבות והתבססות אוכלוסיית פרעושים גדולה. 
2. תספורת ושמירה על פרווה קצרה בחיות שנהוג לספרן יעזרו לגילוי מוקדם של הדבקה ולטיפול יעיל.
3. שימוש בקולרים דוחי פרעושים יכול לעזור במניעת הדבקה. 
4. השמדת הפרעושים הקיימים על בעלי החיים יכולה להיעשות באמצעות ריסוס, איבוק, טפטוף, חפיפה או הטבלה, על פי הנחיות התווית או הוראות הרופא הווטרינר המטפל, בתכשירים שאישרו השירותים הווטרינריים למטרות אלה. קיימים למעלה מ-50 תכשירים מאושרים כאלה המכילים, בנפרד או בשילוב, פירתרואידים (טבעיים ו/או סינתטיים), סינרגיסטים, זרחנים אורגנים ומווסתי גידול (IGR). 

7. תיקנים

תיקנים הם חרקים פחוסים בעלי מבנה גוף גדול יחסית, בעלי בטן וגב רחבים וצידי גוף צרים. התיקנים הם אוכלי כל, הפעילים בעיקר בלילה. במשך היום הם מסתתרים בדרך כלל במקומות חשוכים, ומסוגלים, הודות למבנה גופם השטוח, לנצל למטרה זו סדקים שונים בבתים.

 נזק לאדם

התיקנים אוכלים ממזונות האדם ומפרישים צואה על המזון. מינים מסוימים עלולים לגרום נזק באמצעות אכילת דבקים של כריכות ספרים, טפסים וכד'. מינים הנכנסים לבתים דרך מערכות הביוב עלולים להעביר באופן מכני גורמי מחלה למזון. בארץ קיימים מינים החיים בטבע ואינם מזיקים לאדם, ומינים הקשורים לאדם, בבתים או במערכות הביוב התת קרקעיות.

מיני תיקנים הנפוצים בבתים

• התיקן האמריקאי – (Periplaneta Americana) צבעו חום אדמדם, אורך הגוף של הבוגרים מגיע עד 4.5 ס"מ. מוצאו של מין זה הוא כנראה באפריקה, ומשם הוא נפוץ לכל העולם. הוא חובב לחות וטמפרטורות גבוהות ומצוי במערכות הביוב, במחסני מזון, בערמות ופחי אשפה, במאפיות, במטבחים וכו'. התיקנים ממין זה חיים ומתרבים גם בבתים וגם במערכות הביוב. 
• התיקן הגרמני – (Blatella Germanica) צבעו חום בהיר, אורכו מגיע ל-1.5 ס"מ והוא ניכר בשני פסי אורך כהים ומקבילים על הלוחית הגבית של החזה הקדמי. לזכר ולנקבה כנפיים, אולם הם עפים לעתים רחוקות. מין זה מתרבה וחי במשך כל השנה בבתים. שם הוא נוטה להתקבץ מתחת לשולחנות, בין ארונות, בסדקים וכד'. לבתים בלתי נגועים הוא מגיע בדרך כלל עם מזון או חפצים נגועים. מין זה מטריד בעיקר בעצם נוכחותו הבלתי רצויה, ובמידה פחותה בשל הנזק שהוא עלול לגרום באמצעות זיהום אוכל וכלי אוכל בהפרשות. סוג זה של תיקנים עמיד כיום לחלק מחומרי ההדברה. 
• תיקן הפסים החום – (Supella Supellectilium) צבעו חום בהיר ואורכו כ-1.5 ס"מ. מוצאו של המין מאפריקה, שם הוא נמצא בטבע. הוא התפשט לאזורים ממוזגים, שם הוא נמצא רק בבתים. בבתים הוא נמצא ומתרבה בעיקר בתוך מגרות, מתחת לתמונות, בספריות וכו'.
• התיקן המזרחי – (Blata Orientalis) קטן מהתיקן האמריקאי (עד 2.5 ס"מ) וכהה ממנו (צבעו חום כהה עד שחור). גם הזכרים וגם הנקבות אינם יכולים לעוף. המין נפוץ בכל העולם ובארץ הוא נמצא בעיקר באזורים הפנימיים ופחות במישור החוף. בשנים האחרונות אינו נפוץ כמו המינים האחרים.  באזורים חמים הוא יכול להתרבות בחוץ בעיקר סביב ערמות אשפה. הוא נכנס לבתים, שם הוא מחפש בעיקר מקומות אפלים ומוגנים, בהם ניתן למצוא מים ומזון. 

הנחיות למדבירים

טיפול יעיל ועקבי במטרדי תיקנים מחייב פעולות איתור, מניעה והדברה. במקרים של נגיעות נמוכה בתוך מבני מגורים, התושבים יכולים לטפל בעצמם, אך במקרים של נגיעות גבוהה יותר במבני מגורים, הטיפול חייב להיות של מדביר מקצועי בעל היתר הדברה מהמשרד להגנת הסביבה. במצב זה רצוי שהתושבים יתארגנו לביצוע פעולה מקיפה בכל בית הדירות כולל מחסנים, מרתפים ומבנים לאיסוף אשפה הנמצאים בבניינים. במקרים של נגיעות בשטחים הציבוריים (בדרך כלל של התיקן האמריקאי – בנקודות הביקורת העירוניות של מערכות ביוב), חייבת הרשות המקומית להיערך לטיפול אזורי מקיף, שיבצעו מדבירים מקצועיים בעלי היתר הדברה. רצוי מאוד להדביר בו-זמנית ובתיאום גם מבנים שבאזור הנגוע ומתקנים לאיסוף אשפה.

1. איתור 
   תיקנים חיים, בוגרים וצעירים, נחשפים בעיקר לאחר הדלקת אור פתאומית בשעות החשיכה או לאחר חשיפה פתאומית של מקומות מסתור אופייניים. הסימנים למוקדי נגיעות הם: מציאותם של תיקנים מתים, נשלים, תיקי ביצים, סימני כרסום, שאריות כרסום וריח מבחיל אופייני. התיקנים הבוגרים והצעירים דומים בצורתם, ומנצלים אותם בתי גידול. לפיכך, פעולות המניעה וההדברה הנדרשות זהות לגבי כל הדרגות. על הרשויות המקומיות לאתר נגיעות תיקנים בשטחים ציבוריים באמצעות פתיחת כל נקודות הביקורת ("מיינהולים") של מערכת הביוב ברחבי היישוב, ולבדוק הימצאות תיקנים או מציאותם של הסימנים הנ"ל באזורים היבשים ועל המכסים של נקודות הביקורת שבמערכת הביוב. יש לרשום באופן מסודר את המקומות הנגועים ולערוך מעקב תקופתי לאחר כל טיפול. 
2. פעולות מניעה:
   • סתימת סדקים ופתחים למניעת מקומות מסתור ומחיה מתאימים לתיקנים.
   • ניקוי, ייבוש וחשיפה לאור של אזורי מחיה ומסתור פוטנציאלים.
   • מניעה של כניסת תיקנים לתוך הבתים באמצעות חסימת דרכי גישה ובדיקה של אריזות (בעיקר קופסאות המכילות מזון), העלולות להיות נגועות.
   • אחזקה תקינה של כל פתחי הביוב – שמירה על דפנות חלקות ושלמות של נקודות הביקורת ("מיינהולים") תקטין את מקומות המסתור וההטלה של התיקנים ותשפר את יעילות ההדברה.
3.   הדברה – הנחיות כלליות 
   תיקי הביצים של התיקן האמריקאי ותיקן הפסים החום עמידים ביותר לחומרי ההדברה השונים. משך הזמן שעובר מההטלה ועד בקיעת הזחלים הצעירים בתיקן האמריקאי יכול להגיע בטמפרטורות נמוכות עד שלושה חודשים. לכן בהדברת מינים אלה יש לבדוק האם יש התחדשות של הנגיעות ולחזור על פעולת ההדברה לפי הצורך. פעולות ההדברה נעשות בעיקר על משטחים ולתוך הסדקים והחריצים המהווים מקומות מסתור ומחיה אפשריים של התיקנים. יש להשתמש בתכשירי הדברה המיועדים להדברת תיקנים וחרקים זוחלים אחרים על פי הכיתוב על התווית.
4. הדברה בתוך מבני מגורים 
   • הדברה במצבים של נגיעות נמוכה יכולה להתבצע באמצעות מלכודות דבק ו/או ריסוס או איבוק בתכשירי הדברה המאושרים לשימוש הקהל הרחב. החדרת התכשירים לתוך הסדקים והחריצים תייעל את פעולת ההדברה.
   • במצבים של נגיעות גבוהה יש לבצע הדברה מקיפה באמצעות מדבירים מקצועיים בעלי היתר הדברה. מומלץ להשתמש בחומרי הדברה בעלי רעילות סביבתית נמוכה ופעילות שארייתית גבוהה וארוכת טווח, כיוון שתיקי הביצים עמידים מאוד לחומרי הדברה והתפתחות הביצים והבקיעה יכולות להימשך כשלושה חודשים בתיקן האמריקאי.
   • ההדברה יכולה להיעשות באמצעות איבוק, ריסוס, הנחת פיתיון או שילוב של שיטות אלה. יש להקפיד על אופן ביצוע פעולת ההדברה ולהחדיר תכשירים לעומק מקומות המחיה והמסתור של התיקנים. במקרים של נגיעות בתיקן האמריקאי יש לבצע פעולות הדברה בכל הפתחים, היציאות ונקודות הביקורת של מערכת הביוב הביתית.
   • במערכת חשמל, כולל במכשירים אלקטרוניים, ניתן להשתמש רק באבקות לאחר ניתוק הזרם. 
   • ריסוס צריך להיעשות בלחץ חזק כדי לאפשר חדירת החומר לסדקים. יש להקפיד על הרחקת מזון וכלי אוכל או לכסותם היטב. 
   • לאחר ההדברה יש לסגור את מקומות הטיפול ולחזור ולהשתמש בהם רק לאחר אוורור והתייבשות השטחים המרוססים. יש להקפיד לרחוץ בסבון משטחי מזון כגון שולחנות וכו' אשר באו במגע עם חומרי ההדברה. כמו כן יש לעקוב אחר הופעת תיקנים ולהדביר פעם נוספת בהתאם להתחדשות הנגיעות.
5. פעולות הדברה בשטחים ציבוריים
   • פעולות הדברה בשטחים הציבוריים נדרשות בדרך כלל רק במקרים של נגיעות בתיקן האמריקאי. רצוי מאוד לשלב את הפעולות במערכות הציבוריות בטיפול במערכות הפרטיות בבתים ובחצרות. כיוון שמערכות אלה קשורות, הדברה במערכת הביוב המרכזית בלבד עלולה לגרור בריחה המונית של התיקנים לתוך הבתים ולאחר ההדברה התיקנים עלולים לחדור מחדש מהבתים ולאכלס במהירות את מערכות הביוב המרכזיות.
   • פעולות הדברה שכונתיות ועירוניות יבוצעו בכל הפתחים, היציאות ונקודות הביקורת של מערכת הביוב שהתגלתה בהם נגיעות. חומרי הדברה (אבקות או תרסיסים) יפוזרו על הדפנות והמכסים של נקודות הביקורת. יש לנהל רישום מסודר של כל פעולות ההדברה. במקומות יבשים ניתן להשתמש בחומרי הדברה בפורמולציה מיקרואנקפסולרית, המאפשרת שחרור איטי של חומרי הדברה. כשלושה חודשים לאחר ביצוע פעולות ההדברה יש לנטר ולבצע פעולת הדברה חוזרת – אם התגלתה נגיעות.

8. זבוב הבית

זבובי הבית נמצאים בכל מקום בו קיימים בני אדם. הם נוחתים לסירוגין על צואה ועל מוצרי מזון המיועדים לאדם, ולכן עלולים להעביר מחלות מעיים. הזבובים מפריעים לשמור על רמת היגיינה סבירה במטבחים, מפעלים ומסעדות, ועלולים לפגוע גם בתיירות. זבובי בית מתרבים בתוך חומר אורגני לח במצב של ריקבון ו/או תסיסה, כמו זבל בעלי חיים בלתי מעובד ופירות וירקות מרקיבים. הטיפול היעיל במפגעי זבובים הוא טיפול מניעתי, כאשר לזמן יש חשיבות עליונה בהצלחת הטיפול ולעיתים חלון ההזדמנויות למניעת התפתחות זבובים בוגרים ומציקים מהרימות הוא בן שבוע אחד בלבד. מניעת מפגעי זבוב הבית מתבססת על איתור מוקדי הדגירה באמצעות ניטור לנוכחות רימות וטיפול בהם.

הנחיות לקהל הרחב

• אשפה ביתית: יש להציב מכלים וכלי קיבול בעלי מכסה ולמנוע גלישת אשפה החוצה. באזורים חמים יש להקפיד על פינוי האשפה פעמיים בשבוע לפחות. בעת ריקון המכלים יש להסיר את המשקעים שהצטברו בתחתית המכלים או לרססם בחומר קוטל זבובים. בקרבת המכלים רצוי להציב מלכודות פיתיון לזבובים בוגרים.
• התגוננות בזמן מפגע: התקנת רשתות על חלונות, תליית וילונות העשויים מרצועות פלסטיק או מחרוזים הנוגעים זה בזה ומונעים מעבר זבובים. שימוש בכילות להגנה על מיטות תינוקות ומבוגרים כאחת, כיסוי מזון והחזקתו במכלים סגורים.
•  קטילה: אפשר לקטול זבובים שנכנסו לבתים בעזרת מלכודות חשמליות ומלכודות דבק. כמו כן ניתן להשתמש בפיתיונות ובתכשירי הדברה מאושרים, המיועדים לקטילת זבובים בוגרים בתוך הבית ורק על פי הכתוב בתווית.

הנחיות למדבירים

איתור המקורות וניטור הרימות

• יש לנטר, למפות ולתעד את מקורות הדגירה הפוטנציאליים להתפתחות רימות ו/או גלמים.
• תדירות הניטור תיקבע בהתאם לתנאי הטמפרטורה, כך שיתאפשר לגלות את הרימות ולהשמידן לפני שיגיחו הבוגרים. 
• בדיקה של גיחת זבובים בוגרים מדגימות זבל שנאספו בשדה היא שיטה יעילה לבדוק את הצלחת פעולת ההדברה בתכשירים שמונעים את התפתחות הבוגר, אך אינם קוטלים את הרימות. 

חיסול, סילוק והפחתת מוקדי התפתחות פוטנציאליים

• אתרים לאיסוף פסולת: יש להעביר את כל האשפה לאתרי פסולת מסודרים.
• שירותי שדה: כאשר חייבים להשתמש בשירותים כאלה, יש לכסות את ההפרשות בסיד או בשכבה עבה של עפר.
• בריכות שיקוע: יש למנוע הצטברות בוצה או צופת בבריכות. את הבוצה יש לפנות בהתאם להנחיות של אגף מים ונחלים במשרד להגנת הסביבה.

טיפול בזבובים בוגרים

הפעולות להפחתת הזבובים הבוגרים הן פעולות משלימות בלבד ויעילות רק במצבים שבהם המפגע נמוך. 

מחוץ לבית

• לכידה במלכודות רשת עם פיתיון ללא רעל
• לכידה במלכודות דבק עם פיתיון ללא רעל

הדברה כימית

• ריסוס מקומות המנוחה בתכשירים שאריתיים. ניתן להשתמש בתכשירי הדברה מאושרים המיועדים לקטילת זבובים בוגרים מחוץ לבית ורק על פי הכתוב בתווית. פיזור פיתיונות רעילים – יש להגביל מאוד את השימוש בתחנות רעל ולוודא שאין גישה לילדים או לבעלי חיים אחרים. 
• ערפול – בשיטה זו מפזרים בחלל טיפות קטנות של חומר הדברה (מקבוצת הפירתרואידים), שנדבקות לזבובים בזמן תעופתם. מומלץ להימנע מהשימוש בערפול ככל האפשר.

9. קרצית המערות

קרצית המערות – Ornithodoros tholozani – נפוצה במערות רבות בישראל ומעבירה לאדם את החיידק הגורם ל"קדחת חוזרת" ("קדחת המערות"). קרצית זו יכולה לחיות בעומק הקרקע מספר שנים בתנאי צום מוחלט, ולהעביר את גורם המחלה לצאצאיה. מערה שנמצאו בה קרציות נגועות עלולה להיות שנים רבות "מערה נגועה" ועל כן יש להתייחס אליה כ"מערה חשודה". אחד הסימנים למערה נגועה או חשודה הוא מערה שיש בה סימנים לכניסת צאן, דרבנים וכד'.

במערות נגועות אפשר כנראה למצוא קרציות לאורך כל השנה, אך עיקר ההדבקות מתרחשות בחודשים מאי עד דצמבר, והשיא ביולי – אוגוסט. צה"ל הגדיר מחלה זו כמחלה משמעתית ואוסר כליל על החיילים לשהות במערות. 

לפני כניסה למערה חשודה יש להקפיד על הדברים הבאים:

1. לקצר את השהות במערה לזמן קצר ככל האפשר. 

2. להימנע משכיבה או מישיבה על הקרקע, בעיקר סמוך לדפנות המערה. 

3. לתחוב את המכנסיים לגרביים, לעטוף את הרגליים (עד הברכיים) בשקיות פלסטיק, ללבוש כפפות חד פעמיות ולהימנע ככל האפשר מחשיפת עור הידיים. 

4. לרסס את השקיות העוטפות את הרגליים בפיריתרינים ולהדביק עליהן נייר דבק הפוך או משחה דביקה. 

ניטור נוכחות קרצית במערה

ניטור מערה לנוכחות קרציות ניתן להיעשות בשני אופנים: באמצעות מלכודות או באמצעות בדיקת הקרקע. רצוי לערוך ניטור בכל פעם שיש כוונה לשהות ולעבוד במערה החשודה בנגיעות. הניטור מספק רק הערכה איכותית על הימצאות מפגע קרציות, אך לא יוכל לקבוע אם המערה נקייה מקרציות.

• ניטור באמצעות מלכודות
  העיקרון המרכזי בשימוש במלכודות הוא משיכת הקרציות אל פיתיון – בעל חיים או קרח יבש, והנחת מלכודת דבק בדרכן אל הפיתיון. את המלכודות רצוי להניח אחר הצהריים בשולי המערות, לא ליד הפתח, ולאסוף אותן למחרת. להפריד בזהירות את הקרציות שנלכדו, ולשלוח למעבדה המתמחה בזיהוי קרצית המערות. המלכודות הסטנדרטיות בנויות על העיקרון של משיכת הקרציות אל קרח יבש הנמצא בפסגת פירמידה, כאשר בשולי הפירמידה מונחת מלכודת הדבק (סרט דבק הפוך המקיף את כל הפירמידה). על פי אותו עיקרון, ניתן להשתמש גם בקערות בקוטר של עד 40 ס"מ, המונחות בשקע שבקרקע, כאשר במרכז הקערה ישנו הפיתיון ובשולי הקערה נמצאת המלכודת. את המלכודת יש להתאים לתנאי השטח. במערה שיש בה קרקע סלעית ומעט חול, עדיף להשתמש במלכודת סטנדרטית ובמערה שיש בה קרקע חולית עדיפה קערה. 
• ניטור באמצעות בדיקת הקרקע
   במערה עם קרקע חולית ניתן לנטר את קרצית המערות באמצעות דגימת קרקע. 
  • ניטור חלקי: בעזרת כלי חפירה קטן יש לקחת דגימת קרקע לכלי סגור או שקית פלסטית עבה, כפולה, לאטום היטב ולהעביר למעבדה לבדיקת תכולת הקרקע. את הקרקע רצוי לקחת משולי המערה, תוך חפירה עד לעומק של כ-15 ס"מ. פעמים רבות ניתן לזהות בשולי מערות סימנים לרביצת בעלי חיים כגון דרבנים או צאן – כדאי לקחת את הקרקע ממקומות אלה.
  • ניטור מקיף בשטח: ניטור כזה דורש ידע מוקדם בזיהוי קרציות והיערכות מתאימה; מכל נקודת דיגום יש לקחת דגימת קרקע של דלי שלם ולברור אותה בזהירות על-גבי נייר סינון לבן מחוץ למערה, במקום מואר היטב. אוספים את כל מיני הקרציות אל מיכל עם כהל 70% ושולחים לזיהוי סופי במעבדה. 

10. צרעות

הצרעה המזרחית (דבור) Vespa Orientalis, הצרעה הגרמנית Vespula Germanica
וצרעת הפלך Polistes Ominulus הן מטרד קשה לאדם עקב עקיצתן המסוכנת, ובמקרים של רגישות מיוחדת אף קיימת סכנת חיים. צרעות אלה שייכות למשפחת Vespidae בסדרת הדבורניים Hymenoptera, והן חרקים חברתיים בדומה לנמלים, טרמיטים ודבורים. 

הצרעות ונזקיהן

• חלוקת תפקידים: 
  • מלכה – הנקבה היחידה המתפקדת ברבייה, אחראית לייסד את המשפחה בעונת האביב בחודשים מרץ-מאי. תחילה היא מחפשת מקום מתאים לבניית קן, לרוב בתוך האדמה. היא בונה תאים אחדים במקום שהיא בוחרת לקינון ומטילה בהם ביצים. בתקופה זאת המלכה מבצעת את כל העבודות: מביאה חומר לבנייה הכולל אדמה ומים, ממשיכה להטיל, עוסקת בהבאת מזון ומטפלת ברימות. בחודשים יוני-ספטמבר המלכה רק מטילה ביצים. עם בוא הגשמים המלכה נכנסת לתרדמה במקומות סתר מתאימים. 
  • עמלות – נקבות בעלות אברי רבייה מנוונים וחסרות תפקיד ברבייה. הן מבצעות את רוב התפקידים בקן כגון האכלת הרימות, שמירה על הקן, בנייה, ויסות טמפרטורה, חפירה, ניקוי ואיסוף מזון.
  • זכרים – מופיעים רק בסוף הקיץ ותפקידם מסתכם בהפריית מלכות צעירות. במהלך חייהם ניזונים מרוק רימות בלבד.
• התפתחות: גלגול מלא: ביצה, חמש דרגות זחל, טרום גולם, גולם ובוגר. משך ההתפתחות בימי הקיץ החמים של העמלות – 29 ימים, של הזכרים – 40 יום ושל המלכות – 42 יום.
• תזונה: מזון הצרעות מורכב מחלבון מן החי (בשר ודגים), פחמימות, סוכרים, דבש, צוף, טל דבש ופירות. קיימת גם הזנה בתהליך הטרופולקסיס, בו הרימות הופכות בעזרת הרוק את המזון החלבוני המוגש להם למזון בעל מרכיב סוכרי, שממנו ניזונים המלכה והזכרים.
• מיני הצרעות בארץ:
  • צרעה מזרחית Vespa orientalis – הגוף קצר מ-20 מ"מ, הצבע אדום חום, לרוחב הבטן נמשכים פסים צהובים, המצח והפנים צהובים והמחושים חומים. בונה בדרך כלל את הקן באדמה, אך לעתים מוצאים קינים בחללים שונים כמו בקירות בתים, בארגזי תריסים וכיו"ב. הקן מורכב מחלות המונחות זו מתחת לזו במאוזן. בכל חלה שכבה אחת של תאים משושים בדרך כלל ופיתחם כלפי מטה. המרכיב העיקרי בחלות הוא אדמה מהסביבה. הקן נבנה מלמעלה כלפי מטה.
  • צרעה גרמנית Vespula germanica – השפה הקדמית של הבטן קטומה. בונה את קיניה בדומה לצרעה המזרחית, אך התאים קטנים יותר.
  • צרעת הפלך Polistes dominulus – צורת הבטן דומה לפלך המחודד בשני קצותיו. החיבור בין החזה לבטן ארוך יחסית. בונה קנים קטנים בהרבה. גודל התאים דומה לזה של הצרעה המזרחית, אך מספר החלות קטן – אחד או שתיים – ומספר הצרעות במשפחה בדרך כלל אינו עולה על עשרות. קני צרעת הפלך גלויים (לא באדמה) וקשורים בגבעולון לצמח, לסלע או לקיר. בניגוד לצרעה המזרחית והגרמנית, בשל המשפחות הקטנות, ניתן למצוא לעיתים מספר גדול של משפחות בשטח קטן יחסית.
  • דבורת הדבש Apis mellifera – צבע הגוף השולט הוא צהוב בהיר עם פסים שחורים ושעירות מועטה. תת סוג נוסף – צבע הגוף צהוב דבש עד חום, הגוף והרגליים שעירים מאוד.
  • צרעת עפצי החטטים Ophelimus maskelli – מזיק חדש לאדם ולצמח במזרח התיכון ובישראל. צרעה קטנטנה שאורכה כ-1 מ"מ וצבעה שחור. הצרעה מתרבה בעלים של עצי אקליפטוס ומגיחה בכמויות עצומות סביב עצי אקליפטוס המקור.

הנחיות למדבירים

• השמדת מלכות – המועד: אפריל-מאי. הביצוע: בעזרת תרסיסי דבק או מחבטים. אפשר גם להשתמש בתרסיסים המכילים קוטלי חרקים. מחייב איתור מוקדי משיכה של מלכות במקומות כמו מקורות מים, מצבורי אשפה, צמחייה מושכת כגון רכפתן מדברי, חלבלוב הרדופי.
• חיסול קינים – המועד: מחודש יולי ועד תחילת הגשמים. רצוי להקדים פעולה זאת כי באוגוסט מתחילים להיווצר תאים גדולים להתפתחות מלכות לשנה הבאה. חיסול קן בחדשים אוגוסט-אוקטובר מונע לא רק נגיעות של אותה שנה' אלא גם של השנה שלאחר מכן.
• השמדת קיני הצרעה הגרמנית והצרעה המזרחית בשדה: השמדת קינים קלה יחסית לביצוע, אך איתור הקינים בעייתי. מתחילים במקום שנפגע מהצרעות וממנו יש ללכת בכיוון התעופה, שהוא בדרך כלל שטחי בור בסביבה. איתור הקינים וסימונם ייעשה ביום והשמדתם תתבצע בשעות הערב והחשיכה, כאשר הצרעות לא פעילות מחוץ לקן. אם אין אפשרות לחזור בערב או בלילה לקן, ניתן לבצע את הפעולה ביום אך בזהירות יתר. יש להשתמש רק בתכשירים מאושרים ובהתאם לכתוב בתווית התכשיר.
• השמדת קינים של צרעת הפלך: רק במקרה של צרעה זאת אפשר להשתמש בתרסיס דבק. קיני צרעת הפלך בדרך כלל גלויים, כלומר קיימת גישה קלה לחלה ולתאים. ריסוס ישיר על חלקי הקן באמצעות כיסוי בדבק פותר את הבעיה. הצרעות המרוססות מאבדות את כושר תעופתן עקב הידבקות כנפיהן. זמן קצר אחר הריסוס ניתן לאסוף את הקן ולחסל את הדרגות הצעירות על ידי הכנסת הקן למיכל מים. יתרון שיטה זאת הוא שאין בה שימוש ברעל.
• השמדת קינים בבתי מגורים או מבנים ציבוריים: תתבצע תוך נקיטה באמצעי זהירות מרביים. יש להשתמש רק בתכשירים מאושרים ובהתאם לכתוב בתווית התכשיר.
• מלכודות – שיטה זאת מיועדת ללכידת צרעות עמלות תוך שימוש בפיתיון מתאים ללא רעל. קיימים סוגים שונים של מלכודות, אך המשותף לרובן הוא קונוס רשת המאפשר כניסת הצרעות ומונע יציאתן. שיטה זאת מתאימה לאזור מגורים, לגני ילדים ולבריכות. את המלכודות יש להכין מראש ורצוי להציבן היכן שלבעלי חיים וילדים אין גישה. מספר המלכודות הרצוי ייקבע בהתאם לרמת האוכלוסייה של הצרעות ולגודל האתר המותקף. לכידת עמלות יעילה להורדת אוכלוסיית הצרעות, אך לא לחיסולן המלא של המשפחות. הצבת המלכודות תתבצע במקומות שבהן מבקרות הצרעות וחייבים לדאוג לטריות הפיתיון ולהחלפתו.
  הפיתיון: סוג הפיתיון ייקבע בהתאם לחומרי המזון המושכים באזור המותקף. תוספת של 3% גליצרין לפיתיון בשרי יכול לשמור על כושר המשיכה עד ל-4-5 ימים. רצוי ולהשתמש ביותר מסוג פיתיון אחד (בשרי ופחמימני). שימוש בפיתיון פחמימני מחייב רשת המאפשרת יציאת דבורים. הצרעות השוהות בכלוב במשך יממה מתות מאליהן. במקרה הצורך ניתן להכניס את המלכודות לחבית מים למשך רבע שעה.
  פיתיון בשרי מורעל – בשיטה זאת אין צורך באיתור הקן. הצרעות העמלות מעבירות את המזון המורעל אל הקן וכך ייקטלו מן הרעל גם הפרטים בקן: רימות, עמלות, מלכה וגם העמלות המביאות את המזון. שיטה זאת מותרת לבעלי היתר הדברה או לבעלי אישור מיוחד בלבד. יש להשתמש רק בתכשירים מאושרים ובהתאם לכתוב בתווית התכשיר.

11. נובר המזח

נובר המזח – Nacerdes melanura – התגלה לראשונה בישראל בשנת 2012 באזור הכרמל. זהו מין פולש של חיפושית, הידועה בעולם כמזיקה למוצרי עץ, כיוון שהיא נוברת בהם. פעולת הנבירה אינה מוגבלת לסוג מסוים של עץ ותועדו מקרים של נבירה בעץ רטוב (במי ים או במים מתוקים), בעץ יבש וגם בעצים קשים או רכים. המזיק מופץ בעולם באמצעות הובלת עצים.

התפתחות

לנובר המזח ארבעה שלבי התפתחות: ביצה, זחל, גולם ובוגר. הביצים הן בצבע לבן ואורכן הוא כ-2 מ"מ, אורכם של הזחלים הוא עד 3 ס"מ וקוטר ראשם הוא עד 0.44 ס"מ, אורכם של הגלמים הוא עד 1.3 ס"מ. גודלם של הפרטים הבוגרים הוא עד כ-1.5 ס"מ, צבעם חום-כתום והם בעלי פס שחור בקצה הכנפיים.
הפרטים הבוגרים חיים זמן קצר יחסית (2-10 ימים) ובזמן זה הם מזדווגים ומטילים ביצים. הביצים מוטלות בסדקי עץ. נקבה בוגרת יכולה להטיל עד 100 ביצים בתטולה. כשבוע ממועד ההטלה בוקעים הזחלים מהביצים וזוחלים לאורך העץ תוך חיפוש מקום רך לנבור בו. הזחלים נוברים לעומק של כ-1 ס"מ ולאחר מכן הם נוברים עשרות סנטימטרים לאורך העץ. הטלה עשויה להתרחש גם כאשר העץ עטוף בעטיפת פלסטיק דקה, שכן לנוברים הבוגרים יש חדירות גבוהה. כאשר הזחל מגיע לגודל מתאים, הוא מתגלם סמוך לדופן העץ ולאחר מכן מגיח הבוגר באביב. משך זמן ההתפתחות תלוי בסביבה, אך בדרך כלל נמשך כשנה.

הדברה

• הדברה של הבוגרים נדרשת כאשר קיים חשש שהם עלולים להתרבות ולהטיל ביצים בעץ או כאשר ישנה כמות עצומה של חיפושיות ממין זה והן מהוות מטרד. 
• הדברה של זחלים בעץ צריכה להיעשות לפי מידת הנזק ושווי העץ הנגוע. במקרים קלים ניתן לבצע הדברה מקומית על ידי הזרקה לעץ, במקרים קשים יותר מברישים חומצה בורית ואילו במקרים קשים עוד יותר יש לבצע איוד. 

12. דובון הקיקיון

דובון הקיקיון – Olepa schleini – הוא מזיק חדש יחסית בישראל וגם מין חדש למדע. הדובון הוא עש ממשפחת הדובוניים, מסדרת הפרפראים והתגלה לראשונה בישראל לפני מספר שנים. הוא קיבל את שמו משיח הקיקיון, עליו הוא נמצא. 

התפתחות ותפוצה

• התפתחות: הבוגרות (שאורכן כ-2.5 ס"מ) מטילות ביציהן בעיקר על שיח הקיקיון, אך גם על צמחים אחרים וזחלים בכמויות גדולות מאוד גדלים על השיח באביב ובקיץ. הזחלים עוברים שבע דרגות ומתפתחים במשך מספר שבועות. הזחלים מתגלמים באזור של השיח וגם בבתי מגורים. הדובון נוטה להישאר על השיח (קיקיון, טבק השיח) שהוא מתפתח בו, אך זחלים בדרגה השביעית נודדים גם לבתים בקרבת השיח ושם מתגלמים. יש דיווחים על הימצאותם בשיחים ממינים שונים, גם כאלה שמקורם במשתלות.
• תפוצה בארץ: מרכז שפלת החוף, נחל איילון, קרית אונו, באר יעקב, נחל שקמה ונחל גרר. 
• תפוצה בעולם: באזור מצומצם במזרח הרחוק. 
• פגיעה באדם: קיים חשש כי שערותיו של דובון הקיקיון גורמות לגירוי עור לאדם – נתון שדווח ומחייב זהירות. הזחלים עלולים להתגלם בבתים ויוצרים גושים צימריים בפינת תיקרות, בחלונות וקירות הבתים. הזחלים שמתגלמים בבתים מגיעים לגודל כ-6 ס"מ לפחות ויש אנשים הנרתעים ממראה זה.

הדברה

בדרך כלל אין צורך לבצע כל הדברה של פרפר זה, שכן הזחלים נמצאים בשדות בור, רחוקים מהאדם. לעיתים, כשיש שיחים נגועים בקרבת האדם, עלול להתרחש מצב בו חלק מהזחלים בדרגת ההתפתחות האחרונה יגיע גם לבתים. מה עושים?

• אפשר לאסוף בזהירות את הזחלים, ללא מגע יד ישיר, לכלי או שקית ולזרוק לפח.
• אפשר להשתמש באמצעי מכני לקבור את השיחים או הפרטים המתים באדמה כדי למנוע את פיזור השערות. 
• אפשר לרסס באירוסול נגד חרקים זוחלים. 
• לא מומלץ למעוך את הזחל – הוא גורם לריח רע ומעיכתו עלולה לגרום לפיזור השערות.
• מומלץ להתמקד בגילוי מוקדם של הזחלים על שיחי הקיקיון ולהדביר אותם כשהם חיים עדיין בקבוצות על השיחים. הזחלים הגדולים מתקבצים בשעות החמות בתחתית הגזע, בקרקע או במקומות מוצלים בסמוך.
• תכשירים המיועדים להדברת "חרקים זוחלים" עשויים להיות יעילים בהדברת חרק זה. 

13. יונת הסלע

בארץ קיימים שלושה מינים של יונים, כאשר המין הנפוץ ביותר בארץ הוא יונת הסלע Columba livia. יונים ממין זה נמצאות בכל מקום בו חיים בני אדם. היונים נחשבות כמזיק לבני אדם מאחר שהן יכולות לשאת ולהפיץ מחלות וטפילים רבים לאדם, רובם דרך הלשלשת שלהן. בישראל אותרו יונים שנשאו בדמן את נגיף קדחת מערב הנילוס.

היונים הן מונוגמיות. יונה מטילה עד שתי ביצים בקן. זמן הדגירה על הביצים 17-19 ימים. הגוזלים מוכנים לתעופה לאחר 4-5 שבועות מבקיעתם מהביצה. יונים חיות כחמש שנים בטבע ויכולות לעוף מרחקים גדולים – עד 20 ק"מ ביום.
בטבע היונים חיות באזורים הרריים ומצוקיים ומקימות את קניהן במצוקים ובמערות. באזורים עירוניים היונים מקננות בתוך חללים מוצלים ופתוחים (מתחת לגגות, מחסנים).

הדברת יונים

השיטה הטובה ביותר למניעת מפגעי יונים היא פגיעה ביכולת של היונה למצוא מחסה מתחת לגגות או בחללים פתוחים. שתי הדרכים הטובות ביותר לכך:

• סגירת חללים, אם באיטום על ידי בטון ואם על ידי הנחת רשת שתמנע כניסת יונים לחללים. יש לסגור את החללים רק לאחר שמוודאים שאין יונים בתוך החללים.
• הנחת דוקרנים על המשטחים שתחת הגגות עליהם היונים נעמדות למנוחה.

מידע זה מקורו באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection