מחקר אמריקאי מזהיר מפני התגברות אירועי עומס חום קיצוני מעבר לסף הסיבולת האנושית באזורים כמו המפרץ הפרסי.
כשמדברים על שינויי האקלים, ההשלכות המרכזיות שעולות לדיון הן לרוב עליית פני הים עקב התחממות האוקיינוסים והפשרת קרחונים, עלייה בחומציות האוקיינוסים, ותנאי מזג אוויר קיצוניים יותר, אשר יביאו ליותר בצורות מצד אחד ויותר סופות ושטפונות מצד שני.
שאלה מעניינת ובסיסית לא פחות, היא אם יהיו מקומות שבהם יהיה חם מדי כדי לאפשר חיים של בני אדם? כדי לענות על שאלה זו, צריך להבין מה סף הטמפרטורה שאנחנו מסוגלים להתקיים בו. בני אדם הם יצורים בעלי "דם חם". כלומר, אנו מווסתים את טמפרטורת הגוף שלנו ושומרים עליה בטווח יחסית קטן. אם טמפרטורת הגוף עולה מעל 40 מעלות צלזיוס, עלולה להיות לכך השפעה שלילית על הבריאות שלנו. אם בשגרה טמפרטורת הגוף שלנו היא באזור ה-37 מעלות, כיצד אנחנו יכולים לשרוד בתנאים שבהם הטמפרטורה בחוץ היא מעל 40 מעלות, תנאים שאינם נדירים במיוחד בקיץ הישראלי?
המנגנון המרכזי המקרר את הגוף כאשר טמפרטורת הסביבה גבוהה מחום גופנו הוא הזיעה שאנחנו מפרישים. כאשר הלחות באוויר נמוכה, הזיעה מתאדה ואיתה משתחררת מהגוף אנרגיית חום, מה שמוביל לקירור הגוף. אם האוויר רווי במים, כלומר הלחות היחסית היא 100 אחוז, הזיעה לא יכולה להתאדות ומנגנון הקירור לא עובד בצורה יעילה. לכן, הסף העליון שבו בני אדם יכולים לשרוד תלוי גם בטמפרטורה וגם בלחות היחסית.
דרך אחת לכמת את הטמפרטורה בצורה שתכיל גם את האפקט של הלחות היחסית והאידוי, הוא מדד שנקרא "טמפרטורת גולה לחה" (wet-bulb temperature). טמפרטורה זו נמדדת באמצעות מדחום עטוף בפתיל שקצהו התחתון טבול במים. סף הסיבולת המקסימלי של בני אדם לטמפרטורת הגולה הלחה הוא כ-35 מעלות. גם בטמפרטורות נמוכות מסף זה, אנשים רבים יכולים לסבול מנזק משמעותי. לדוגמה, בגלי החום הקטלניים של 2003 במערב אירופה ו-2010 ברוסיה, טמפרטורת הגולה הלחה הייתה כ-28 מעלות.
התחזית: יותר אירועים קיצוניים
עד כה בספרות, לא דווח על מקרים שבהם טמפרטורת הגולה הלחה עלתה על 35 מעלות, אך לפי תחזיות האקלים של הפאנל הבין-ממשלתי לחקר שינויי האקלים (IPCC), ללא צמצום משמעותי בפליטות גזי החממה, טמפרטורת הגולה הלחה יכולה לעבור את סף ה-35 מעלות באופן תדיר בדרום אסיה ובמזרח התיכון בסביבות שנת 2075.
כדי להבין טוב יותר עד כמה עומסי חום קיצוניים נפוצים כיום, חוקרים מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה ומאוניברסיטת קולומביה בניו יורק סקרו מדידות מתחנות מזג אוויר ברחבי העולם וסיכמו את הממצאים במחקר שפורסם בכתב העת Science Advances. החוקרים מצאו אירועים נקודתיים שבהם טמפרטורת הגולה הלחה עלתה על 35 מעלות באזורים מסוימים, ואירועים רבים יותר בהם הטמפרטורה עלתה על 33 מעלות. התנאים הקיצוניים שררו לפרקי זמן קצרים יחסית, כשעה עד שעתיים וזו אחת הסיבות שהיה קשה לזהותם עד כה. המקומות העיקריים שבהם נמדדו תנאים כאלה היו קרוב לחוף הים, בדרום אסיה, במזרח התיכון (בעיקר במפרץ הפרסי) ובחוף הדרום-מזרחי של ארצות הברית.
בחינה של השינוי בתדירות של אירועים קיצוניים אלו לאורך השנים העלתה כי תדירותם הוכפלה, ואף יותר מכך, בארבעים השנים האחרונות. לבסוף, החוקרים בנו מודל המקשר את התחזיות של ההתחממות הגלובלית הממוצעת לבין השכיחות של אירועים קיצוניים כאלה. המודל מצביע כי במקומות מסויימים, בעיקר במפרץ הפרסי ובים סוף, התחממות של 1.3 מעלות בטמפרטורה הגלובלית ביחס לטמפרטורה לפני המהפכה התעשייתית (עד כה ההתחממות העולמית הייתה של כמעלה) עשויה לגרום לאירועים קיצוניים שכאלו בתדירות יותר מפעם ב-30 שנים. מהתמונה העולה מהמחקר סביר להניח כי בלי פעולה של ממש לעצירת ההתחממות הגלובלית, את מדינות המפרץ הפרסי עתידים לפקוד עומסי חום קיצוניים ביותר, שיקשו על החיים בהן.
מחבר תוכן זה – ינון בר-און
מקור תוכן זה – אתר האינטרנט של מכון דוידסון, davidson.weizmann.ac.il
