בתזכיר החוק מוצע להסמיך את השרה להגנת הסביבה להטיל היטלים על מפעלים ואסדות הפקת גז מחצבים, שהם בעלי פוטנציאל לזיהום בשמן של הסביבה החופית והים.
זיהום ים במזוט בנמל חיפה
השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג: "בשנים האחרונות מתחדד הצורך בחוק החשוב הזה, שיסייע בשמירה על הסביבה החופית והימית של מדינת ישראל. אירוע 'זפת בסערה' בשנה שעברה הוכיח לכולנו את הצורך בהשלמת המוכנות וההיערכות הלאומית בישראל לאירועי זיהום ים משמן, שצפויים להתרחש בעתיד ולסכן את הסביבה שלנו".
המשרד להגנת הסביבה מפרסם להערות הציבור את תזכיר חוק מוכנות ותגובה לתקריות של זיהום הים והסביבה החופית בשמן (חוק התלמ"ת) לאחר עדכונים ותוספות שבוצעו בחודשים האחרונים. המשרד פרסם את תזכיר החוק להערות הציבור לראשונה בחודש מארס 2021, הטמיע הערות מהציבור וממשרדי ממשלה, וכעת מפרסם את תזכיר החוק המעודכן, הכולל תיקונים ותוספות סעיפים לחוק. ניתן להגיש הערות ציבור עד 5 במאי 2022.
לתזכיר החוק, כולל מסמך הערכת רגולציה (RIA)
בהתאם לתזכיר החוק, הגופים שבתחומם או באחריותם רצועת חוף או הפועלים בים – רשויות מקומיות חופיות, רשות הטבע והגנים, נמלים, מפעלים, מתקנים ביטחוניים, ובעלי מתקנים לחיפוש ולהפקה של נפט וגז מחצבים – כולם ייערכו לתקריות זיהום הים והסביבה החופית בשמן, ויידרשו להכין תוכניות חירום מקומיות ומפעליות ולהיערך לפיהן. זאת, לאחר אישור המשרד להגנת הסביבה. כמו-כן, מסדירה הצעת החוק את אופן הטיפול בתקריות מסוג זה ובתוצאותיהן.
בתזכיר החוק החדש מוצע להסמיך את השרה להגנת הסביבה לקבוע אגרות שישולמו עבור הגשת תוכניות חירום ואישורן, עדכונן וכן עבור השתתפות בתרגילים אזוריים או ארציים לפי חוק זה. אגרות אלה יחולו על כל הגורמים המחויבים בתוכנית חירום.
בנוסף, מוצע להסמיך את השרה להגנת הסביבה לקבוע היטל שיוטל על בעלי תוכניות חירום מפעליות שבתחומם מצוי מקור זיהום, במטרה להגן על הסביבה החופית ועל הים. בסעיף זה נכללים מפעלים וכן אסדות לחיפוש ולהפקה של נפט וגז מחצבים.
הרחבה:
הוראות החוק המוצע מטילות על בעלי התוכניות – רשויות מקומיות חופיות, רשות הטבע והגנים, מפעלים ומתקנים ביטחוניים – חובת טיפול בתקרית שאירעה בתחומן ובתוצאותיה גם במקרים שבהם הן אינן גורם הזיהום. אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של עיקרון "המזהם משלם", ומחובתו של מי שהתקרית אירעה עקב פעילותו, במישרין או בעקיפין, על פי כל דין לשאת באחריות מלאה ולממן את הניקוי והשיקום של נזקי התקרית.
במקרים מסוימים, כאשר אין מזהם ודאי או כתובת שממנה ניתן להיפרע על הוצאות הניקוי לטיפול בתקרית, יוכל בעל תוכנית חירום לפנות לקרן למניעת זיהום הים, שמטרתה לרכז את האמצעים הכספיים ללחימה בזיהום מי ים, למניעת זיהום מי ים וחופים, לניקויים ולפיקוח עליהם, לקבלת שיפוי בגין הוצאותיהם לטיפול בתקרית ובתוצאותיה.
בנוסף, נעשה תיקון לעניין מנגנון השיפוי באופן שמצמצם את היקף ההשתתפות העצמית של בעלי תוכניות החירום שלא גרמו לזיהום, ונוספה הוראה לפיה הנהלת הקרן למניעת זיהום ים תוכל להחליט על מתן סיוע לרשויות המקומיות לצורך היערכותן ועמידתן בדרישות החוק.
מטרת החוק המוצע היא ליישם את הוראות האמנה בדבר מוכנות, תגובה ושיתוף פעולה מפני זיהום משנת 1990, שישראל אשררה ביוני 1999. אמנה זו נחתמה בלונדון בעקבות התרחשותם של מספר אסונות ימיים גדולים, שבמהלכם נשפכו אלפי טונות של שמן לים ושבעטיים נגרמו נזקים סביבתיים בלתי הפיכים לסביבה הימית.
בעקבות אירועים אלו התגבשה ההבנה כי יש הכרח ליצור מנגנון מוכנות ותגובה במדינות על-מנת לצמצם את התפשטות הזיהום ואת הנזק הסביבתי הנובע ממנו. האמנה נועדה להביא את המדינות החופיות למוכנות לתקריות של זיהום ים בשמן על סוגיו, לרבות באמצעות הכנת תוכניות חירום, הקמת מערכת לתגובה מהירה באמצעות ציוד, ספינות וכוח אדם מיומן לטיפול בזיהומים של הים והחופים בשמן, והקמת מנגנון לשיתוף פעולה בין-לאומי.
נכתב על ידי המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page
