פסולת הנוצרת תוך כדי עבודה בחקלאות לענפיה מחייבת ניהול למניעת נזק לסביבה ולבריאות האדם: פסולת גידולים, פרש בעלי חיים, פגרים ופסדים, פסולת בתי הבד-עקר.

1. פסולת חקלאית: ניהול להגנת הסביבה

הליך הייצור החקלאי מוביל להיווצרות של תוצרי לוואי מסוגים שונים. זאת הפסולת החקלאית.

הפסולת הנוצרת במסגרת הפעילות החקלאית היא משני סוגים: הפסולת האורגנית והפסולת האי-אורגנית.

הפסולת האורגנית כוללת פרש בעלי חיים, פגרי בעלי חיים, פסולת צמחית מסוגים שונים, עודפי מזון ועקר, פסולת נוזלית הנוצרת בבתי בד.

הפסולת האי-אורגנית כוללת פסולת פלסטיק מסוגים שונים, אריזות חומרי הדברה, קרטונים, צמיגים וחומרים אחרים המשמשים את החקלאים.

פרש בעלי החיים הוא רכיב הפסולת החקלאית המשמעותי ביותר: בערך 5.67 מיליון טון בשנה.

פסולת צמחית, הכוללת גזם מטעים, פסולת אורגנית מבתי צמיחה ושאריות פרי במטעים ובבתי האריזה עומדת על כ-1.356 מיליון טון בשנה.

פגרי בעלי חיים מצטברים לכדי 45 אלף טון בשנה.

כמות פסולת הפלסטיק מגיעה לכדי 40 אלף טון בשנה.

פסולת אריזות חומרי ההדברה, חומרים שבמהותם ובהגדרתם הם חומרים מסוכנים, מגיעה לכדי 500 טון בשנה. 

ניהול הפסולת החקלאית

פסולת חקלאית, שאינה מטופלת בצורה ראויה, עלולה לגרום לזיהום האוויר, זיהום הקרקע וזיהום מקווי המים, ולפגיעה בבריאות החקלאים ותושבי היישובים הסמוכים לשדות, למטעים ולרפתות והלולים.

ניהול מיטבי ורב אחראיות של פסולת חקלאית עשוי להפוך את הפסולת למשאב חיוני, למשל באמצעות דישון קרקעות, מִחזור פלסטיק לחומרי גלם, חיפוי קרקע, יצירת דשן אורגני, קומפוסט וכיוצא בזה. 

אגף סביבה חקלאית במשרד להגנת הסביבה פועל על מנת לקדם מדיניות נכונה ויעילה לניהול הפסולת החקלאית והטיפול בה. האגף פועל בהתאם לדירקטיבות האירופאיות לטיפול בפסולת, תוך יישום והתאמה לענפי החקלאות בישראל. 

האגף לסביבה החקלאית מקדם את תקנות אוויר נקי (מניעת זיהום אויר משריפת פסולת חקלאית), תשע"ט-2019. טיוטת התקנות פורסמה באתר החקיקה המשלתי, משרד המשפטים. מטרת התקנות, הנגזרות מחוק אוויר נקי, 2008, למנוע את זיהום האוויר משריפת פסולת חקלאית, תוך קביעת צעדים ואמצעים למניעת הזיהום. התקנות נמצאות בשלבי טיוטה, לפני דיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת.

אסדרת הפסולת החקלאית: ממטרד למשאב

צמצום מפגעים ומטרדים סביבתיים שגורם העדר הטיפול או טיפול כושל בתוצרי לוואי חקלאיים וצמצום הפגיעות הסביבתיות והתברואתיות הנובעות מפסולת חקלאית. מטרת האגף היא להפוך את תוצרי הלוואי של העבודה החקלאית ממטרד למשאב.

מטרות האגף בתחום הפסולת החקלאית

• הפחתה במקור של כלל הפסולת החקלאית, תוך שימת דגש על פסולת אי-אורגנית.
• קידום ההפרדה במקור בין סוגי הפסולת השונים בידי החקלאי.
• הפחתת כמות הפסולת המועברת להטמנה ולשריפה.
• הגדלת שיעור היישום של חומר אורגני בקרקעות חקלאיות.
• הגדלת שיעורי מִחזור פסולת הפלסטיק.
• שימוש בפסולת אורגנית להאבסת בעלי חיים.
• ניצול פסולת חקלאית להפקת אנרגיה מתחדשת.
• מציאת שיטות טיפול מתקדמות וידידותיות לסביבה לטיפול בפסולת החקלאית.

2. טיפול בפסולת חקלאית

יש דרכים אחדות לטפל בפסולת החקלאית, על פי סדר עדיפויות של פעולות ואמצעים:

1. הפחתה במקור:
   • המושג מתייחס להפחתה בצריכת חומרי הגלם בשלבים הראשונים של העבודה החקלאית לענפיה. התייעלות בשימוש בחומרי הגלם תאפשר לצמצם הפסולת הנותרת בתום התהליך.
   • בתחום החקלאות, ההפחתה במקור מתייחסת בעיקר לפסולת אי-אורגנית כגון פלסטיק, ולמאמץ להפחית בכמויות הנדרשות לשימוש החקלאי כבר בראשית התהליך.
   • פתרונות טכנולוגיים וחדשניים עשויים לאפשר הפחתה במקור של חומרי גלם.
2. שימוש חוזר:
   • שימוש חוזר במוצר לאחר שהסתיים השימוש הקודם, בין למטרה המקורית ובין למטרה אחרת, חלופית.
   • בתחום החקלאות עיקר האפשרות לחזור ולהשתמש במוצר הוא בפלסטיק: לחזור ולהשתמש בעזרי הפלסטיק שהחקלאים משתמשים בהם.
3. מחזור:
   • תהליך פירוק של פסולת והשבתה למצב של חומר גלם, אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים.
4. השבה לאנרגיה:
   • שימוש בפסולת להפקת אנרגיה, דרך ייצור חום או חשמל. פירוק הפסולת מוביל לפליטה של גזים מסוימים, כגון מתאן, שבאמצעותם אפשר להפיק אנרגיה.
5. הטמנה:
   • הטמנה של פסולת היא דרך הטיפול המצויה בתחתית סדר העדיפויות ועניינה סילוק הפסולת ממקום היווצרה והעברתה למטמנת פסולת.

המלצות אגף סביבה חקלאית לטיפול בפסולת חקלאית

בטווח הקצר:

1. הפרדה במקור:
   הפרדת סוגי הפסולת השונים לערימות נפרדות בשולי החלקות החקלאיות היא קריטית! חשוב להבין כי לרוב אין יעילות ולא תועלת בטכנולוגיות השונות לטיפול בפסולת חקלאית אם אין מפרידים את סוגי הפסולת, אלא עורמים סוגי פסולת שונים לערימה אחת. דוגמאות בודדות מיני רבות:
   • האבסת בעלי חיים בפסולת צמחית לא תתאפשר כאשר היא מכילה שאריות של חוטי הדליה.
   • מחזור פלסטיק לא יתאפשר כאשר ערימת פסולת הפלסטיק מכילה גם אריזות חומרי הדברה.
   • הדוגמאות האלה מבהירות מה רבה חשיבות הפרדת הפסולת בידי החקלאי כדי לנצל במיטבן את הטכנולוגיות הקיימות לטיפול בפסולת חקאלית.
2. חינוך והסברה:
   • טיפול נכון בפסולת חקלאית הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות החקלאית. לכן עלינו לטפח ולקדם תרבות חקלאית הכוללת שמירה על סביבה נקייה ומטופחת, בריאה לאדם ולבעלי החיים, שאינה מזהמת את הקרקע ואת מקווי המים.
   • טיפול נכון בפסולת חקלאית מיושם בהצלחה רק כאשר הוא חלק מתפיסת עולמו של החקלאי. לכן חשוב להגביר את המודעות ואת ההסברה בקרב החקלאים בכל הקשור לדרכי הטיפול הנכונות בסוגי הפסולת השונים, הדרישות החוקיות והבנה של הנזקים הנגרמים כתוצאה מטיפול לקוי בפסולת חקלאית.
   • אין עוררין על כך שהטמעת הטיפול הנכון בפסולת בכלכלת המשק החקלאי, בדומה לענפי התעשייה, התיירות ומשק המים, יש בו כדי לסייע בצמצום מרבי של הפסולת החקלאית והמפגעים הסביבתיים והבריאותיים הנובעים מטיפול לא נכון בפסולת חקלאית.
3. בקרה, פיקוח ואכיפה:
   • במקביל לדרך ההסברה, חשוב לפקח על עמידה בחוקים ובתקנות המסדירים את ניהול הפסולת החקלאית ולאכוף אותם בשיתוף פעולה עם החקלאים.
4. שיתוף פעולה:
   • שיתופי פעולה עם משרדי ממשלה וגופים נוספים במטרה למצוא פתרונות שיצמצמו את נזקי הפסולת החקלאית.

בטווח הארוך:

1. בניית מאגרי מידע:
   • האגף לסביבה חקלאית פועל לבניית מאגרי מידע לטכנולוגיות לטיפול בפסולת חקלאית. האגף נמצא בחזית בכל הנוגע לשיטות הטיפול בפסולת חקלאית.
2. מחקר ופיתוח:
   • מחקר ופיתוח של טכנולוגיות ושיטות חדשות לטיפול בפסולת חקלאית. האגף עומד באמות המידה של מדינות העולם המתקדמות ביותר בכל הנוגע לטיפול בפסולת חקלאית.
3. חקיקה:
   • האגף פועל לקידום חקיקה וליצירת מסגרת תכנונית מתאימה בכל הנוגע לפסולת חקלאית.
4. סיוע במימון וקידום של מיזמים:
   • הכנת תכניות אזוריות ממוקדות לטיפול בפסולת חקלאית, תוך מתן מענה לסגירת כל שלבי שרשרת הטיפול בפסולת עד הפיכתה ממטרד למשאב.

3. פרש בעלי חיים

פרש (זבל) בעלי חיים הנוצר בכל ענפי משקי בעלי החיים בישראל הוא מרבית הפסולת החקלאית ומגיע לכמות של כ-5.67 מיליון טון בשנה. בין כל ענפי משקי החי (בקר, עופות וצאן), הכמות הרבה ביותר היא פרש הבקר, בערך  3.5 מיליון טון בשנה. הפרש כולל את ההפרשות במשק החי, בתצורה הטבעית או בעירוב עם חומרי ריפוד. 

המפגעים הנוצרים מטיפול לקוי בפרש

1. העברת גורמי מחלה (באמצעות פתוגנים) לתוצרת חקלאית.
2. העברת מחלות לבני אדם, לחי ולצומח.
3. יצירת מפגעי ריח חריפים.
4. בתי גידול לרימות וזבובים שגורמים להפצת מחלות (בעקיפין עשוי להוביל לריסוס יתר).
5. זיהום מקורות מים עיליים ותחתיים (בעיית הפצת עכברת).
6. זיהום קרקעות והימצאות שאריות תרופות והורמונים בקרקעות חקלאיות.
7. טיפול נכון ואפקטיבי בפרש בעלי החיים בענף החקלאות עשוי להועיל לאדם ולסביבה החקלאית כאחת: פרש בעלי חיים מביא תועלת לסביבה ולחקלאות, בדרך של טיוב הקרקע ושיפור מבנה הקרקע, תחליף לשכן כימי והפקת אנרגיה מתחדשת.

אפשרויות לטיפול בפרש בעלי חיים

יש מספר שיטות לטיפול בפרש בעלי חיים במגזר החקלאי, הנפוצות בתמהילים שונים בארץ ובעולם. דומה כי אין הסכמה גורפת על שיטת הטיפול בין המגדלים והגופים האחראיים על המגזר החקלאי.

פרש הבקר נאסף במאצרות אטומות בתחומי המשק החקלאי ולאחר מכן יכול לעבור לטיפול באחת מפתרונות הקצה המקובלים בארץ.

איכות תשתיות האיסוף בתחומי המשק החקלאי משפיעות על יכולת האצירה ולכן גם על אפשרויות הטיפול בהמשך. יש מספר סוגים של מתקני אצירה לפרש יבש או רטוב, עד לפינויו בפתרון הקצה: מאצרות בטון, מאצרות מתכת, משטח אטום המיועד לפרש יבש או 'בריכה' אשר מרוקנים בשאיבה (מיועדת לפרש רטוב בלבד).

שתי טכנולוגיות עיקריות לטיפול בפרש נהוגות בישראל:

• קומפוסטציה במפעלים מקומיים ואזוריים, ייצור של קומפוסט מהפרש. 
  • תהליך ביולוגי אירובי, המייצר עיקור בעזרת טמפרטורות גבוהות וגורם לפירוק ולייצוב של תרכובות אורגניות זמינות בתנאים מבוקרים. השיטה המקובלת ליצור קומפוסט היא הצבת הפרש כמו שהוא או בתערובת עם חומרים אחרים, ופירוק החומר בתהליך חמצון ביולוגי תרמופילי, שבמהלכו מתפרק החומר האורגני המוצק (פרש) ובסופו של דבר מתקבל חומר אורגני מיוצב, הלא הוא הקומפוסט. תהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים, לקבלת תכונות הקומפוסט הרצויות בהתאם לדרישות. הטכנולוגיה במתקנים מונעת מפגעי ריח מהמתקן.
• עיכול אנאירובי, כאשר הפרש הופך לביו-גז להפקה של אנרגיה, מוצקים מעוכלים ומי תסנין.
  • תהליך ביולוגי שבמהלכו מותסס פרש בעלי החיים במכלים סגורים בתנאים אנאירוביים לפירוק המרכיבים האורגניים וייצור ביו-גז. הטכנולוגיות לעיכול אנאירובי הן משני סוגים:
    • תהליך רטוב (מייצר גם מי תסנין, כמו במתקנים לטיפול בבוצות חקלאיות).
    • תהליך יבש (טיפול בחומר במצב צבירה מוצק ללא מי תסנין).
    • בישראל קיים רק עיכול אנאירובי על בסיס התהליך הרטוב וקיימים שלושה תוצרים לתהליך במתקנים הפועלים בארץ: הראשון הוא ביו-גז המשמש להפקת אנרגיה חשמלית או חום. התוצר השני הוא מוצקים מעוכלים המשמשים כאמצעי גידול במשתלות, כריפוד לרפתות וכתוסף לקרקע. התוצר השלישי הוא מי תסנין המסולקים כדשן נוזלי.

שיטות נוספות לטיפול בפרש בעלי חיים שאינן נפוצות בארץ: פיסטור (הזנת בע"ח), טיפול תרמי להפקת אנרגיה וקילטור במשק עצמו, כאשר המשק מייצר זבל מטופל המשמש לדישון המשק עצמו.

4. פגרים ופסדים

פגרי בעלי חיים נוצרים במשק החי באופן שוטף כתוצאה מתחלואה ותמותה טבעית.

כמות הפסולת הנוצרת מפגרים היא 45 אלף טון בשנה, 90% מכך בענף הלולים.

מטבע הדבר, בעתות של מגפה, כמו "שפעת העופות" או מגפת "ניוקאסל", כמות הפגרים עולה בצורה משמעותית מאחר שבמקרים אלו נדרש להשמיד לולים נגועים בשלמותם.

המקנה, הכולל את הרפתות, הדירים והחזיריות, מייצרים כ-5,000 טון פגרים בשנה.

המפגעים הנוצרים מטיפול לקוי בפגרים:

1. השלכת פגרים לא מוסדרת גורמת למפגעים קשים של תברואה, ריח וזבובים. בנוסף לכך גורמים הפגרים מפגעים אסתטיים ונופיים.
2. פגרים מושכים בעלי חיים משוטטים, כגון תנים וכלבים, ועלולים לגרום להפצת מחלות, למשל כלבת.
3. פגרים המושלכים שלא כחוק מגבירים את התרבות התנים, השועלים והזאבים באזורים מיושבים ובשטחי חקלאות, ובעקיפין עלולים להפיץ את מחלת הכלבת.
4. פגרים נגועים במחלות עלולים לפגוע בשרשרת המזון ולגרום לתחלואה של חיות הבר.
5. השלכת פגרים עלולה לזהם את הקרקע ואת מקורות המים ולגרום לפגיעה תברואתית ובריאותית בקרב בני האדם.

אפשרויות הטיפול בפגרי בעלי חיים:

1. מכלי כילוי לפגרים: 
   מכלי הכילוי משמשים לאצירה זמנית של פגרי העופות לפני סילוקם לפתרון קצה.
   • בשנים 2009-2011 במהלך משותף של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות הוצבו מכלי כלוי לפגרי עופות בלולים. במסגרת הפרויקט נרכשו יותר מ-500 מכלי כלוי. הפרויקט הפחית במידה רבה את המפגעים הסביבתיים שנגרמו מן הטיפול הלא מוסדר בפגרי העופות. 
2. מתקן בישול:
   חברת "ניצני העמק מיכון אקולוגי" פיתחה מתקן קומפקטי ויעיל המאפשר לטפל בפסדים תוך יממה. התוצר הסופי הוא מוצר יבש ונטול ריח כמעט לחלוטין, המאפשר להשתמש בתוצר לדישון ולתעשיית מזון לחיות מחמד.
3. משרפה מאושרת: 
   פתרון קצה ברמה הארצית לפגרי בקר הוא מתקן הכילוי "א.ע ביואקולוגיה", הנמצא בקיבוץ עין המפרץ. המתקן פועל בעזרת טכנולוגיה של שריפה מבוקרת ומספק שירות מלא לסילוק פגרים לענפי רפת החלב ובקר לבשר מכל הארץ.
4. קומפוסטציה: 
   באתרים בודדים נעשה תהליך קומפוסטציה, הפיכה לדשן, בהיקף מצומצם. אפשרות נוספת היא קומפוסטציה בתוך הלול, חלופה הנבחנת עבור מקרים של תמותה המונית בעקבות מגפות ומסיבה אחרת.
5. הטמנה (קבורה):
   פתרון קצה המיועד בעיקר לפגרי עופות במטמנות אחדות שקיבלו אישור לקלוט פגרים. יש לפעול על פי הנהלים המפורטים במסמך המקושר להלן כדי למנוע גישה של בעלי חיים למקום.
6. האכלת טורפים: 
   רשות הטבע והגנים מסדירה סילוק פגרים מענפים מסוימים כמזון להאכלה מבוקרת של טורפים. חשוב לוודא כי הפגרים אינם מורעלים או נגועים במחלה. פגרי הצאן והבקר נועדו להאכלת עופות דורסים ואילו פגרי הדגים נועדו להאכלת שקנאים.
7. יש פתרונות וטכנולוגיות חדשות למחזור של פגרי עופות, למשל, הפקת אנרגיה מביו-דיזל והפקה של מוצרים למאכל בעלי חיים.

קבצים להורדה

להורדת כל הקבצים

• נוהל קבורת פגרים ופסדים, 1995
• הנחיות לתיאום הטיפול בפגרי יונקים ועופות בעקבות תמותה המונית וחריגה, 2014

5. מפגעים של פסולת צמחית

פסולת צמחית בהגדרתה היא כלל תוצרי הלוואי האורגניים של גידולי הצומח החקלאיים. הפסולת הצמחית כוללת גזם מטעים וחממות, פסולת אורגנית מבתי צמיחה ושאריות פרי וירק.

חלק קטן מהפסולת הצמחית מתכלה באופן טבעי, אך מרבית הפסולת הצמחית המצטברת בשטחים החקלאיים עשויה לגרום למפגעים סביבתיים, תברואתיים ואסתטיים. לכן, ישנה חשיבות לטפל בפסולת הצמחית נכון ובדרך ראויה.

כמות הפסולת הצמחית השנתית על סוגיה השונים מוערכת בכ-1.356 מיליון טון חומר רטוב בשנה. הפסולת הצמחית מגזם מטעים וחממות מגיעה, על פי הערכות, לכדי 700 אלף טון; פסולת אורגנית מבתי צמיחה, על פי ההערכה, היא 450 אלף טון; ושאריות פרי וירק במטעים ובבתי האריזה הם, על פי ההערכה, 200 אלף טון בשנה.

סוגי פסולת צמחית בחקלאות

1.  גזם מטעים: 
   חלקי ענפים לאחר גיזום המטעים. הענפים שונים בגודלם ובקוטרם בהתאם לסוג הגידול ושיטת הגיזום. הגיזום הוא לרוב חד-שנתי והכמות השנתית נאמדת בכ-700 אלף טון.
2. גזם מעקירת מטעים: 
   חלקי העצים, השורשים, הגזעים והענפים המתקבלים בעת עקירה או שינוע של מטעים קיימים.
3. פסולת מבתי צמיחה: 
   שאריות צמחים הנותרים מגידול עונתי בחממות ומפונים אל מחוץ לחממות בתום עונת הגידול. מרבית הפסולת מן הסוג הזה כוללת שאריות של צמחי ירקות המגודלים בהדליה (בעיקר פלפלים ועגבניות), אך לעיתים קרובות מתווספים חוטי פלסטיק אשר שימשו לגידול הירק. כאשר הפסולת הצמחית מעורבת עם פלסטיק, אי אפשר לעשות את הטיפול הראוי. לכן חשוב מאוד שהחקלאים יבצעו הפרדה מוחלטת לפי סוגי פסולת. בדרך כלל עורמים את פסולת החממות מחוץ לבתי הצמיחה. הפסולת הזאת מותר להשאיר אותה בשטח החקלאי רק לאחר ריכוז החומר בערימות, קיצוץ וייצוב אירובי. הכמות השנתית נאמדת בכ-450 אלף טון.
4. עודפי תוצרת חקלאית: 
   אשר מסיבות שונות אין החקלאים מעבירים לשוקי הירקות ולבתי המסחר הקמעונאים. מרבית המזון שאובד בשלב זה הוא פירות וירקות.

המפגעים הנגרמים מן הטיפול הלקוי בפסולת צמחית:

1. שריפת פסולת צמחית:
   חקלאים בוחרים להיפטר ממצבורי גזם של מטעים או פסולת חממות על ידי שריפתם. הדרך הזאת היא המהירה והקלה להיפטר מכמות רבה של פסולת. שריפה של פסולת צמחית גורמת למפגעי ריח ועשן בישובים סמוכים, ולזיהום אוויר סביבתי. מכיוון שלרוב מכילה הפסולת הצמחית שאריות של חומרי הדברה רעילים, שריפת השאריות עלולה לגרום לפליטת חומרים רעילים ומסרטנים, ולהגביר את הזיהום הסביבתי. שריפות בלתי מבוקרות עלולות לגרום להתפרצות שריפות בשטחים פתוחים.
2. ערימות פסולת צמחית עלולות להיות מקור אילוח, כלומר לגרום להעברת פגעים, מחלות וזיהומים אל צמחייה באזור.
3. ערימות פסולת צמחית הן מפגע נופי חמור.
4. סכנת הפיכת ערימות הפסולת הצמחית לעניין רגיל ושגרתי:
   ככל שירבה מספר החקלאים המותירים בשדות ערימות נראות לעין של פסולת צמחית ללא טיפול ראוי, כך תלך התופעה ותתרחב. כאשר חקלאי רואה כי החקלאים סביבו מותירים ערימות פסולת צמחית ללא טיפול, הוא יפעל באותה הדרך ותיווצר נורמה פסולה של השארת פסולת צמחית בערימות. הדבר עלול להרחיב באורח ניכר את תופעת ערימות הפסולת הצמחית.

אפשרויות הטיפול בפסולת צמחית בחקלאות

הפרדה במקור:

• הפרדת סוגי הפסולת השונים לערימות נפרדות בשולי החלקות החקלאיות היא קריטית! חשוב להבין כי לרוב אי אפשר לטפל טיפול יעיל בפסולת חקלאית המושלכת ללא הפרדה מלכתחילה בטכנולוגיות הקיימות.
• לאחר שהחקלאי מפריד במקור את הפסולת הצמחית לסוגיה, אפשר להשתמש בדרכים אחדות לטיפול בכל סוג.

1. ריסוק גזם: 
   הריסוק מתבצע באמצעות מרסקת רתומה לטרקטור כאשר הרסק נותר כשכבת ריסוק דקה המתפרקת והופכת לחלק מהקרקע. באמצעות פרויקט לרכישת מרסקות גזם למטעים כשיתוף פעולה בין המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות, אפשר לרכוש מאות מרסקות ולהרחיב באורח ניכר את הטיפול בגזם בדרך של ריסוק במטעים ולהפחית את המפגעים הסביבתיים משריפת גזם.
2. ייצוב בוצות: 
   תהליך הטיפול בבוצות מצריך שלב של מיצוב החומר. גזם גרוס דק הוא אמצעי טוב וזול.
3. חיפוי קרקע: 
   פסולת צמחית עשויה לשמש לחיפוי קרקע ולחסוך השקיה, למנוע צימוח וכיוצא בזה.
4. רפד ברפתות ובלולים: 
   גזם חקלאי יכול לשמש תחליף לנסורת לריפוד רפת ולול.
5. קומפוסטציה: 
   פסולת צמחית מחממות היא חומר גלם מתאים לקומפוסטציה, ופסולת מבתי צמיחה ניתנת לקליטה לקומפוסטציה לאחר קיצוץ. הפסולת הצמחית משמשת לייצור קומפוסט ואפשר לבצע את התהליך באתר מורשה, אזורי או מקומי.
6. האבסת בעלי חיים: 
   פסולת צמחית מסוימת מתאימה להאבסת בעלי חיים. למשל, כפות תמרים, או עודפי מזון שנזרקו. רק אם מתקיימת הפרדה של סוגי הפסולת במקור אפשר להשתמש בפסולת המתאימה לכך להאבסת בעלי חיים.
7. ייצור אנרגיה: 
   גזיפיקציה או טכנולוגיה תרמית אחרת.

שריפת גזם וכל פסולת אחרת אסורה בהחלט ללא היתר מיוחד. השריפה מסוכנת וגורמת למפגעים סביבתיים ובריאותיים רבים! שריפת גזם מותרת רק כאשר הגזם נגוע במחלות צמחים, ומותנית בקבלת היתר מיוחד ממשרד החקלאות. 

קבצים להורדה

להורדת כל הקבצים

• פסולת חקלאית בבקעת הירדן ובמגילות
• טיפול וסילוק פסולת חקלאית, אשכול רשויות נגב מערבי, 2020

6. פסולת בתי בד: עקר

ענף בתי הבית לעצירת שמן הוא ענף חשוב מנקודת מבט תרבותית, היסטורית וכלכלית. מטעי הזיתים פרושים על פני כ-200 אלף דונם ופרי הזית ברוב המטעים מיועד לעצירת שמן.

ברחבי הארץ מצויים בערך 130 בתי בד בעלי רשיון, מרביתם בצפון הארץ. 

תהליך עצירת השמן מלווה בשני סוגים של פסולת צמחית:

• גֶּפֶת, הפסולת המוצקה.
• עַקְר, הפסולת הנוזלית של בתי הבד.

בעוד הגפת המוצקה אינה פוגעת בסביבה באורח ניכר, שפכי העקר עלולים לגרום מפגעים סביבתיים ותברואתיים חמורים.

כמות העקר עומדת על 1.6 מ"ק לטון זיתים, וחומר העקר מכיל תרכובות פנוליות העלולות להיות רעילות לחי והצומח.

על פי הערכות, כמות העקר הנשפכת מבתי הבד ללא פיקוח וגורמת נזקים סביבתיים עומדת על 100 אלף מ"ק מדי שנה.

המפגעים מטיפול לקוי בעקר והזרמתו בשטחים פתוחים

• מפגעי ריח חזקים.
• זיהום קרקע ופגיעה בעצים:
  העקר מכיל ריכוז גבוה של תרכובות פנוליות (phenols), אשר בריכוז גבוה מזיקות לצמחיה באורח חמור עד כדי תמותה, ופוגע בפעילות התקינה של המכונים לטיהור שפכים.
• סילוק ללא בקרה וביקורת, למשל שפיכה של כמויות עקר גדולות על שטח מצומצם, עלולה לזהם את מי התהום.
• זיהום מקורות מים: 
  מעיינות, מי שתייה, נחלים ומי תהום. התרכובות הפנוליות הקיימות בעקר, עלולות לגרום לכך שמים לא יתאימו לשתייה, גם כאשר התרכובות האלה מצויות בכמויות קטנות.
• דוגמה לזיהום עקר:
  לפני מספר שנים עקר אשר שפכו בתי בד בגליל המערבי זיהומו כ-15 מיליון מ"ק של מי תהום בנחל אכזיב.

מפגעים הנוצרים כאשר העקר נשפך למערכת הביוב:

• העקר עלול להצטבר בצינורות הביוב ובמשאבות ולסתום אותם, וכתוצאה מכך יעלה הביוב על גדותיו, יגרום למפגעי ריח ואף למחלות, יזרום אל ערוצי הנחלים, יגיע אל מי השתייה ויזהם את חופי הים.

האפשרויות לטיפול בעקר

שפכי העקר מורכבים לסילוק ולטיפול, לכן מרבית בתי הבד אינם מטפלים כראוי בשפכים, וכתוצאה נגרמים המפגעים הסביבתיים והתברואתיים שהוזכרו לעיל.

בעבר הלא רחוק הוזרמו מרבית שפכי העקר לסביבה ואכן יצרו מפגעים סביבתיים וזיהום, או הוזרמו למערכות הביוב וגרמו נזק למכונים לטיהור השפכים.

אצירה של שפכי העקר ללא טיפול ראוי גורמת למפגעי ריח חמורים במקומות שהוזרמו אליהם.

מחקרים הראו כי עקר בכמויות קטנות עשוי להשפיע באורח חיובי על הסביבה. פתרונות אחדים לטיפול ראוי בעקר עשוי להופכו ממטרד למשאב. סילוק מבוקר של שפכי העקר באמצעות פיזור במינונים מתאימים עשוי להועיל.

• קוטל עשבים טבעי:
  פיזור מבוקר בשדות חקלאיים, בין שורות העצים במטע, בדרכים חקלאיות. הפתרון הזה ישים וידידותי לסביבה, תוך ניצול העקר כקוטל עשבים טבעי, הליך המיטיב עם המטע.
• צמצום האבק בדרכי עפר:
  פיזור מבוקר בדרכי כורכר ביערות ברחבי הארץ. שפכי העקר תורמים לייצוב הדרכים ולצמצום האבק.
• פיזור מבוקר במחצבות גם הוא עשוי לצמצם את האבק.

המשרד להגנת הסביבה, במשותף עם רשות המים וגורמים נוספים, מוביל מדיניות לפיזור מבוקר של העקר בחלקות חקלאיות (ומטעי זיתים בפרט) ובדרכים חקלאיות ודרכי כורכר. סילוק ופיזור מבוקר ונכון של העקר מונע פגיעה בסביבה וזיהום מקורות המים, הקרקע והמכונים לטיהור שפכים מחד גיסא, ותורם לחלקות החקלאיות ולדרכי העפר שבהן הוא נשפך בצורה מבוקרת.

שפכי העקר מהווים דוגמה לכך ששימוש נכון ומבוקר בפסולת חקלאית עשוי להפוך את הפסולת ממטרד למשאב ואף להיטיב עם הסביבה החקלאית.

קבצים להורדה

להורדת כל הקבצים

• הנחיות לפיזור עקר, שפכים של בתי בד, מסמך דו לשוני מעוצב להורדה, 2014
• נוהל עבודה בנושא: טיפול בשפכים של בתי הבד (עקר), 2008

קבצים להורדה

טיוטת תקנות אוויר נקי (מניעת זיהום אוויר משריפת פסולת חקלאית), התשע"ט – 2019

פריט זה לקוח מאתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page