צילום: אלבטרוס, מארכיון הצילומים של קק"ל
נחלים, שנמצאים בלב אגני ההיקוות, הם בין המערכות האקולוגיות הרגישות ביותר להשפעות של שינויים מקומיים ועולמיים, הפגיעות ביותר והמאוימות ביותר. מערכות אלה חוות כיום אובדן מהיר של המגוון הביולוגי, כניסה והשתלטות של מינים פולשים ופגיעה חמורה בתפקוד ובאספקת שירותי מערכת אקולוגית. מערכות אקולוגיות במרבית הנחלים והנהרות בעולם, ובישראל בפרט, נפגעו משאיבת מים, מזיהומים (מוקדיים ולא מוקדיים), משינויים במורכבות המבנית ומשינוי האקלים. כדי להצליח לשקם את הנחלים ולהגן על בתי הגידול הלחים הכרחי ליצור אזורי חיץ אפקטיביים לאורך הנחלים וסביב בתי הגידול הלחים. שיקום הצמחייה הטבעית בגדות הנחלים ונטיעת עצים ברצועות החיץ לאורך הנחלים הם מרכיב מהותי בשיקום נחלים ובהגנה עליהם.
לקק"ל עוגן סטטוטורי מהותי בנחלי ישראל. נטיעות בגדות נחלים הוגדרו כקטגוריה יערנית בתוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור (תמ"א 22), ונכללים כיום בתוך יערות הפארק בתמ"א אחת לאורך נחלי החוף ובעמקים המזרחיים. בעבר התמקד הטיפול של קק"ל בגדות הנחלים בעיקר בהיבטי נופש ופנאי, למשל: יצירת דרכים וצירי תנועה (שעיגנו את הגבול המפריד בין אפיק הנחל לשימושי קרקע חקלאיים), הקמת גשרים, פיתוח שבילי טיול ומתקני נופש ופנאי, וכן נטיעת עצים והצללה לאורך צירי נחלים – לרוב בהתאם לרוחב הרצועה הסטטוטורית הקיימת.
כיום, כשפנינו אל העתיד, קק"ל משלבת בתורת ניהול היער מטרות נוספות, מגוונות ועדכניות לשיקום הידרולוגי ואקולוגי של הנחלים. קק"ל מפתחת עקרונות וכלים לשיקום אקו-הידרולוגי של נחלים ומעיינות במקרקעי הייעור. נטיעת עצים תהווה רק אחד המרכיבים בתוך סל של פעולות שיקום הנחלים. הבחירה בכלי הממשק תיעשה בהתאם למטרות השיקום של מקטעי הנחל השונים, על פי עקרונות תורת ניהול היער.
ראשי הערוצים (headwater streams) המתחתרים ביערות קק"ל במעלה האגנים, הם בתי גידול ייחודיים בעלי תפקידים אקו-הידרולוגיים רבים, כגון האטת זרימת הנגר, החדרת מים לקרקע וצמצום כמויות הנגר וסחף הקרקע במורד הנחל; סינון והשקעה של עודפי חומרי הזנה אורגניים; תמיכה במגוון ביולוגי ייחודי לבתי גידול לחים בתוך היערות. ראשי הערוצים ביערות רבים נפגעו מהקמת תשתיות וסובלים מהתחתרות ומסחיפת קרקע. לכן, קק"ל מפתחת כלים יישומיים לשיקום ולניהול מיטבי של ראשי הערוצים בתחומי היערות.
מקטעי הנחלים הנמצאים באזורים חקלאיים לאורך מישור החוף והעמקים נפגעו מפעולות הסדרה (תיעול למטרות ניקוז) וממזהמים שמקורם בשטחים המעובדים. הרחבת רצועות הנחלים, מיתון שיפוע הגדות ושיקום צמחייה באזורי חיץ לאורך גדות הנחלים (riparian buffers) נחשבים אמצעים יעילים למזעור השפעות של הסביבה החקלאית והעירונית על המערכות האקולוגיות בנחלים. לכן, קק"ל מפתחת כלים לשיקום הצמחייה ולממשק הצמחייה ברצועת החיץ לאורך הנחלים, באופן שיתמוך בשיקום המערכת האקולוגית המימית ויגדיל את התועלת האקולוגית והסביבתית. מטרה זו מעלה סדרה של סוגיות ממשקיות לא פתורות, למשל: כיצד מרחיבים את רצועת החיץ באזורים חקלאיים, ומהו רוחב רצועת החיץ האפקטיבי לשיקום הנחל? איך לתכנן את המורכבות המבנית ואת חברת הצומח במרחקים השונים מבית הגידול הלח? ואילו מיני צומח מתאים לשקם (או לנטוע) לאורך הנחלים באגנים שונים? ולבסוף, כיצד להתמודד עם מינים פולשים, ובה בעת לשקם מינים ייחודיים בסיכון ולשמור עליהם? כל אלה סוגיות מורכבות, הדורשות מחקר יישומי ולמידה תוך כדי תנועה. קק"ל, כגוף המקצועי העוסק בייעור בישראל, מתעניינת במיוחד בסוגיות הקשורות לנטיעת שיחים ועצים ולממשק היער ברצועות הנחלים. סוגיות אלה דורשות מחקר ואיסוף ידע מקצועי על תפקיד הצומח המעוצה ברצועות הנחלים.
מבחינת היבטים נופיים וחברתיים, לעצים הנטועים לאורך רצועות הנחלים יש תפקיד חשוב ביצירת תוואי נוף ייחודי המדגיש את ציר הנחל ותורם לשמירה עליו. יתרה מכך, עצים מספקים צל לאורך צירי התנועה והטיילות לאורך הנחלים, ומספקים שירותים ציבוריים חשובים. עם זאת, ככל הידוע לנו, באופן טבעי הנחלים הים תיכוניים בישראל לא מאופיינים ביער גדות (riparian forest).
אומנם יש מיני עצים הגדלים באופן טבעי בגדות הנחלים (למשל עצי ערבה מחודדת [Salix acmophylla]), אולם חברת הצומח הטבעית הגדלה בקרבת המים בגדות הנחלים מאופיינת במיני שיחים ובצמחייה מזדקרת, כמו קנה מצוי (Phragmites australis), עבקנה שכיח (Arundo donax) ופטל קדוש (Rubus sanguineus). שדרות העצים העבותות המאפיינות גדות נחלים במקטעי נחל רבים בישראל, למשל שדרות עצי האיקליפטוס (.Eucalyptus sp), ניטעו בעבר באופן מלאכותי. מינים אלה אינם מאפיינים צמחיית גדות בנחלי ישראל, וחלק מהם אף גורמים נזק למערכות האקולוגיות בבתי הגידול המימיים.
נטיעת עצים לשם הצללה על המים בנחלים בישראל הייתה מיותרת עד לשנים האחרונות. עם זאת, ייתכן שכיום, לנוכח שינוי האקלים, העלייה המשמעותית בטמפרטורה והתמעטות המים, יהיה מקום לבחון מחדש את הסוגיה של נטיעת עצים (מקומיים, לא איקליפטוסים) לאורך גדות הנחלים כאמצעי להצללה ולהפחתת עקת טמפרטורה וקרינה בבתי הגידול המימיים (פרופ' אביטל גזית, מידע בע"פ, יולי 2021).
לבסוף, לנחלים בתחומי הערים יש פוטנציאל להוות שטחים ציבוריים פתוחים איכותיים וחשובים. רצועות פתוחות רחבות ונדיבות לאורך הנחלים בערים המתרחבות, שישוקמו לטובת הציבור, יהפכו לחזית הקדמית של היישובים ולחגורות ירוקות לקירור הערים, ויספקו שירותים סביבתיים נדרשים בסביבה העירונית המצטופפת.
מאת:
אורית סקוטלסקי – יחידת המדען הראשי, קק"ל;
גלעד אוסטרובסקי – יערן ראשי ומנהל אגף הייעור, קק"ל;
דורון מרקל – מדען ראשי, קק"ל.
מובא מאתר האינטרנט של כתב העת "אקולוגיה וסביבה" – magazine.isees.org.il
