לפעולות של ישראל בנושאי סביבה יש השלכות על שכנותיה, בדיוק כפי שיש לפעולות שכנותיה בנושא על ישראל. על כן, כדי לשמר ולשפר את הסביבה באזור ולהתמודד בהצלחה עם אתגרים משותפים, מתקיימים שיתופי פעולה מסוימים עם מדינות שכנות ועם מדינות נוספות באזורנו, לעיתים בשיתוף גורמים שלישיים. בדף הזה תמצאו פרטים על התוכניות האזוריות העיקריות שבהן ישראל מעורבת.

1. תוכנית העבודה למען הים התיכון (MAP)

תוכנית הפעולה למען הים התיכון (MAP או Mediterranean Action Plan), שאומצה ב-1975, הייתה התוכנית הראשונה אי פעם שאומצה כתוכנית אזורית-ימית תחת המטרייה של התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP). כיום ישנן כבר 13 תוכניות מסוג זה. המטרה המקורית של MAP הייתה לעזור למדינות הים התיכון להעריך את היקף זיהום הים ולשלוט בו. במהלך השנים התרחב המנדט של MAP, והוא כולל גם תכנון וניהול משולב של אזורי החוף. בשנת 1976 אימצו הצדדים את אמנת ברצלונה, שנועדה להגן על הים התיכון מפני זיהום.

ישראל היא אחת מ-22 הצדדים האחראים לתוכנית יחד עם האיחוד האירופי ומדינות נוספות מאזור הים התיכון הדרומי והמזרחי. ישראל הייתה חברה בלשכת MAP עד פברואר 2012. הלשכה היא מועצה הכוללת שישה חברים שמתחלפים ברוטציה, והיא מייעצת למזכירות MAP.

מטרות עיקריות

• להעריך את ההיקף של זיהום הים ולשלוט בו
• להבטיח ניהול בר-קיימה של חופים ומשאבים ימיים טבעיים
• לשלב את הסביבה בהתפתחות חברתית וכלכלית
• להגן על הסביבה הימית ועל אזורי החוף באמצעות מניעה וצמצום של זיהום שמגיע מהיבשה או מהים
• להגן על המורשת הטבעית והתרבותית
• לחזק את הסולידריות בין מדינות חוף הים התיכון
• לתרום לשיפור איכות החיים במדינות אלו

יחידות התיאום

מזכירות תוכנית הפעולה למען הים התיכון, יחידת התיאום של MAP, ממוקמת מאז 1982 באתונה. פעילותה כוללת מילוי תפקידים דיפלומטיים, פוליטיים ותקשורתיים לצד פיקוח על המרכיבים העיקריים של MAP במרכזי פעילות אזוריים וארגון מפגשים ותוכניות.
פעילויות MAP ממומנות בעיקר על ידי הצדדים הקשורים לתוכנית באמצעות קרן הנאמנות למען הים התיכון. מקורות נוספים של מימון הם תרומות מהאיחוד האירופי, מסוכנויות האו"ם וממתקן הסביבה הגלובלית (GEF – Global Environment Facility).

נציבות הים התיכון לפיתוח בר-קיימה – MCSD – Mediterranean Commission on Sustainable Development – היא גוף המייעץ לצדדים הקשורים לתוכנית. המבנה שלה ייחודי וכולל 22 נציגים של הצדדים ו-15 נציגים מתחלפים מטעם הרשויות המקומיות, מהקהילה העסקית ומארגונים לא-ממשלתיים. על בסיס של עקרון השוויון נוצרה קבוצת חשיבה בנושא קידום מדיניות לפיתוח בר-קיימה באגן הים התיכון. ה-MCSD ריכז את בניית האסטרטגיה לפיתוח בר-קיימה בים התיכון, Mediterranean Strategy on Sustainable Development, אסטרטגיה אשר אומצה על ידי הצדדים המקושרים ב-2005. בוועידת הצדדים לאמנת ברצלונה שהתקיימה ב-2013, הוחלט לעשות ריוויזיה בנושא ואסטרטגיה חדשה אומצה ב-2016.

התוכנית להערכה ובקרה של זיהום הים התיכון –
MED-POL – Programme for the Assessment and Control of Marine and Coastal Pollution in the Mediterranean Region –
היא הגוף המדעי והטכני של MAP. היא אחראית ליישום הפרוטוקולים בנושא פסולת יבשתית ובנושא השלכת חומרים מסוכנים. MED-POL מסייעת למדינות הים התיכון בגיבוש וביישום של תוכניות לניטור זיהום, לרבות אמצעים לבקרת זיהום, ובניסוח של תוכניות פעולה שנועדו למנוע זיהום ממקורות יבשתיים.

מרכזי פעילות אזוריים

מרכזי פעילות אזוריים (RACs – Regional Activity Centers) הם הזרוע הביצועית של MAP. ישנם שישה RACs באזור הים התיכון:

1. המרכז האזורי לתגובה ואירועי חירום של זיהום הים התיכון
   :(REMPEC – Regional Marine Pollution Emergency Response Center for the Mediterranean Sea)
    המרכז שמקום מושבו במלטה, מסייע למדינות היושבות לחופי הים התיכון לבנות את יכולות התגובה הלאומיות שלהן כדי להיות מוכנות לאירועי זיהום משמעותיים בים התיכון.
2. ה"תוכנית הכחולה" (BP – Blue Plan): המרכז שנמצא בצרפת, גיבש גישה עתידנית לנושאים סביבתיים והתפתחותיים בים התיכון. פעילות המרכז מתבצעת באמצעות תצפיות וכלי הערכה ייעודיים.
3. תוכנית לפעולות מועדפות (PAP – Priority Actions Programme):  המרכז שנמצא בקרואטיה, עוסק בניהול משולב של אזורי החוף במטרה להקל על בעיות בפיתוח אזורי החוף הבנויים.
4. אזורים מוגנים במיוחד (SPA – Specially Protected Areas): המרכז שנמצא בתוניסיה, מתמקד במגוון ביולוגי. הוא מעורב בהגנה על מינים ימיים בים התיכון, בבתי הגידול שלהם ובמערכות אקולוגיות.
5. מידע ותקשורת (INFO – Information and Communication): המרכז שנמצא באיטליה, הוקם בשנת 2005 כתחליף למרכז הפעילות האזורי לחישה מרחוק (Regional Activity Center on Environment Remote Sensing). למרכז הפעילות האזורי בנושא מידע ותקשורת יש מנדט להקים תשתיות לניהול מידע משותף במטרה לתמוך בפעילויות לחיזוק מידע ותקשורת ב-MAP. בחודש ינואר 2010 מוזגו תפקידיו של המרכז עם תפקידיו של המכון האיטלקי להגנת סביבה ומחקר. מטרותיו העיקריות של INFO הן תרומה לאיסוף ושיתוף המידע, העלאת המודעות וההשתתפות הציבורית ושיפור תהליכים של קבלת ההחלטות ברמה האזורית, הלאומית והמקומית.
6. ייצור נקי (CP – Cleaner Production): המרכז שנמצא בספרד, מקדם הפחתה של פסולת תעשייתית במקור במגזר התעשייתי של מדינות הים התיכון ומפיץ ידע בנושא טכניקות לייצור נקי.

המשרד להגנת הסביבה משמש מוקד המקשר בין מדינת ישראל לבין כל המרכזים, למעט מרכז הפעילות האזורי SPA.

פעילויות הקשורות ל-MAP בישראל

להלן פעילויות הנוגעות ל-MAP שבהן הייתה ישראל מעורבת בעבר:

• תוכנית לניהול אזורי חוף (CAMP – Coastal Areas Management Programme)
• ההסכם התלת-צדדי LIFE
• פרויקט יערי GIS Info Rac
• תוכנית פעולה לאומית SAP-MED 

במהלך שנות ה-90 המאוחרות התמקדה ישראל בניסוח אסטרטגיה לפיתוח בר-קיימה, יצרה מערך ניהול חופי-אזורי משולב למען חופי הים התיכון של ישראל ועשתה שימוש בטכניקות לחישה מרחוק במסגרת התוכנית לניהול אזורי החוף (CAMP). פעילות נוספת שניהלה ישראל תחת MAP הייתה תוכנית להגנה על הצבים הימיים.

לפי נתונים הנכונים לשנת 2014, ישראל מעורבות בפעולות MAP בתחומים האלה:

• מניעת פסולת ימית, למשל בפרויקט "חוף נקי"
• ניסוח גישה מערכתית-אקולוגית (ECAP – Ecosystem Approach) בתוכנית יישומית המתמקדת בשיפור ההגנה על הסביבה הימית
• קידום תהליכי צריכה וייצור בני-קיימה כדי למתן את ההשפעות השליליות על הים התיכון
• תיאום תוכניות עם חברי MAP בנושא דליפות שמן
• הגנה על הים מפני זיהום שעשוי להתרחש כתוצאה מקידוח לאיתור גז או נפט בים

עוד על MAP

2. האיחוד למען הים התיכון (UfM)

השותפות האירופית-ים תיכונית (Union for the Mediterranean או UfM), המכונה גם תהליך ברצלונה, התהוותה במהלך פגישה שהתקיימה בברצלונה בשנת 1995 בין שרי חוץ של מדינות אירופה ומדינות הים התיכון. בפגישה אימצו המשתתפים את אמנת ברצלונה, שהתוותה את הדרך ליצירת שותפות חדשה בין האיחוד האירופי לבין 12 מדינות הים התיכון הדרומיות והמזרחיות, בהן ישראל. שותפות זו היא המסגרת שדרכה מנוהלים הסכמים דו-צדדיים ואזוריים בין המדינות החברות. השותפות הושקה מחדש בשנת 2008 תחת השם האיחוד למען הים התיכון (UfM – Union for the Mediterranean). ההשקה המחודשת הציגה הזדמנות ליזום פרויקטים חדשים, רלוונטיים יותר לטיפול בבעיות אזוריות ובנושאים של איכות הסביבה, כלכלה, אנרגיה, בריאות, הגירה, תרבות ועוד.

מטרות

הצהרת ברצלונה הציבה שלוש מטרות עיקריות לשותפות בין האיחוד האירופי לבין מדינות הים התיכון:

• חיזוק הדיאלוג הפוליטי
• פיתוח שיתוף פעולה כלכלי
• דגש רב יותר על הממד החברתי, התרבותי והאנושי

ל-UfM כמה יוזמות מרכזיות על סדר היום:

• מניעת זיהום הים התיכון, ובכלל זה אזורי חוף ושמורות ימיות
• הקמת תשתיות באזורי החוף והנמלים כדי להקל על תנועת אנשים וסחורות
• תוכנית אזרחית להגנה, מניעה, היערכות ותגובה לאסונות טבע מעשה ידי אדם
• תוכנית ים תיכונית לקידום אנרגיה סולארית הבוחנת הזדמנויות לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים באזור
• הקמת אוניברסיטה אירופית-ים תיכונית שנחנכה בסלובניה ביוני 2008.

היוזמה הים התיכונית לפיתוח עסקי תומכת בעסקים קטנים הפועלים באזור. היוזמה עושה זאת באמצעות ביצוע הערכה ראשונית של צורכיהם ולאחר מכן הענקת סיוע טכני וגישה למימון פיננסי.

חברות בארגון

לפי נתונים הנכונים לינואר 2015, ה-UfM מונה 43 מדינות חברות. מהן 28 מדינות האיחוד האירופי וכן המדינות: אלבניה, אלג'יריה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, מצרים, ישראל, ירדן, לבנון, מאוריטניה, מונקו, מונטנגרו, מרוקו, הרשות הפלסטינית (שאינה מדינה רשמית), תוניסיה וטורקיה. (גם סוריה הייתה חברה בארגון, אך הושעתה ממנו בשנת 2011).

יוזמת "הורייזון 2020" לטיהור מי הים התיכון

"הורייזון 2020" הייתה תוכנית מרכזית של האיחוד האירופי בתחום הסביבה בשנים 2020- 2006. מטרת התכנית -ים תיכון נקי יותר באמצעות טיפול במקורות הזיהום העיקריים עד שנת 2020. היוזמה אושרה על ידי איחוד הים התיכון (UfM). עוד על יוזמת הורייזון 2020 ותוכניות אחרות של האיחוד האירופי.

3. שיתוף פעולה במפרץ אילת-עקבה

בעקבות הסכם השלום עם ירדן, שנחתם בשנת 1994, נחתם הסכם לשיתוף פעולה אזורי בכל הנוגע למוכנות ותגובה באירועי זיהום ים מדלק, שכולל את מצרים, ירדן וישראל. מתוך הכרה בחשיבות הטבע והנוף של מפרץ אילת ובמשמעותם הכלכלית, הותוותה תוכנית פעולה משותפת למניעת זיהום המפרץ. כשם שהזיהום אינו מבחין בגבולות של מים טריטוריאליים, כך גם המאמצים להדבירו.

רקע

מחקרים גיאולוגיים גילו שאזור הים האדום ומפרץ אילת, הממוקם לאורך השבר הסורי אפריקאי, הינו אזור ההתהוות של אוקיינוס חדש. בתהליך שנמשך כבר מיליוני שנים, חופי סיני הולכים ומתרחקים מחופיו של חצי האי ערב. עד שאוקיינוס גדול ייווצר באזור, נותרו לישראל, לירדן ולמצרים עוד כמה מיליוני שנים של שיתוף פעולה במטרה לשמור על יופיו ועל יתרונותיו של מפרץ אילת-עקבה.

לאחר הסכם השלום שנחתם עם ירדן, נחתם, כאמור, הסכם שיתוף פעולה אזורי. כחלק מההסכם שתי ספינות ייעודיות, "סביבה 2" ואחותה הירדנית, הוקצו לאזור במטרה לשתף פעולה במסגרת מערך חירום שהוקם ופועל משני צידי המפרץ. מערך זה מטפל באירועי זיהום בכל מפרץ אילת.

ב-1995 התרחש אירוע זיהום ים, ובמהלכו נשפכו בנמל עקבה 30 טון דלק שזרמו לים. שיתוף הפעולה המהיר בין הצוותים הישראליים והירדניים מנע אסון אקולוגי ופגיעה בשוניות האלמוגים.

הסכם לשיתוף פעולה סביבתי בין ישראל לירדן בנושא ניטור מפרץ אילת

ב-2 בדצמבר 2003 נחתם בעקבה הסכם לשיתוף פעולה סביבתי בין ממשלת ישראל לממשלת ירדן בנושא ניטור מפרץ אילת. בטקס החתימה הושם דגש על החשיבות של המשך שיתוף הפעולה בניהול הסביבה הימית המשותפת מתוך הבנת הצורך והחשיבות של שימור האלמוגים והמערכות האקולוגיות הייחודיות והנדירות הנמצאות במפרץ.

המשרד להגנת הסביבה פועל לביצוע תוכנית ניטור לאומית למפרץ אילת, המסתמכת על המחקרים שבוצעו במסגרת פרויקט קודם – פרויקט פארק השלום – ועל מדדים משותפים, כפי שנקבעו עם הירדנים.

ההסכם נחתם במסגרת סימפוזיון בין-לאומי לסיכום פרויקט פארק השלום ים סוף, פרויקט במימון ממשלת ארצות הברית שבו היו שותפים רשות הטבע והגנים, המכון הבין-אוניברסיטאי באילת ומקביליהם בירדן. הפרויקט שהחל בשנת 1999 הביא לשיתוף פעולה בין מדענים ומומחים לשימור טבע, ובמהלכו התקיימו מפגשים וסיורים מקצועיים משותפים בישראל ובירדן.

ידיעה זו פורסמה במקור באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page