השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "הבשורה הגדולה באסטרטגיה החדשה היא המעבר מכלכלה ליניארית לכלכלה מעגלית; מכ-80% הטמנה כיום, מדינת ישראל תגיע ל-20% הטמנה ב-2030 ותעביר 54% מהפסולת העירונית למחזור".

צילום: המשרד להגנת הסביבה
השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל

ישראל כיום היא בין שיאניות ה-OECD בשיעור הטמנת הפסולת; השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, התוותה עם כניסתה לתפקיד מעבר מ-80% הטמנה כיום ל-20% הטמנה עד שנת 2030; האסטרטגיה החדשה מיישמת את היעד ותביא לחיסכון של מיליארדי שקלים בעלות הטיפול בפסולת לרשויות המקומיות ביחס לחלופות שנבחנו ותקטין את הפגיעה בסביבה לאורך כל שרשרת הטיפול בפסולת.

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "אחרי למעלה משני עשורים שבהם ישראל דרכה במקום בכל הקשור בטיפול בפסולת, הגיע הזמן לשינוי ולמעבר מכלכלה ליניארית לכלכלה מעגלית. מכ-80% הטמנה כיום, מדינת ישראל תגיע ל-20% הטמנה ב-2030 ותעביר 54% מהפסולת העירונית למחזור. התוכנית האסטרטגית החדשה שאנחנו מציגים כיום מאמצת את הסטנדרטים הנהוגים במדינות המתקדמות לטיפול בפסולת והופכת את הפסולת ממפגע למשאב. לא ייתכן, שבעשור השלישי למאה ה-21 נמשיך להטמין כ-80% מהפסולת באדמה, תוך פליטת גזי חממה, זיהום קרקע ומי תהום ואובדן משאבים יקרים. יישום האסטרטגיה יקדם את תעשיית המחזור בישראל, ובכך יסייע למשק לחזור לצמיחה לאחר משבר הקורונה. האסטרטגיה שמה את הדגש על הרשויות המקומיות והתושבים, באופן שבו הרשויות יחסכו מאות מיליוני שקלים לשנה ב-2030".

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד יהלומי: "האסטרטגיה החדשה מאמצת כלים טכנולוגיים וסביבתיים מתקדמים, כמו גם מודלים של תמרוץ כלכלי, באופן שישמשו בסיס משמעותי להגדלת המחזור וצמצום ההטמנה – כפי שקורה במדינות רבות ובעשרות אלפי רשויות מקומיות ברחבי העולם".

המשרד להגנת הסביבה מפרסם את אסטרטגיית הפסולת החדשה של ישראל, בהתאם ליעד שהציבה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, בקיץ 2020, הקובע מעבר מכ-80% הטמנה כיום ל-20% הטמנה בשנת 2030. האסטרטגייה מציבה יעדים שאפתניים למחזור הפסולת והפחתת ההטמנה ומתווה סדור ושלם המתאר את הדרך להשיג יעדים אלו. החזון העומד בבסיס האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה הוא הפיכת כלכלת ישראל עד שנת 2050 מליניארית, הצורכת משאבים בהיקף גדול ומזהמת – לכלכלה מעגלית, השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים. זאת, במטרה להפחית את ייצור הפסולת, להפוך אותה למשאב ולהפחית את ההשפעות הסביבתיות השליליות לאורך כל שרשרת הטיפול בפסולת. יישום המדיניות החדשה יאפשר את השגת היעדים הבאים עד שנת 2030: 54% העברה למחזור; 100% תשתית למיון ולהפרדת הפסולת האורגנית במקור; 0% הטמנה של פסולת לא מטופלת ו-20% הטמנה; ולהפחתה של 47% מפליטות גזי החממה בהשוואה להיום.

המצב כיום: בשנת 2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אדם ממוצע בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה) – 30% יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, העומד על 1.4 ק"ג לאדם. ללא התערבות משמעותית, הצפי הוא שסך הפסולת העירונית המעורבת יעלה ב-25% עד לשנת 2030 ול-7.5 מיליון טונות בשנה.

קצב גידול הפסולת בישראל עומד בעשר השנים האחרונות על כ-2.6% בממוצע בשנה, והוא מושפע מדמוגרפיה ושינויי צריכה (1.94% נובע מקצב גידול האוכלוסייה ו-0.66% מגידול בייצור הפסולת).

כיום כ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת, נתון שלא השתנה באופן משמעותי ב-20 השנה האחרונות. הטמנה של פסולת כרוכה במכלול של השפעות סביבתיות שליליות, הנמשכות לעיתים מאות שנים לעתיד, בהן פליטת גזי חממה, פליטת מזהמי אוויר מקומיים, חדירת תשטיפים בעלי תכולה גבוהה של תרכובות אורגניות וא-אורגניות (כולל מתכות כבדות) לקרקע ולמקורות מים ופגיעה בשטחים הפתוחים.

בניגוד למגמות של גידול משמעותי באחוזי המחזור (46% בממוצע נכון לשנת 2017) וצמצום הפסולת לנפש, הנצפות במדינות האיחוד האירופי, אחוזי המחזור בישראל נמוכים באופן ניכר ביחס למדינות ה-OECD. ועל כן, נדרשת רפורמה מקיפה במשק הפסולת.

לצורך כך, ביוזמת השרה גילה גמליאל, מונה צוות מקצועי של המשרד בראשות המנכ"ל דוד יהלומי, אשר בחן בחודשים האחרונים את מדיניות ניהול משק הפסולת בישראל.

במסגרת זו, נבחנו כלל ההיבטים הנוגעים למשק הפסולת הישראלי, במטרה לגבש אסטרטגיה כוללת ומקיפה למשק הפסולת העירונית המוצקה. וזאת, תוך סקירה מעמיקה של הפרקטיקות המיטביות בעולם ועריכת תהליך התייעצות ציבורי רחב עם מאות בעלי עניין.

כחלק מההליך האסטרטגי נבחנו שלוש חלופות לניהול משק הפסולת:

חלופה 1: קידום המדיניות הנוכחית, המתבססת על פיתוח תשתיות מיון מכני של הפסולת המעורבת, ללא הפרדה במקור של הפסולת האורגנית, הרחבת ההפרדה במקור של הזרמים "היבשים" והשבה לאנרגייה במתקנים תרמיים לשריפת פסולת.
חלופה 2: חזרה למדיניות שקודמה בתחילת העשור הקודם, להפרדה במקור של הזרם האורגני (פח חום) והרחבת ההפרדה במקור של הזרמים "היבשים" והשבה לאנרגייה של הפסולת השארייתית.
חלופה 3: אימוץ מדיניות הדומה לנהוג במדינות מערב אירופה המובילות בטיפול בפסולת, תוך הפרדה במקור של הזרם האורגני והזרם "היבש" המתמחזר וקביעת תמריצים כלכליים להפחתה ולהפרדה במקור תוך השבה לאנרגייה של הפסולת השארייתית בלבד.

המשרד הוביל בחינת עלות-תועלת של החלופות, הכוללת את העלויות הישירות והעלויות החיצוניות (עלויות סביבתיות) של הטיפול בפסולת.

בדיקה זו הראתה, כי החלופה השלישית היא הכדאית ביותר מבחינה כלכלית וסביבתית, ותביא לחיסכון משקי של מיליארדי שקלים בעשור הקרוב, להפחתה בייצור הפסולת לנפש ולשיעורי המחזור הגבוהים ביותר מבין שלוש החלופות (54%) ולהפחתה של עד 50% בצורך בהקמתם של מתקנים תרמיים.

כמו-כן, חלופה זו תאפשר חיסכון של מאות מיליוני שקלים בשנה לרשויות וכן לתושבים, כתוצאה מהפחתת עלויות הטיפול בפסולת.

שלוש החלופות וכן חלופת האפס (מצב "עסקים כרגיל") מוצגות בגרף זה. מכאן יוצא שהחלופה הסביבתית ביותר היא גם זו הכלכלית ביותר, המשתלמת ביותר למשק ולציבור, והיא גם מקפיצה את ישראל לסטנדרט הטיפול הנהוג במדינות ה-OECD המתקדמות ביותר.

בחינת החלופות כללה לראשונה גם תמחור של העלויות החיצוניות הכרוכות בפליטות מזהמי אוויר וגזי חממה לאורך שרשרת הטיפול בפסולת. עלויות אלו חושבו תוך שילוב בין מקדמי פליטת מזהמים בהתאם להנחיות האיחוד האירופי והפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) ובין העלות החיצונית במונחי שקל לטון פליטת מזהם, בהתאם למסמך "הספר הירוק – עלויות חיצוניות של מזהמי אוויר וגזי חממה" של המשרד להגנת הסביבה.

הרחבה על האסטרטגיה: הופכים את הפירמידה!

האסטרטגיה החדשה מיישמת בפועל את היררכיית הטיפול בפסולת, המתעדפת הפחתת פסולת ומיחזור על פני שריפת פסולת או הטמנתה (ראו גרף).
על מנת להבטיח ודאות ארוכת טווח במשק הפסולת, האסטרטגיה תעוגן בחקיקת מסגרת, על בסיס הדירקטיבה האירופית. החקיקה תטמיע את עקרון "המזהם משלם" במשק הפסולת, תוך החלת האחריות והעלות לטיפול בפסולת על יצרני הפסולת והחלת חובה הדרגתית לאיסוף נפרד של זרמי פסולת בני-מיחזור ואיסור הטמנה לפסולת לא מטופלת.
המשרד יקדם הקמתם של מתקני מיון וטיפול בפסולת באמצעות השקעות מכספי קרן הניקיון ויסייע בהקמת התשתית הפיסית להפרדה במקור.
בהתאם למדיניות החדשה הרשויות יוכלו לקבוע מנגנון תמרוץ כלכלי לתושבים (Save as you Throw, "מחזרו וחסכו"), כך שמשקי בית שישליכו פחות פסולת או יפרידו אותה במקור – ישלמו פחות בהתאם. מדיניות זו יושמה במדינות רבות בעולם ומביאה להפחתה כוללת בעלות הטיפול בפסולת לרשויות כתוצאה מהפחתה במקור של 10%-15% בייצור הפסולת ולעלייה של 35%-50% בהפרדת הפסולת במקור.
בהתאם לתוכנית יהיו שלושה פחי איסוף בפתח הבניינים או במרכזים בישובים קהילתיים ושכונות של בתים פרטיים: פח חום לפסולת אורגנית; פח כתום למגוון חומרים מתמחזרים "יבשים" (ולא רק לאריזות כפי שקיים היום) ופח ירוק לפסולת שיורית. בנוסף, יוצבו פחי מיחזור ייעודיים נוספים ברמת הרחוב או השכונה.
כפי שניתן לראות בתרשים המתאר את שרשרת הטיפול בפסולת המוצעת, לאחר האיסוף, הפסולת האורגנית (המהווה 43% מסך הפסולת) תועבר למתקן טיפול מכני ביולוגי. במתקנים אלו הפסולת תעבור מיון משלים נוסף ומשם – למערכי קומפוסטציה ועיכול אנאירובי לייצור ביוגז לתהליכי ייצוב וקומפוסטציה לייצור דשן איכותי לחקלאות או לגינון. הפסולת היבשה (המהווה כ-39% מסך הפסולת) מהפח הכתום ומפחי המיחזור השכונתיים תועבר למתקני מיון, שבהם החומרים המתמחזרים יופרדו לזרמים שונים ויועברו למיחזור. חומרים "נחותים" שלא ניתן למחזר, יחולצו ויעברו להשבה לאנרגיה במידת האפשר או להטמנה. הפח הירוק עם הפסולת השיורית (המהווה כ-18% מסך הפסולת) יועבר לפס מיון ייעודי ויחולצו ממנו חומרים מתמחזרים. פסולת שיורית שאינה מתמחזרת תועבר להשבה לאנרגיה או להטמנה.