תופעת "אל ניניו" מופיעה בלי התרעה פעם בכמה שנים, ומחוללת גל של שינויים עולמיים – מסופות עזות ועד בצורת, מרעב ועד מלחמות. מה גורם לתופעה ואיך היא משפיעה עלינו?
אחת לכמה שנים, סביב חודש דצמבר, מגיעה לשיאה אחת מהתופעות האקלימיות המשמעותיות והמסתוריות ביותר בכדור הארץ. התופעה, שקיבלה את השם אל-ניניו – "הילד" בספרדית, בגלל נטייתה להופיע בחג המולד המציין את לידתו של ישו, מביאה עמה שינויים אקולוגיים ואקלימיים חריפים המאלצים את האדם, כמו את בעלי החיים האחרים החולקים איתנו את העולם, להתמודד עם אתגרים לא פשוטים.
אל-ניניו היא חלק מתופעה אקלימית מחזורית ורחבה יותר המכונה "אל-ניניו – תנודה דרומית" (El Niño – Southern Oscillation). במסגרת תופעה זו, טמפרטורת פני המים במזרח האוקיינוס השקט הטרופי, כלומר סמוך לקו המשווה, עולה ויורדת לסירוגין ביחס לטמפרטורה הרב-שנתית הממוצעת. באופן כללי, תקופת אל-ניניו מוגדרת כאשר טמפרטורת המים גבוהה מהממוצע בחצי מעלת צלזיוס. מנגד, כשהטמפרטורה נמוכה מהממוצע בחצי מעלה, התקופה נקראת לה-ניניה (La Niña, "הילדה" בספרדית). תקופה שבה אין שינוי טמפרטורה משמעותי נקראת ניטרלית. תופעת האל-ניניו – תנודה דרומית נוצרת בעקבות חוסר יציבות זמני במנגנונים האקלימיים הקבועים הפועלים באוקיינוס השקט, אולם עדיין לא ידוע בדיוק אילו תהליכים מובילים לכך.
מנוע אקלימי
לאורך קו המשווה באוקיינוס השקט נושבות באופן קבוע רוחות מזרחיות, שנגרמות בעקבות מערכות אקלים היוצרות לחץ אוויר נמוך בצידו המערבי של האוקיינוס לעומת צידו המזרחי. הרוחות המזרחיות נעות סמוך לפני האוקיינוס ומניעות איתן מערבה את שכבת המים העליונה. כדי לפצות על המים ה"חסרים" שנעו מערבה, בצדו המזרחי של האוקיינוס השקט, סמוך לחופי דרום אקוודור ופרו, מתרחשת עליית מי עומק קרים (upwelling) מקרקעית האוקיינוס, התופסים את מקום המים הזורמים ללא הרף מערבה.
עליית מי העומק מובילה להתקררות של פני האוקיינוס באזור זה, אולם במהלך הזרימה מערבה המים מתחממים בשמש הטרופית החזקה וכאשר הם מגיעים אל מערב האוקיינוס הם כבר חמים יותר בכ-10 מעלות. פני האוקיינוס החמים במערב מובילים להתחממות האוויר שמעליהם ולירידה בלחץ שלו, מה שמחזק את הפרשי לחץ האוויר שבין צידי האוקיינוס ולכן מבטיח את המשך העלייה של מי עומק קרים בחלקו המזרחי.
לולאת המשוב החיובי הזאת, שבה הפרשים בלחץ האוויר ובטמפרטורה בין אזורים שונים באוקיינוס מזינים זה את זה וכך יוצרים זרם ימי קבוע, נקראת בשפה המדעית "מחזוריות ווקר" (Walker Circulation) והיא אחד ממנועי האקלים המשמעותיים בחלק זה של העולם. הפרשי הלחץ והטמפרטורה נשמרים קבועים במשך רוב הזמן, אך מדי פעם, בגלל סיבות שעדיין אינן מובנות דיין, מתרחש בהם שינוי זמני שעשוי להגביר או להחליש את הפרש הטמפרטורה בין שני צידי האוקיינוס. כאשר מנוע אקלימי זה מאט, כפי שקורה בתקופות הנקראות אל-ניניו, עליית מי העומק הקרים לחופי דרום אמריקה נחלשת ולעיתים אף נעצרת, וצידו המזרחי של האוקיינוס השקט מתחמם. בתקופות לה-ניניה מתרחש ההיפך, כאשר המנוע האקלימי מאיץ ומזרח האוקיינוס מתקרר יותר מהרגיל.
מקור: NASA'S SCIENTIFIC VISUALIZATION STUDIO / SCIENCE PHOTO LIBRARY
משאירים משקעים
תקופות האל-ניניו והלה-ניניה מתרחשות אחת לכמה שנים, למשך כמה חודשים בכל פעם, ובתדירות משתנה. לעיתים יכולות לעבור שנים רבות בלי שיתרחשו תנודות משמעותיות בטמפרטורת פני האוקיינוס, ולעיתים הן מתרחשות סמוך מאוד זו לזו. גם עוצמת האירועים, כלומר עד כמה גדול השינוי בטמפרטורת האוקיינוס, ואופיין של התופעות הנלוות, עשויים להשתנות באופן ניכר בין מחזור למחזור.
תקופות הקיצון האלה מביאות לשינויי מזג אוויר ואקלים משמעותיים ברחבי העולם והן משפיעות מאוד על חיי התושבים במדינות הגובלות באוקיינוס השקט, ובמיוחד באלו המתקיימות על חקלאות ודייג. לצד ההשפעה על האדם, השינויים האקלימיים משמעותיים ביותר גם למערכות האקולוגיות בסביבת האוקיינוס.
בין השינויים האקלימיים המשמעותיים ביותר שמתרחשים בתקופות האל-ניניו והלה-ניניה הם השינויים בכמות המשקעים היורדים באזורים שונים בעולם. משקעים מתפתחים בעיקר מעל לאזורים ימיים חמים, במקומות שבהם הטמפרטורה הגבוהה מעודדת אידוי ויצירה של עננים. מערב האוקיינוס השקט החם הוא בדרך כלל אחד מהאזורים הגשומים בעולם, אך במהלך תקופות אל-ניניו המשקעים נודדים מזרחה לכיוון מרכז האוקיינוס השקט ודרום אמריקה, ומדינות מזרח אסיה עשויות לחוות בצורת קשה ובעקבותיה רעב. מנגד, מדינות דרום אמריקה השוכנות לחופי האוקיינוס השקט חוות גשמים כבדים הגורמים לעיתים תכופות לשיטפונות. השפעות האל-ניניו מגיעות אפילו עד אפריקה, שם מדינות במזרח היבשת מקבלות משקעים רבים יותר מהממוצע, ומדינות המרכז חוות תקופה יבשה מהרגיל.
צילום: CLJ Giordano, Shutterstock
אקלים של מלחמה
שינויי האקלים האלה השפיעו גם על מהלך ההיסטוריה האנושית. מחקרים מצביעים על הקשר בין תקופות אל-ניניו לבין התמוטטות ציוויליזציות קדומות במזרח אסיה ובאמריקה. האימפריה החמרית למשל, ששלטה ברוב שטחה של דרום מזרח אסיה בין המאה התשיעית למאה ה-15 לספירה, התפרקה זמן קצר לאחר תקופת יובש קשה שייתכן כי נגרמה בעקבות אל-ניניו. גם תרבות המוצ'ה (Moche), ששגשגה בפרו במאה השביעית לספירה, התפוררה לאחר ששטפונות כבדים שהביאו שני אירועי אל-ניניו נפרדים החריבו את הערים שלה ואת מערכות המים שלהן.
תופעת האל-ניניו המשיכה להשפיע גם על מאורעות היסטוריים קרובים יותר. ייתכן כי גל הקור הקשה שפקד את אירופה בשנת 1787, וגרם למצב הכלכלי הקשה ולרעב שהיו בין הגורמים למהפכה הצרפתית, נוצר בעקבות אל-ניניו שהתרחש בצידו השני של העולם. מחקר משנת 2011 מצא שיותר מחמישית מהסכסוכים האלימים שהתרחשו בעולם בשנים 1950-2004 התעוררו בין היתר בעקבות השפעות של אירועי אל-ניניו. הקשר החזק ביותר בין האלימות לאל-ניניו נמצא במדינות הטרופיות, שם גילו החוקרים כי הסיכוי לסכסוך אלים במהלך שנת אל-ניניו כפול לעומת שנה רגילה.
כיום מדינות בעולם, במיוחד אלו השוכנות לחופי האוקיינוס השקט, עוקבות בדריכות אחר השינויים בטמפרטורת פני האוקיינוס כדי לזהות מוקדם ככל האפשר את תחילתם של אירועי אל-ניניו, ולהיערך בהתאם.
איור: Everett Historical, Shutterstock
דגים מתים וחיפושיות רעבות
מי העומק העולים מול חופי דרום אמריקה מעלים עימם חומרי מזון רבים מקרקעית האוקיינוס אל פני המים, והם מקיימים את אחד מהאזורים הימיים הפוריים ביותר בעולם. תופעה זו הפכה את פרו לאחת מהמדינות בעלות תעשיית הדיג הגדולות ביותר, וכלכלתה מסתמכת על השפע הרב שלחופיה. בתקופות אל-ניניו, שבהן פוחת שטף חומרי המזון אל פני הים, אוכלוסיית הדגים הטבעית קטנה ומינים רבים נודדים לאזורים אחרים באוקיינוס.
זמנים כאלה מפעילים לחץ רב על כלכלת פרו והמדינות השכנות, וגם על מיני הדגים עצמם שעומדים בפני סיכון גבוה יותר להכחדה בעקבות דיג יתר. אוכלוסיית דג העפיין הפרואני (Engraulis ringens, המוכר יותר בשם אנשובי), דג הבר המנוצל ביותר בעולם, קרסה תוך שנה אחת בכ-75 אחוז לאחר האל-ניניו הקשה של שנת 1973, ככל הנראה כתוצאה משילוב של גורמים טבעיים ודיג יתר. נדרשו לאוכלוסיית העפיין כשני עשורים עד שהתאוששה וחזרה לגודלה הקודם, אך אל-ניניו חמור נוסף בשנת 1997 הביא שוב להתמוטטות אוכלוסיית הדג. כיום פרו מגבילה במידה מסוימת את היקף הדיג של העפיין בשנות אל-ניניו כדי לא לאבד לעד מקור הכנסה משמעותי כל כך, אך לדעת מדענים ודייגים מקומיים דרושות הגבלות חמורות בהרבה כדי להבטיח את הישרדותו של המין.
הירידה המהירה בפוריות מי האוקיינוס גורמת לעיתים קרובות גם לקריסה של אוכלוסיות חיות הבר הנמצאות במעלה מארג המזון. בשנת 2016, לאחר אירוע האל-ניניו האחרון עד כה, אותרו לאורך חופי אלסקה כ-8000 עופות מים ממין אוריה מצויה (Uria aalge) שמתו לאחר שגוועו ברעב. תופעה זהה נצפתה באותה שנה גם בפרו, שם נמצאו מוטלים על החוף מאות קורמורנים ושקנאים.
מלבד התמעטות חומרי המזון קרוב לפני האוקיינוס, השינוי בטמפרטורת המים מביא גם לשינויים חריפים באקולוגיה הימית. טמפרטורת המים הגבוהה מעודדת שגשוג של אצות רעילות הגורמות לתמותה נרחבת של מיליוני בעלי חיים. בזמן האל ניניו של שנת 2015 נשטפו אל חופי מדינת צ'ילה עשרות אלפי טונות של דיונונים, דגים וצדפות, ויותר מ-300 לווייתני מזיפות שמתו כתוצאה מפריחת האצות.
לאל-ניניו השפעות אקולוגיות נרחבות גם ביבשה. מחקר משנת 2019 מצא כי אוכלוסיית חיפושיות הזבל ביערות האמזונס, הממלאות תפקידי מפתח במערכת האקולוגית המקומית, הצטמצמה בכשני שלישים לאחר האל-ניניו של שנת 2015, שגרם ליובש משמעותי באזור. חיפושיות הזבל ממלאות תפקיד חשוב בהפצת זרעים וחומרי מזון חשובים ביערות הטרופיים, ויציבות האוכלוסייה שלהן יכולה להעיד על בריאותה הכללית של המערכת האקולוגית. הירידה בגודל האוכלוסייה עשויה להצביע על התמעטות במספר היונקים ביערות, שהגללים שלהם משמשים לחיפושיות מקור מזון.
הולכים לסופר
האפשרות ששינוי האקלים העולמי יגרום להחמרה של אירועי האל-ניניו בעתיד מדירה שינה מעיניהם של קובעי המדיניות במדינות רבות בעולם, אך חוסר ההבנה הבסיסי לגבי הגורמים לתופעה, והשונות הגבוהה בין האירועים הופכים את המחקר על שאלה זו למורכב במיוחד. רובם הגדול של המחקרים שנעשו עד כה בתחום מתקשים לתת תשובה חד משמעית, ומסקנותיהם מלוות בחוסר ודאות רב.
כאשר ניסה הפאנל הבין לאומי לשינוי אקלים (IPCC) להתמודד עם שאלה זו ב-2007, התוצאה שהתקבלה הייתה "כאב ראש". חברי הפאנל ביקשו לבדוק אם אפשר להצביע על מגמה אחידה מתוך המחקר המדעי שנעשה בתחום עד אז. הם השוו בין תוצאותיהם של 21 מודלים אקלימיים חישוביים שבחנו את הסוגיה. מההשוואה עלה כי יש אמנם הסכמה מסוימת שצפויים יותר אירועי אל-ניניו לעומת לה-ניניה, אולם אי אפשר להכריע כלל אם תדירות האירועים משני הסוגים צפויה לעלות בעתיד או לרדת.
אחת הסיבות לקושי הרב להצביע על מגמה אחידה היא היעדר טווח מדידות ארוך מספיק. חוקרים החלו לאסוף נתונים על אירועי אל-ניניו רק משנת 1,900, והשונות הגבוהה לצד מרווחי הזמן הארוכים ביניהם לא אפשרו ליצור ניתוחים סטטיסטיים אמינים מספיק. האל-ניניו האחרון, שהתרחש ב-2015, נחשב לאחד מארבעת האירועים העוצמתיים ביותר שנמדדו, אם לא העוצמתי ביותר, והוא סיפק מדידות נוספות שבעזרתן אפשר היה לחדד את המודלים החישוביים. בשנים האחרונות התמונה החלה להתבהר מעט יותר, ומסתמן ששינוי האקלים המתהווה אכן עתיד לגרום לאירועי אל-ניניו עוצמתיים יותר.
מחקר שהתפרסם בכתב העת PNAS ב-2019, שעשה שימוש בשיטה חדשנית לסיווג אירועי אל-ניניו על סמך תכונותיהם, מצא כי ארבעת אירועי האל-ניניו העוצמתיים ביותר שתועדו, שהתרחשו בשנים 1973, 1982, 1997 ו-2015, היו ייחודיים גם באופן שבו התפתחו. את הגורם לתופעה, שזכתה לשם "סופר אל-ניניו", תולים החוקרים בשינוי בטמפרטורת פני המים באוקיינוס השקט שנגרם ככל הנראה בעקבות ההתחממות הגלובלית. מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת מערב האוקיינוס השקט החל להתחמם, בעוד שחלקו המרכזי והמזרחי נותרו ללא שינוי. לדעת החוקרים, שינוי זה גרם להסטה מערבה של האזור שבו מתפתחים אירועי אל-ניניו, והוביל גם להגברה בעוצמתם.
בין אם האירועים העתידיים יהיו קשים יותר או לא, הם ימשיכו להופיע מדי כמה שנים, ללא התרעה מוקדמת, ולבחון מחדש את חוסנם של המערכת האקולוגית ושל האדם. מלבד האתגרים הקיומיים, תופעת אל-ניניו מציבה בפנינו גם אתגרים מדעיים. מורכבותה הרבה וחוסר ההבנה של הגורמים לה מניעים מחקר נמרץ, שאולי אינו תמיד עונה על השאלות שנשאלו בהתחלה, אך שמוביל אותנו להבנה טובה יותר של מערכת האקלים בכללותה.
הוכן על ידי – אור אליאסון
המאמר לקוח מאתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
