מחקר חדש: בני אדם באפריקה השתמשו באש כדי לשנות את הצמחייה בסביבתם ולהתאים אותה לצרכיהם, עשרות אלפי שנים לפני תחילת החקלאות.
כשאתם מביטים מבעד לחלון של מכונית נוסעת, או עוד יותר מכך, משקיפים מטה ממטוס, אתם יכולים לראות היטב את השפעות האדם על הסביבה. מכבישים ועד יישובים, משדות ועד תעלות ובריכות מים, בני האדם עיצבו את עולמם ושינו את מצבו הטבעי כך שיתאים להם.
מתי התחלנו להשפיע כך על הסביבה? מוקדם יותר מכפי שחשבנו בעבר, טוענים חוקרים מצוות בינלאומי במחקר חדש. החוקרים בחנו את השינויים שהתרחשו במאות אלפי השנים האחרונות בתיעוד המאובנים, באקלים, בהרכב הצמחייה ועוד באזור סמוך לאגם מלאווי באפריקה. הם מצאו שבני האדם החלו לשנות באופן משמעותי את הסביבה שלהם על ידי שימוש באש, כבר לפני 85 אלף שנה – הרבה לפני שהחקלאים הראשונים החלו לחרוש שדות וליטוע מטעים.
האגם התמלא, היער לא חזר
החוקרים ביצעו בקרקעית האגם קידוחי ליבה – שיטה שבה חופרים בור עמוק וצר באדמה ומוציאים ממנו "ליבות בוץ" גליליות. הליבות מורכבות משכבות רבות, ששקעו בקרקעית האגם במשך מאות אלפי שנים, ומכילות אבקה של הצמחים שהיו אז באזור, וגם חלקיקי פחם. כך יכלו החוקרים לשחזר את האקלים וכיסוי הצמחייה באזור האגם לאורך השנים, כמו גם את תדירות השריפות.
הממצאים הראו שהאגם עבר תקופות של יובש קיצוני, שבהן הוא הצטמצם לכחמישה אחוזים מגודלו היום, והיערות באזור נעלמו והוחלפו בצמחייה דלילה; ותקופות גשומות יותר, שבהן האגם התמלא והיערות צמחו ממש על גדותיו. המחזורים האלו התרחשו כמה פעמים ב-600 אלף השנים האחרונות, אך הפעם האחרונה הייתה שונה.
לפני כמאה אלף שנה האגם חווה תקופת יובש, והעצים סביבו מתו והוחלפו בעשבים. כ-15 אלף שנה מאוחר יותר הגשמים שבו ופני המים באגם עלו, אך היערות התאוששו רק בצורה חלקית מאוד. במקום היערות הסבוכים והמגוונים, שבהם צמחים רבים מסוגים שונים, גדות האגם כוסו בסוואנה מיוערת בדלילות, שבה שלטו העצים העמידים יותר בפני שריפות ואלו שגדלים היטב לאחריהן, כמו עצי זית. במקביל חלה עלייה בכמות חלקיקי הפחם המעידים על שריפות, ולראשונה נמצאו באזור כלי אבן רבים, המעידים על אוכלוסייה גדולה למדי של בני אדם. שני הדברים, סבורים החוקרים, בהחלט קשורים זה לזה.
עיצוב נוף לוהט
בני אדם משתמשים באש כבר מאות אלפי שנים לפחות. במזרח אפריקה נמצאו כלי אבן בני מיליון וחצי שנים שנושאים סימנים לכך שהיו באש, אך קשה לדעת אם מדובר בשימוש מכוון באש או שהכלים נשרפו בשריפות טבעיות. בגשר בנות יעקב שבעמק החולה נמצאו ראיות לכך שלפני קרוב ל-800 אלף שנה אנשים כבר הדליקו מדורות קטנות ומסודרות. אין ספק, אם כך, שבני האדם שחיו על שפת אגם מלאווי לפני 85 אלף שנה ידעו לשלוט באש, ואולי אף להדליק אותה. הממצאים מהמחקר החדש מצביעים על כך שהם אכן עשו שימוש רב באש, שימוש ששינה את פני הסביבה שלהם.
"אלו הראיות המוקדמות ביותר שראיתי לכך שבני אדם שינו את המערכת האקולוגית שלהם באופן משמעותי, בעזרת אש", אמרה ג'סיקה תומפסון (Thompson), שהובילה את המחקר. "הן מצביעות על כך שכבר בתקופה זו בני אדם למדו להשתמש באש בצורות חדשות. במקרה זה, השריפות שיצרו גרמו להחלפה של היערות באזור בשטחים פתוחים עם עצים פה ושם, כפי שאנחנו רואים היום".
השימושים החדשים עליהם מדברת תומפסון הם הצתה מכוונת של חלקים מהצמחייה, כדי לעודד גדילה של צמחייה שונה, המתאימה יותר לבני האדם. שבטים של ציידים-לקטים עושים זאת כיום, וכך מטפחים עשבים שמושכים בעלי חיים אוכלי עשב שבני האדם צדים, או צמחים שונים שהם אוכלים בעצמם. "אנחנו חושבים על אש כעל כלי הרסני, אבל זה לא חייב להיות כך", אמרה תומפסון בסרטון של אוניברסיטת ייל. "אם יש לכם את הידע האקולוגי ואתם יודעים בדיוק איפה ומתי להצית את האש ואיך לשלוט בה, אתם יכולים לעצב את הנוף לפי רצונכם".
ג'סיקה תומפסון מספרת על המחקר
"ציידים-לקטים שצדים יונקים בעלי פרסות מתקשים לעשות זאת בסביבה מיוערת בצפיפות", הוסיף דיוויד רייט (Wright), מהחוקרים החתומים על המאמר. "לכן אנחנו חושבים שהאנשים שחיו באזור האגם החלו לשרוף את היער כדי ליצור שטחים פתוחים, טובים לציד. ייתכן שהשינוי גם סיפק להם מאכלים חדשים, כמו שורשים עמילניים שאוהבים לגדול בשטחים פתוחים".
המחקר מראה שהשפעת האדם על הסביבה החלה עשרות אלפי שנים לפני החקלאות, שצעדיה הראשונים היו לפני כ-12 אלף שנה בלבד. באמצעים פשוטים מאוד, בעזרת כלי אבן ומקלות, ובעיקר בעזרת ידע נרחב על הצמחים באזור בו חיו ועל הדרכים להשתמש באש, הצליחו אנשים אלו לשנות בצורה משמעותית את סביבתם, כך שתתאים לאורחות חייהם.
"ההיסטוריה העמוקה של השפעת האדם נותנת לנו חומר למחשבה, לא רק על העבר שלנו אלא גם על העתיד", כתבו החוקרים בכתבה שפרסמו באתר The Conversation. "בעזרת הבנה של השינויים האקולוגיים שהתרחשו לאורך זמן רב, תכניות שימור שקשורות לשליטה על שריפות, להגנה על מינים בסכנת הכחדה ולדאגה לביטחון תזונתי לבני אדם יוכלו להיות ממוקדות ויעילות יותר. […] למידת העבר הרחוק עשויה לאפשר לנו להבין את הקשרים בין נוכחות האדם לאורך זמן באזור מסוים למגוון הביולוגי שתומך בקיומנו שם. בעזרת הידע הזה, בני האדם יוכלו לעשות בצורה טובה יותר את מה שהם עושים כבר קרוב למאה אלף שנה באפריקה: לנהל את העולם שמסביבנו".
מחברתה של ידיעה זו – ד"ר יונת אשחר
מובא מאתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
