תקציר
מאמר זה בא לתאר שני ממצאים עיקריים הקשורים זה לזה: א. ממצאים מדו"ח מצב הטבע בישראל 2018, שפרסם 'המארג – התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל', המבוססים על תוצאות 'התוכנית הלאומית לניטור המגוון הביולוגי בשטחים פתוחים בישראל'; ב. ניתוחים מרחביים שמבצע המארג. במסגרת הדו"ח נבחנו מגמות בהתמרה של שטחים פתוחים לשטחים בנויים בשנים 2017–1998, וההשפעה של פעילות אנושית על חברת העופות בשטחים הפתוחים בשנים 2016–2013 קרוב לפעילות אדם ורחוק ממנה. בין השנים 2017–2013 הותמרו כ-21 קמ"ר של שטחים פתוחים בממוצע לשנה – הנתון הגבוה ביותר ב-20 השנים האחרונות. נוסף על כך, נמצאו הבדלים משמעותיים בהרכב חברות העופות קרוב לפעילות אדם ורחוק ממנה: מחצית ממיני העופות היציבים נצפו גם קרוב לפעילות אדם וגם רחוק ממנה, בעוד מחציתם נצפו רק בחלקות הקרובות או רק בחלקות הרחוקות. מיני עופות מלווי אדם וכוללניים נצפו בעיקר קרוב לפעילות אדם. על פי התוצאות, אובדן השטחים הפתוחים והפיתוח האנושי משפיעים באופן ישיר על המגוון הביולוגי, ועל פי המגמות סביר כי תופעה זאת תלך ותגבר. ממצאים אלה מחזקים את הבנת חשיבות הצורך להטמיע התייחסות אקולוגית בתכנון תמהיל השטחים הפתוחים והבנויים בישראל.
על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע –
כלולים כל מעשיו.
מתוך: מה חדש במדע / מאיר אריאל
מבוא
מערכות אקולוגיות טבעיות והמגוון הביולוגי המתקיים בהן נמצאים תחת לחץ הולך וגובר הכולל הרס בתי גידול, ירידה בגודל אוכלוסיות והכחדת מינים [5, 6, 14, 15]. כבר בשנות ה-90 של המאה ה-20 פורסמו הערכות שגרסו כי כמחצית מבתי הגידול הטבעיים בעולם עברו שינוי והתמרה על-ידי האדם [8] ונמצאים כיום בעיצומו של משבר מגוון מינים חמור [5, 6, 8, 14, 15]. הדו"ח האחרון שפרסם ה- IPBES
(The Intergovernmental Science-Policy Platform on Biodiversity and Ecosystem Services)
[13] מדווח על כך שכמיליון מינים, מתוך כ-8.7 מיליון מינים המוכרים למדע, נמצאים בסכנת הכחדה עקב ניצול יתר של משאבי טבע, חקלאות, פיתוח עירוני, מינים פולשים, מחלות, זיהום ושינוי האקלים [13, 16, 20]. איומים אלה מצריכים גישה פרו-אקטיבית כדי לנסות ולצמצם את קצב הכחדת המינים הנוכחי, המוערך כיום בפי 100 עד 1,000 מקצב הכחדות הרקע (הכחדות המינים "הרגילות" כחלק מתהליכי הברירה הטבעית), ואף עשוי על פי ההערכות להגיע בעתיד הקרוב עד לפי 10,000 [9, 12, 18].
מכיוון שהמגוון הביולוגי נחשב לאבן היסוד של מערכות אקולוגיות בריאות ויציבות, שמירה עליו היא תנאי בסיסי והכרחי לכל פעולת ממשק של שמירת טבע [7]. לשם כך, יש צורך במידע אמין ורציף, שמקורו במחקרים מדעיים כמו גם בתוכניות לניטור אקולוגי. הגישות להערכת מצבן של מערכות אקולוגיות והמגוון הביולוגי המתקיים בהן יכולות לכלול מודלים להשפעות ישירות של פעילות אנושית [4], מודלים גלובליים המתייחסים למערכות אקולוגיות כחלק ממכלול שלם הכולל אקלים, כלכלה ואנרגיה [21], והערכות של תפקוד ודינמיקה של מערכות אקולוגיות ספציפיות בקנה מידה מקומי או אזורי [11, 22, 23].
ניטור אקולוגי מוגדר כפעולת הערכה של מדדים ביולוגיים בזמן ובמרחב במערכת האקולוגית שהם מתקיימים בה, ומבוסס על התובנה כי הידע הקיים לגבי הטבע ומרכיביו מוגבל וחסר. הואיל ובדרך כלל אין אפשרות לנטר כמות גדולה של מדדים, נעשה ניסיון לנטר את המדד שילמד בצורה הטובה ביותר על הרכיב או על התהליך הנבחן. אחד מהאתגרים הניצבים בפני תוכניות ניטור הוא הפצה והנגשה של המידע המתקבל מהן למקבלי ההחלטות. פרסום דו"חות מבוססי ניטור הוא אחת הדרכים המקובלות בעולם לתיווך המידע [1]. 'דו"ח מצב הטבע – ישראל 2018' סוקר את תמונת המצב של השטחים הפתוחים בישראל ומציג את סיכום שני מחזורי הניטור הראשונים של התוכנית הלאומית לניטור המגוון הביולוגי בשטחים פתוחים בישראל וניתוחים מרחביים המתבססים על חומרים מ-1998, נוסף על נתונים מתוכניות ניטור וממקורות מחקריים נוספים [3].
המאמר הנוכחי מציג בהיקף ארצי ניתוח של התמרות שטחים פתוחים לשטחים בנויים ובחינת השפעות אנושיות על חברת העופות, כדוגמה לאינדיקטור למצב המערכת האקולוגית.
שיטות
מיפוי כיסויי קרקע והתמרות
מיפוי כיסויי הקרקע נעשה על-ידי ניתוח של נתונים מרחביים ממספר רב של גורמים, בהם שכבות של המרכז למיפוי ישראל, תצלומי אוויר ודימותי לוויין, תוך שימוש בתוכנות מערכות מידע גאוגרפי (ממ"ג)
(ArcGIS 10.4; QGIS 3) ובכלי ניתוח מרחבי (geoprocessing). מתוך מפת כיסויי הקרקע שהתקבלה חושבו השטחים של סוגי הכיסוי השונים – שטחים בנויים; שטחים פתוחים, הכוללים שטחים טבעיים ומיוערים ושטחים חקלאיים (חקלאות שאינה מבונה); שטחים מופָרים (מחצבות, חוות סולאריות וכד'); גופי מים. מפות כיסויי הקרקע שימשו לצורך השוואה של קצבי ההתמרה משטחים פתוחים לשטחים בנויים.
יש לציין כי כל הנתונים עד שנת 2010 מתבססים על מיפוי וקטורי (תיחום על-ידי פוליגונים או קווים המייצגים שטח בקטגוריה מסוימת). משנת 2010 הנתונים מתבססים על מיפוי רסטרי (תמונה שערך כל פיקסל בה מייצג נתון קטגורי או כמותי). בשנת 2013 החל שימוש בשיטת חישוב חדשה: בשיטה הישנה החישוב נעשה לגבי קטגוריות 'בנוי', 'פתוח' וגופי מים; בשיטה החדשה נכנסו לחישוב קטגוריות כיסוי נוספות (שנכללו בשלוש הקטגוריות בשיטה הישנה, והפכו לקטגוריות נפרדות בשיטה החדשה), בעיקר שטח מופר (נכלל קודם גם בקטגורית השטח הבנוי וגם בקטגורית השטח הפתוח) וחקלאות (נכללה קודם בקטגורית השטח הפתוח). הניתוח כולל השוואה בין השיטות בשנה זאת. המעבר לשיטת החישוב החדשה מייצג את המציאות באופן מדויק יותר, והוא תוצאה של זמינות נתונים מרחביים שלא היו קיימים קודם לכן.
ניטור עופות בקרבת פעילות אנושית
המארג מפעיל מאז שנת 2012 את התוכנית הלאומית לניטור המגוון הביולוגי בשטחים פתוחים בישראל, הכוללת ניטור בתשע יחידות שמייצגות מערכות אקולוגיות/גאוגרפיות מרכזיות בארץ. כל יחידת ניטור מיוצגת על-ידי חלקות קבועות המנוטרות במחזוריות של שנתיים. סך הכול מנטר המארג חמש קבוצות טקסונומיות – צומח, עופות, יונקים, זוחלים ופרוקי רגליים – ביותר מ-900 חלקות בשטחים פתוחים. ניטור המדדים עונה על שאלות הקשורות לתהליכים או לאיומים ביחידות הניטור. השאלה המרכזית ברוב היחידות מתייחסת להשפעת פעילות אנושית – יישובים או חקלאות – על שטחים פתוחים הסמוכים להם, ובוחנת את המדדים המנוטרים קרוב להם ורחוק מהם. אחד המדדים המרכזיים המנוטרים בהקשר זה הוא חברת העופות.
דגימת עופות במסגרת תוכנית הניטור נעשתה בשיטת ספירת נקודה [20] – ספירת כל הפרטים מכל מין (לא כולל חולפים בתעופה) במשך עשר דקות ברדיוסים של 20–0 מטר, 100–20 מטר, 250–100 מטר ומעל ל-250 מטר מהנקודה, על-ידי צפר מומחה. בכל יחידת ניטור נבחרו חמישה אתרים המייצגים מוקדים של פעילות אנושית (יישוב או חקלאות, בהתאם ליחידת הניטור). הניטור נעשה בשתי קטגוריות מרחק: קרוב לפעילות אנושית (0-100 מטר) ורחוק ממנה (2,000–500 מטר), ומסביב לכל אתר נבחרו באקראי שלוש חלקות ניטור קרובות ושלוש חלקות ניטור רחוקות. בכל מחזור נדגמו 240 חלקות המסתכמות לסך הכול 480 חלקות.
ניתוח חברת העופות
ניתוח חברת העופות מתייחס רק לעופות יציבים ומקננים ואינו מתייחס למינים חולפים או לכאלה שאינם מקננים בישראל, וכולל נתונים משני מחזורי הניטור הכלולים בדו"ח מצב הטבע 2018 (2016–2013) ביחידות הניטור: 'הדרום הצחיח' סמוך לחקלאות מטעי תמרים, 'בתות בני שיח ובתות עשבוניות' סמוך לחקלאות מטעים נשירים, ו'חורש ים תיכוני', 'ספר המדבר' ו'הר הנגב' סמוך ליישובים. ההתייחסות אל ה'חורש הים תיכוני' היא לשלוש תת-יחידות – הגליל, הכרמל והרי יהודה. עבור כל יחידת ניטור חושבו אחוז המינים הייחודיים – מינים שהופיעו רק בקטגורית מרחק אחת, ואחוז המינים המשותפים – מינים שהופיעו בשתי קטגוריות המרחק. החישוב מוצג לחבלי הארץ הצפוני, המרכזי והדרומי. השונות בין הקבוצות חושבה בעזרת מבחן Kruskal–Wallis rank sum test א-פרמטרי עקב אופי התפלגות הנתונים.
תוצאות
מיפוי כיסויי קרקע והתמרות
קצב ההתמרה של שטחים פתוחים לשטחים בנויים בין השנים 1998 ל-2003 עמד על כ-11.5 קמ"ר לשנה, בעוד שהקצב הממוצע בין השנים 2017–2013 עומד על כ-21 קמ"ר לשנה (איור 1). השטחים הבנויים צפונית לקו באר שבע תופסים כ-19% אחוזים מכלל השטח, בעוד שדרומה מקו באר שבע תופסים השטחים הבנויים כ-4% בלבד מכלל השטח (איור 2א). ניתוח המבוסס על מחוזות של משרד הפנים, מראה כי במחוז תל אביב 78% שטחים בנויים ורק כ-21% שטחים פתוחים, ואילו במחוז דרום אחוז השטחים הבנויים עומד על כ-5% ואחוז השטחים הפתוחים על כ-91% (איור 2ב).
עופות
במהלך שני סבבי הניטור תועדו 170 מיני עופות, מתוכם 68 מינים יציבים. נמצאו הבדלים במיני העופות המשותפים (מינים שנצפו בשתי קטגוריות המרחק), ובאופן כללי מינים מלווי אדם, מינים מתפרצים או פולשים ומינים ים תיכוניים נצפו יותר בקרבת פעילות אנושית, בעוד מינים מקומיים ומתמחים נצפו יותר רחוק מפעילות אנושית (ראו טבלה מפורטת בנספח 1). בצפון הארץ נצפו יותר מינים משותפים (איור 3א) בהשוואה לדרום הארץ, שם נצפו יותר מינים ייחודיים (מינים שנצפו רק בקטגורית מרחק אחת) בחלקות רחוקות מפעילות אנושית (איור 3ב), ובהשוואה למרכז הארץ, שם נצפו יותר מינים ייחודיים בחלקות קרובות לפעילות אנושית (איור 3ג). בכל יחידות הניטור נמצאו הבדלים מובהקים בין אחוזי העופות הייחודיים והמשותפים (הופיעו בשתי קטגוריות מרחק) לחלקות קרובות למוקדי פעילות אנושית ורחוקות מהם (הדרום הצחיח: χ2=8.759 p=0.012; הר הנגב: χ2=20.187 p<0.001; ספר המדבר: χ2=13.162 p<0.01; חורש – הרי יהודה: χ2=15.922 p<0.001; חורש – הכרמל: χ2=15.069 p<0.001; חורש – הגליל: χ2=9.287 p<0.01; בתות: χ2=16.917 p<0.001.
פרופורציית מינים משותפים, שנצפו גם בחלקות קרובות לפעילות אנושית וגם ברחוקות ממנה (א). פרופורציית מינים ייחודיים שנצפו רק בחלקות רחוקות מפעילות אנושית (ב). פרופורציית מינים ייחודיים שנצפו רק בחלקות קרובות לפעילות אנושית (ג). כחול כהה – פרופורציות גבוהות. כחול בהיר – פרופורציות נמוכות. לבן – אין נתונים/לא נכלל בניתוח הנוכחי.
דיון
אובדן שטחים פתוחים וקיטוע הם הגורמים הנחשבים כמשמעותיים ביותר בפגיעה במגוון הביולוגי [13, 20]. 'דו"ח מצב הטבע העולמי', מדווח כי כ-75% מהשטחים היבשתיים וכ-66% מהשטחים הימיים בעולם עברו שינוי ומושפעים משמעותית מפעילות האדם [14]. בישראל קצב ההתמרה של שטחים פתוחים לבנויים נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, ואחוז השטחים הבנויים בישראל עומד על כ-11% מכלל השטח (עם הבדלים גדולים באחוז היחסי של השטח הבנוי בין דרום הארץ ומרכזה ושונות גדולה בין המחוזות השונים של משרד הפנים) [3], לעומת הממוצע האירופי העומד על 4.4% בלבד [10]. ישראל אף מובילה, מבין המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכליים (OECD), בקצב ההתמרה של שטחים פתוחים בין השנים
2017–1992 [18]. במסגרת 'תוכנית אסטרטגית 2040' בהתאם להחלטת ממשלה [2] וכדי לספק את המענה הנדרש לצורכי הדיור העתידיים של האוכלוסייה בישראל, קיימות תוכניות עתידיות הכוללות תכנון של 2.5 מיליון יחידות דיור, מתוכן כ-1.5 מיליון לביצוע מיידי. לבנייה כזאת צפויות השלכות מרחיקות לכת על הקצב וההיקף של התמרת שטחים פתוחים, והשפעה ישירה על אובדן בתי גידול, על קיטוע ועל אפקט שוליים בשטחים הפתוחים הנותרים.
תוצאות ניטור העופות מראות כי פיתוח אנושי, חקלאי או בנוי, הוא גורם המשפיע על חברת העופות. בעוד שכמחצית ממיני העופות היציבים נצפו גם קרוב לגורם האנושי וגם רחוק ממנו (איור 3), מחציתם נצפתה רק בחלקות קרובות או רק בחלקות רחוקות. בדרום הארץ נצפו מינים מקומיים ומתמחים של בתי גידול מדבריים יותר בחלקות רחוקות, בעוד שמינים מלווי אדם, מינים ים תיכוניים, כוללניים, מתפרצים ופולשים נצפו יותר בחלקות קרובות. נראה כי ההבדל הקיצוני בין בית הגידול המקומי הטבעי הצחיח לבין בית הגידול המשופע במים ובצל במוקדי הפעילות האנושית שנבחרו בדרום הארץ, גורם לכך שמינים מקומיים מתקשים להתמודד עם בית הגידול החדש, ומינים מלווי אדם – עם זה הטבעי. נוסף על כך, ייתכן שנוצר יתרון תחרותי לכל קבוצה בבית הגידול המתאים לה יותר.
ההבדלים המתוארים לעיל מצטמצמים בצפון הארץ, שם הדמיון בין בית הגידול הטבעי ומוקדי פעילות אנושית גדול הרבה יותר לעומת דרום הארץ. יוצאות דופן בהיבט זה הן הבתות הצפוניות, שהן בית גידול שונה מאוד מסביבתו. כאן ניתן להסביר את ההבדלים הקטנים יחסית בפרופורציות המינים הייחודיים בכך ששטחי הבתה הנותרים בצפון הארץ קטנים יחסית ונמצאים באזורים עם פיתוח אנושי גבוה. ואכן, ניתן להבחין בחסרונם של מיני עופות בתה אופייניים, כגון סלעית קיץ (Oenanthe hispanica), עפרונן קצר-אצבעות ( Calandrellabrachydactyla), עפרוני ענק (Melanocorypha calandra), סבכי ערבות (Sylviaconspicillata) ואחרים, שכלל לא נצפו במהלך הניטור.
קשה לקבוע באיזה שלב נמצא תהליך השינוי של הרכב מיני העופות המוצג כאן. עם זאת, נראה כי המערכת המורכבת של התמרת שטחים, שינויי תכסית ופעילות אנושית תמשיך להשפיע על עיצוב הרכב מיני העופות גם בעתיד, וכי מינים שכבר כיום נדחקים לשטחים טבעיים קטנים עלולים בהמשך הדרך להיעלם, אם צורכי הסביבה שלהם לא יתקיימו.
שינוי האקלים, פיתוח מואץ, טכנולוגיות חדשות להפקת אנרגיה ותהליכים נוספים משפיעים על המערכות האקולוגיות בעולם באופן חסר תקדים [5, 6, 15]. במסגרת זאת, התמרות שטחים פתוחים לטובת בנייה נמצאות בעלייה מתמדת [17], והשפעתן על הסביבה הטבעית באופן ישיר ועקיף – רבה. למרות המגבלות המובנות בנתוני ניטור (בעיקר העובדה כי הניטור, גם ברמת השטח וגם ברמת המיפוי, מתאר מצב נתון ואינו בוחן מנגנונים), הבדיקה ברמה הארצית והמגמות המובהקות מצביעות, לדעתנו, על השפעה אמיתית.
מצב זה מחייב את מוסדות התכנון, מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות, להתקדם אל עבר העתיד במידה של זהירות ואחריות בהתייחס לקיים ותוך התחשבות בדורות הבאים. אִפחוּת (mitigation) מסוג זה עשויה להתאפשר על-ידי יצירה של תוכניות לתכנון בר-קיימא, כגון שמירה על רצף שטחים פתוחים, בנייה צמודת דופן ומיצוי השטח העירוני הקיים, התפשטות לאזורים בעלי ערכיות אקולוגית נמוכה יחסית והתייחסות לפרמטרים בשירותי המערכת האקולוגית. עניינים כבדי משקל אלה צריכים להיות מוסדרים ומוטמעים בתהליכי התכנון הסטטוטוריים בישראל, וכמובן ישנה חשיבות רבה להמשך הניטור והמעקב לקבלת תמונת מצב עדכנית ולזיהוי שינויים בזמן ובמרחב.
תודות
ד"ר אייל שוחט ויורם צביק מדוכיפת צפרות ואקולוגיה היו שותפים לתכנון ואחראים על ניטור העופות בשטח בעזרת צפרים רבים ועל כך נתונה להם תודתנו. אנו מודים לאלי חביב מהחברה להגנת הטבע על סיוע משמעותי בהגדרת קטגוריות אפיון של רשימת העופות שנצפו במסגרת הניטור.
מקורות
ראו נספח 2.
המלצות קריאה
דו"ח מצב הטבע בישראל 2018.
שורק מ ושפירא ע (עורכים). 2018. דו"ח מצב הטבע 2018. תל אביב: המארג – התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב.
דו"ח מצב הטבע העולמי.
IPBES. 2019. Global assessment on biodiversity and ecosystem services.
נספחים
התוכן של מאמר זה חובר על ידי:
מיכל שורק – המארג, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב,
עידן שפירא – המארג, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב,
הילה שמון – המארג, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב;
Smithsonian Conservation Biology Institute, National Zoological Park
הראל דן – המארג, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב,
אירינה לוינסקי – המארג, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב.
התוכן מקורו באתר האינטרנט של כתב העת "אקולוגיה וסביבה" – magazine.isees.org.il
