הם גורמים לנזק עצום לסביבה ולדיג, אך עד כה נכשלו כל הניסיונות לאכוף תקני בטיחות מחמירים על הסחר הימי בחלקיקי פלסטיק לתעשייה.
לפני כחצי שנה, בחודש יוני 2021, טבעה אוניית מטען באוקיינוס ההודי מול חופי סרי לנקה, לאחר שפרצה בה שריפה. המטען שלה, שכלל לא מעט חומרים מסוכנים, התפזר בים. אחד החומרים שהיה על הספינה דווקא לא נכלל ברשימת החומרים המסוכנים: מטען של 1,600 טונות של כדורוני פלסטיק קטנים שנקראים באנגלית Nurdles. כשהתפזרו באוקיינוס, הכדורים התמימים לכאורה חוללו את מה שהאו"ם הגדיר כ"אסון הימי החמור ביותר" שפקד את סרי לנקה.
כדורי הפלסטיק הזעירים משמשים חומר גלם לייצור מוצרי פלסטיק, החל בבקבוקים וכלה בחלפים לכלי רכב. הם נפלטים בהמוניהם לסביבה ממפעלי פלסטיק או במהלך המשלוח שלהם לשם כחומר גלם. כשהם מגיעים לאוקיינוס, חלקם שוקעים במים וחלקם צפים, בהתאם לצפיפותם. בשני המקרים, הכדורים אחראים לפגיעה רחבת היקף במערכת האקולוגית, שמשתווה בעוצמתה לנזק הנגרם מדליפות נפט.
הכדורים עצמם רעילים ומזיקים לבעלי החיים שמתפתים לאכול אותם. אבל זה רק חלק מהבעיה. כי הכדורונים גם מושכים אליהם חומרים רעילים אחרים, ובמיוחד חומרים דוחים מים (הידרופוביים) שנמשכים באופן אוטומטי אל שטח הפנים של חלקיקי הפלסטיק הזעירים ומצטברים עליהם. "מזהמים עלולים להיות מרוכזים פי מיליון על פני הכדורים לעומת הריכוז הרגיל שלהם במים", אומר בראיון לעיתון הגרדיאן טום גאמג' (Gammage), מהסוכנות לחקירה סביבתית (EIA) – ארגון בינלאומי ללא כוונת רווח שפועל למען הגנת הסביבה, "ואנחנו יודעים ממחקרי מעבדה שכשדג בולע את הכדורים האלה, חלק מהמזהמים שנדבקו אליהם משתחררים".
כמו נפט, גם כדורוני הפלסטיק עמידים במיוחד ועתידים להישאר בים עוד שנים רבות מאוד. גם כשהם מתפרקים, הם לא נעלמים אלא מתפוררים לחלקיקים זעירים (ננו-חלקיקים), שעלולים להצטבר ברקמות בעלי החיים. ההערכות הן כי מדי שנה מגיעות לאוקיינוסים 230 אלף טונות של כדורי פלסטיק, כך שהבעיה נעשית מורכבת יותר משנה לשנה וקשה יותר לפתרון.
צילום: Bud Lehnhausen, Science Photo Library
לא ברשימת החומרים הרעילים
למרות כל זה, נראה שארגון הימאות הבינלאומי (IMO) לא השתכנע שמדובר בחומר מסוכן שהשימוש בו מצריך משנה זהירות. נכון להיום קוד הסחורות המסוכנות לטיפול של הארגון, שמחייבות אחסון בטוח, לא כולל את כדורי הפלסטיק בחומרים הרעילים, כמו נפט, סולר ובנזין. הארגון נמנע מכך אף על פי שהאיום שלהם על הסביבה מוכר כבר קרוב לשלושים שנה. מעיד על כך היטב דו"ח משנת 1993 שפרסמה הסוכנות להגנת הסביבה של ממשלת ארצות הברית, על האופן שבו תעשיית הפלסטיק יכולה לצמצם את דליפת הכדורונים לסביבה.
על פי האו"ם, הנזק המשמעותי ביותר שהתחולל בעקבות טביעת אוניית המטען נגרם משפיכתן למים של 87 מכולות גדושות בכדורוני פלסטיק. התאונה הובילה להרס של בתי גידול ולמותם של בעלי חיים רבים. גם ענף הדיג בסרי לנקה ספג פגיעה קשה, וקרוב לעשרים אלף משפחות איבדו את פרנסתן. גם צריכת הדגים, שמשמשים מקור עיקרי לחלבון עבור 40 אחוז מתושבי האי, פחתה מאוד.
הכנסת כדורי הפלסטיק לרשימת החומרים המסוכנים תחייב את היצרנים לעמוד בתנאים מחמירים במהלך הטיפול בהם והמשלוח שלהם, כגון שימוש באמצעי אריזה חזקים ואטומים שעומדים בתקני בטיחות מחמירים. צעד כזה גם יחייב את הגורמים המעורבים להגיב במהירות במקרה של אסון, במטרה לצמצם עד כמה שאפשר את הפגיעה בסביבה. כל הצעדים הללו, כמובן, עולים כסף – אך נראה שאת חסרונם משלמים בינתיים יצורי הים, ותושבי חופים כמו אלו של סרי לנקה.
המחברת של ידיעה זו – תמר לביא
המקור של ידיעה זו – אתר האינטרנט של מכון דוידסון, davidson.weizmann.ac.il
