על פי ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) אמצעי מוגדר 'כלכלי' כאשר הוא משפיע על עלויות או על תועלות חלופיות הפתוחות בפני גורמים כלכליים. האמצעים הכלכליים נועדו להשפיע על קבלת החלטות ועל התנהגות בדרך שתוביל לשיפור איכות הסביבה. האמצעים הכלכליים, שלא כחקיקה ישירה, מותירים בידי הגורמים הכלכליים את החופש להגיב לגירויים שלהם הם נחשפים בדרך שהיא התועלתית ביותר על פי שיקול דעתם.

1. מיסוי ירוק על כלי רכב

מיסוי ירוק הוא מנגנון לחישוב הנחה במס קנייה לכלי רכב פרטיים ורכבי משא קלים – תלות בדרגת זיהום האוויר של הרכב.
בעבור כל רכב חדש מחושב "ציון ירוק" אשר משקף את העלויות החיצוניות הנוצרות עקב פליטת מזהמי אוויר מהרכב.

לפי הציון הירוק חולקו כלי הרכב ל-15 דרגות זיהום. כל דגם רכב מקבל הפחתה במס הקנייה לפי דרגת הזיהום, וזאת עד ל-17,000 ₪ בקירוב לכלי רכב בדרגת זיהום 2.

לכלי רכב בעלי הנעה חלופית דוגמת רכב חשמלי (דרגת זיהום 1) או רכב היברידי נקבעו מיסי קנייה מופחתים במיוחד. נוסחת חישוב הציון הירוק מפורטת בנוהל גילוי נתוני זיהום אוויר מרכב בפרסומת.

רפורמת המיסוי הירוק הובילה לשינוי שוק הרכב בישראל ולהגדלה של ממש בהיקף המכירות של כלי רכב מופחתי זיהום. לדוגמה: בשנת 2019 כמעט 20% מכלי הרכב שנמכרו היו עד דרגת זיהום 2 (בעיקר כלי רכב היברידיים).

דו"ח של ארגון ה-OECD סקר את רפורמת המיסוי הירוק וקבע כי ישראל פיתחה דרך ייחודית, שקופה, פשוטה אך יסודית לשקף את רמת זיהום האוויר במחיר הרכב, וכי הרפורמה הייתה יעילה בהגברת הרכש של מכוניות מזהמות פחות. הדוח מיועד למדינות אחרות המעוניינות לבצע רפורמות סביבתיות דומות, ולכן כולל המלצות רבות המבוססות על הניסיון שנרכש בישראל.

2. הטיפול בפסולת בקבוקי פלסטיק שגודלם ליטר וחצי ומעלה

לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה, במדינת ישראל נצרכים בכל שנה קרוב ל-2 מיליארד מכלי משקה קטנים וגדולים – מרביתם בקבוקי פלסטיק במשקל כולל של כ-37 אלף טונות. כשני שלישים מתוכם במכלים הגדולים. מסקר ניקיון שטחים ציבוריים שקיים לפני כשנה המשרד להגנת הסביבה באמצעות החברה להגנת הטבע ואקופייננס עולה כי 18% מנפח הפסולת בשטחים הציבוריים בישראל מקורם בבקבוקי משקה.

חוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט-1999 נועד להביא לשיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, ליצור כדאיות כלכלית למִחזור בקבוקים ולהביא להפחתת הטמנה. החוק קובע כי על מכלי משקה קטנים שקיבולתם בין 0.1 ל-1.5 ליטרים חל פיקדון של 30 אגורות.

בשנת 2010 התקבל תיקון לחוק הפיקדון שקבע כי יצרנים ויבואנים אחראים גם על איסוף ומִחזור של בקבוקים גדולים (בין 1.5 ל-5 ליטרים) על פי יעדי איסוף מצרפיים של 55%, מבלי להחיל עליהם פיקדון, וכי אי־עמידה ביעדים אלו תגרור קנסות והחלה של פיקדון גם עליהם. מדינות רבות בעולם – בהן האיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה – מפעילות חוקי פיקדון לטיפול במכלי משקה בכל הגדלים. פיקדון מיושם בעשר מדינות באיחוד האירופי (איסלנד, אסטוניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, ליטא, נורבגיה, פינלנד, קרואטיה ושוודיה), ושיעור האיסוף הממוצע במדינות אלו גבוה מ-90%.

בשנת 2019 פרסם האיחוד האירופי דירקטיבה מעודכנת בדבר הפחתת השימוש בפלסטיק חד-פעמי. בדירקטיבה הוצבו יעדים מוגדלים לאיסוף (77% מסך הפלסטיק הנמכר עד 2025 ו-90% עד 2029) ולצורך בעמידה ביעדי האיסוף השאפתניים הומלץ להחיל חובת פיקדון. בעקבות כך עשר מדינות אירופיות נוספות הודיעו בעת האחרונה על כוונתן להחיל חובת פיקדון על בקבוקי משקה, ובהן: אוסטריה, בלגיה, בריטניה, לטביה, מלטה, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, צרפת, רומניה.

מבדיקת המשרד להגנת הסביבה עלה כי בעוד ששיעור האיסוף של הבקבוקים הקטנים החייבים בפיקדון עומד על כ-79%, בשנת 2016 לא עמדו היצרנים והיבואנים ביעדי האיסוף והמִחזור שנקבעו בחוק לבקבוקים הגדולים, ושיעור האיסוף שלהם הגיע לכ-51% בלבד.

אי לכך, לאחר עבודת מטה מעמיקה שנעשתה בחודשים האחרונים (הרחבה במדריך ניתוחי עלות-תועלת), החליטה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, להחיל פיקדון גם על בקבוקי המשקה הגדולים. זאת נוסף על חובת הפיקדון על בקבוקים קטנים הקיימת כיום. בכך תצטרף ישראל למספר הולך וגדל של מדינות אשר החילו חובת פיקדון על כלל מכלי המשקה, בין השאר כדי להתמודד עם בעיית הפלסטיק החד-פעמי במרחב הציבורי.

תוצאות שינוי ההתנהגות שייגרם כתוצאה מהחלת מודל ההנעה הכלכלי המבוסס פיקדון גם על בקבוקי משקה גדולים, בליווי רכישה של כ-3,000 מכונות לקליטת בקבוקים ופריסת דחסניות, צפויות להיות:

שיעור השתתפות הציבור יעלה מ-20% כיום ל-80%.
שיעור האיסוף של בקבוקי המשקה הגדולים יעלה מ-51% ל-73% לפחות (בהצבת יעד של 77% בתוך 5 שנים).
ניקוי שטחי הציבור – יותר מ-20 מיליון מכלים בשנה, סילוק 20,000 מחזוריות, צמצום שטחי הטמנה, צמצום הטמנת פסולת מזהמת, יצירת תנאים להקמת מפעל למחזור פלסטיק מסוג RPET, תועלת סביבתית מהמִחזור, חיסכון בזיהום מאיסוף ושינוע במערך הטיפול העירוני.
חיסכון של יותר מ-4 וחצי מיליון ₪ לרשויות המקומיות ולתושב בעלויות מַערך הטיפול בפסולת בשל הורדת נפח הבקבוקים ומשקלם מכלל הפסולת שהרשויות נדרשות לטפל בה ובעלויות השמירה על ניקיון במרחב הציבורי.

קבצים להורדה

החלת הפיקדון על מכלי משקה גדולים – מדיניות המשרד להגנת הסביבה, אוקטובר 2020

3. מיסוי כלים חד-פעמיים

כלים חד-פעמיים בכלל וכלים המכילים פלסטיק בפרט קצרי חיים מטבעם והופכים במהירות ממוצר שימושי לפסולת הגורמת לנזק של ממש לסביבה. פסולת זו תופסת מקום הולך וגדל במטמנות, מביאה להגדלת עלויות הניקוי ופינוי אשפה וגורמת לזיהום הים, השטחים הפתוחים והמרחב הציבורי. כך צריכת כלים חד-פעמיים היא איום חמור הן על המערכות האקולוגיות הן על בריאות הציבור הנחשף לחלקיקי מיקרו-פלסטיק המתפזרים במים, בקרקע ובאוויר.

משקי בית רבים בישראל מכל פלחי האוכלוסייה עושים שימוש יום-יומי בכלי פלסטיק חד-פעמיים, כאשר שיקולי נוחות ופונקציונליות דוחקים, במקרים רבים, שיקולים של פגיעה בסביבה ובבריאות. היקף הצריכה הביתית של כלי פלסטיק חד-פעמיים בישראל גבוה במיוחד: 7.5 ק"ג לנפש בשנה – פי חמישה מהצריכה הביתית באירופה. ההוצאה הביתית על כלים חד-פעמיים בישראל נאמדת בכ-1.3 מיליארד ₪ בשנה, עולה בהתמדה בכל שנה והוכפלה בתוך עשור.

ביום 1 באוגוסט 2021 התקבלה החלטת ממשלה מס' 261 בנושא הפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים מפלסטיק באמצעות מס מכוון התנהגות, לנוכח ההשפעות החיצוניות השליליות והנזקים הסביבתיים הכרוכים בייצורם, בצריכתם ובסילוקם של כלים אלו.

לפי ההחלטה, שר האוצר יקבע מס קנייה על צלחות, קערות, כוסות, קשיות, סכינים, מזלגות, כפות וכפיות חד-פעמיים העשויים מפלסטיק או המכילים פלסטיק לפי סמכותו. המס בגובה 11 ₪ לק"ג יחול על ייצור ויבוא של כלים אלו, כולל יבוא אישי, במטרה להכפיל את המחיר הסופי לצרכן.

ההבחנה בין כלים חד-פעמיים לכלים רב-פעמיים תיעשה על בסיס עובי הכלי, כלומר, המס יחול על כלים שעוביים נמוך מהסיפִּים שנקבעו בהחלטה:

כוס, צלחת וקערה – עד 2 מ"מ;
מזלג, סכין, כף וכפית – עד 1.2 מ"מ;
קשית – עד 1 מ"מ.

על כלים העשויים קלקר (פולימר מוקצף) יוטל מס בכל מקרה בלא תלות בעובי.

על פי החלטת הממשלה, המס נקבע בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 3), התשפ"ב-2021 שפורסם ב-19 באוקטובר 2021 ונכנס לתוקף ב-1 בנובמבר 2021 ובצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8), התשפ"ב-2021 שפורסם ביום 30 בנובמבר 2021.

הטלת המס תאפשר שינוי התנהגות באופן גמיש, מתוך שמירה על מרחב בחירה וחלופות אפשריות, כמו כלים רב-פעמיים. נוסף על כך, הטלת מס על רכישת רכיבים מזהמים עולה בקנה אחד עם העקרון "המזהם משלם". מי שבוחר לצרוך כלים חד-פעמיים בכמויות גבוהות יותר, יישא משמעותית בעלות הנזק לסביבה.

החלטת הממשלה מתבססת על עבודת מדיניות שעשה המשרד להגנת הסביבה אשר כללה מחקר שבחן את נכונות הצרכנים הביתיים לשלם על כלי שולחן חד-פעמיים ואפיין את רגישות הצרכנים למחירי מוצרים אלו. המחקר מצא כי הטלת מס באופן שיביא להכפלת המחיר לצרכן הסופי צפויה להפחית את הצריכה ב-40% בקירוב.