fbpx

ניתוחי עלות תועלת

ניתוחי עלות-תועלת סביבתיים מאפשרים בחינה כלכלית של חלופות מדיניות ופרויקטים, תוך הטמעת עלויות ותועלות סביבתיות כגון עלויות חיצוניות של זיהומים ותועלות משימוש במשאבי טבע.

1. אפר פחם מרחף

אפר פחם בתחנת הכוח בחדרה
צילום: אילן מלסטר
מסוע של אפר פחם בתחנת הכוח בחדרה

אפר הפחם הוא תוצר לוואי של ייצור חשמל באמצעות שריפת פחם בתחנות הכוח בחדרה ובאשקלון. עיקר תכולתו היא תחמוצות (סיליקה ואלומינה), אולם הוא מהווה סוגיה סביבתית מכיוון שהוא מכיל מתכות כבדות, ביניהן בריום, כרום, עופרת, נחושת, כספית, ניקל, ארסן, קובלט ועוד, וריכוז מוגבר מלאכותית של יסודות רדיואקטיביים.

על מנת להימנע מזיהום הסביבה בשאריות האפר הוא משמש תעשיות ובעיקר את ענף הבנייה, בייצור צמנט ובטון. שימוש זה נעשה תוך עמידה בתקנים מחמירים של טיפול, שינוע ושימוש, על מנת שלא לגרום לסיכונים סביבתיים ו/או בריאותיים. 
ישראל היא מהמובילות בעולם בשימוש באפר הפחם המיוצר בה ו-100% ממנו מנוצל מחדש, תוך מניעת הטמנתו וחסכון בעלויות סביבתיות וכלכליות גבוהות.

בעקבות צמצום צריכת הפחם, חלה ירידה בייצור אפר פחם ונוצר ביקוש עודף אצל חלק מהצרכנים, כיוון שהחל מ-2018 מדיניות המשרד להגנת הסביבה לא מתירה יבוא אפר פחם לישראל. זאת מחשש להגברת רמת החשיפה לקרינה מייננת לטווח ארוך במדינת ישראל והחשש לזיהום אוויר, קרקע ומקורות מים.
לאור הביקוש, פנתה חברת ״נשר – מפעלי מלט ישראליים בע״מ״ למשרד להגנת הסביבה בבקשה לאשר לה יבוא אפר פחם לייצור מלט, ואף עתרה לבית המשפט העליון בדרישה מהשר להגנת הסביבה לקבל החלטה שתאפשר לה לייבא אפר פחם העומד בתקנים הנהוגים בישראל לצורכי התעשייה.

כמענה לעתירה, ביצע המשרד עבודה מקיפה של ניתוח עלות-תועלת המשווה בין עלות ההשפעות הבריאותיות והסביבתיות השליליות של השימוש באפר פחם לתועלת הנובעת מהשימוש בו כתחליף וכתוסף לחומרים אחרים בבנייה ובעבודות תשתיות. במסגרתה בוצעו, על-ידי המשרד ועל-ידי גופים מומחים שנשכרו על ידו לצורך כך, הערכות מקיפות של הסיכונים, העלויות והתועלות למשק כולו. הדוחות המסכמים של כל אותן הערכות הוצגו לשימוע ציבורי. אנשי המקצוע במשרד התייחסו להערות שהתקבלו וכללו את חלקן במסקנות הסופיות ובהמלצה שניתנה לשר להגנת הסביבה.

ההחלטה שהתקבלה על-ידי השר להגנת הסביבה הייתה כי אין לייבא אפר פחם לישראל עבור כלל השימושים, וזאת, בהתחשב בעיקרון הזהירות המונעת. ואולם, מאחר וצפוי כי כמויות האפר הנוצרות בארץ יפחתו בשל מעבר משק האנרגיה מפחם לגז, ובמקביל יעלה הביקוש לו במשק הבנייה – יהיה צורך מעת לעת לשקול מחדש עמדה זו.

לרשותכם המסמך המלא המפרט את עמדת המשרד להגנת הסביבה בנושא אפר פחם.

בחודש יולי 2018 אישר בג"ץ את החלטת המשרד להגנת הסביבה שלא להתיר את היבוא, בשל ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות הפוטנציאליות.
בפסק הדין קבעו השופטים מני מזוז, דוד מינץ ויוסף אלרון כי החלטת השר להגנת הסביבה, האוסרת על ייבוא אפר פחם לישראל, היא לפי הסמכות הנתונה בידיו והתקבלה תוך שקילת כלל העמדות המקצועיות.
עמדת הגורמים המקצועיים במשרד הייתה כי אין לאשר את היבוא, שכן הוא מכניס תוצר לוואי רדיואקטיבי למדינה, וזאת בשונה מהשימוש באפר הפחם שמיוצר בארץ, העונה על ההצדקה של הימנעות מהטמנה. מנגד טענה חברת ״נשר״ כי התועלות הכלכליות והסביבתיות העקיפות מיבוא אפר הפחם עולות על הסיכונים הפוטנציאליים.

בג"ץ 5263/16 למפעלי נשר
בפסק דין זה קבעו שופטי בג״צ באופן חד-משמעי כי בסמכות השר להגנת הסביבה לקבוע מדיניות בנושאים בעלי השלכות סביבתיות, גם כאשר קיימת מחלוקת מקצועית בין משרדי ממשלה שונים. יתרה מכך, בית המשפט לא דן בנכונות הטענות המקצועיות עצמן, מכיוון שזהו תפקידו של בעל הסמכות – משמע השר להגנת הסביבה, אשר מסתמך על גורמי המקצוע במשרדו. כך כתבו השופטים:
״בענייננו, סבר המשרד להגנת הסביבה כי בנסיבות של העדר ודאות ומובהקות לגבי היבטים שונים בסוגיה הנדונה ראוי לאמץ גישה המונחה על פי "עקרון הזהירות המונעת״ (Precautionary Principle), ולא להטיל את סיכון אי הוודאות על הציבור. לא ניתן למצוא פגם בגישה זו, ומכל מקום, הסמכות לקבוע מדיניות טומנת בחובה גם את הסמכות לאמץ דרכי פעולה והנחות עבודה לצרכי קביעת המדיניות״.

למרות שעמדתה של חברת ״נשר״ נתמכה ע״י משרדי ממשלה שונים, לא היה בכך כדי לגרום לשופטי בית המשפט לשנות את עמדתם בנוגע לסמכות המשרד:
"באשר לעמדת משרדי הממשלה האחרים. מכתבי הטענות של הצדדים עולה, כמצוין כבר לעיל, כי בסוגיה דנן הביעו עמדתם משרדי ממשלה נוספים הנוגעים לעניין. משרדי האנרגיה והכלכלה הסתייגו מעמדת המשרד להגנת הסביבה והביעו עמדתם בזכות אישור יבוא אפר פחם לישראל, ואילו משרד הבריאות תמך בעמדת המשיב ואף ביקש להחמיר את המגבלות אף על שימוש באפר פחם שנותר בישראל. עמדות אלה הובאו בפני השר להגנת הסביבה והדרג המקצועי במשרדו עובר לקבלת ההחלטה ואף הוצגו לנו על ידי המשיב. ואולם מאחר שאין חולק כי הסמכות בענייננו מסורה לשר להגנת הסביבה, אין בעמדתם של משרדים אחרים כדי להעלות או להוריד בכל הנוגע להכרעה בעתירה שבפנינו״.

קבצים להורדה

2. הפחתת השימוש ברכבים פרטיים במגזר הציבורי

ריבוי רכב פרטי - אילוסטרציה
כריכת הדוח

השימוש היום-יומי בכלי רכב פרטיים גורם להשלכות שליליות לחברה ולסביבה בישראל: זיהום אוויר, פליטות גזי חממה, גודש וביטול זמן, מטרדי רעש, תאונות דרכים, עלויות דלק, עלויות תשתיות כבישים וחנייה ועוד. בישראל מועסקים כחצי מיליון עובדים במגזר הציבורי (כגון משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות, חברות ממשלתיות), ומרביתם כפופים להסכמי שכר אשר בפועל דווקא מעודדים שימוש ברכב פרטי.

עבודה זו בחנה שישה אמצעי מדיניות שמטרתם קידום שימוש של עובדי המגזר הציבורי באמצעי תחבורה חלופיים לרכב הפרטי. אמצעי המדיניות נבחנו בהיבטי עלויות ותועלות של העובדים, המעסיקים והמשק.
מהניתוח הכלכלי אשר בוצע עלה כי האמצעי המניב את התועלת המשקית הגבוה ביותר הוא עבודה מהבית, עם תועלת שנתית משקית של כ-80 מיליון שקלים, זאת עקב התועלת הגדולה למעסיק מהעלייה בפרודוקטיביות העובד. גם בקרב כלל המגזר הציבורי, פוטנציאל התועלת הגבוה ביותר מיישום האמצעים נובע מעבודה מהבית.

לרשותכם המסמך המלא: הפחתת השימוש ברכבים פרטיים בקרב המגזר הציבורי

3. עלויות חציבה

מחצבת דרגות
צילום: עמיר אדלמן
מחצבת דרגות

להפקת משאבי טבע ישנן השפעות חיצוניות שליליות, המוטלות על הציבור הרחב ומהוות כשל שוק אם אינן מופנמות. כאשר נעשה שימוש במשאבי טבע כתשומות בכלכלה הם מייצרים החזר מסחרי שמתומחר על ידי השוק. אולם משאבי טבע יכולים לייצר תועלות גם כאשר משאירים אותם במצבם הטבעי (אוויר נקי, נוף, חוף ים פתוח, מניעת שיטפונות וכו'). תועלות אלו משירותי המערכת שנובעות למעשה מהיעדר השימוש במשאב, קשות להערכה כלכלית ולכן לרוב אינן מתומחרות בשוק או במקרה שהן מתומחרות הן זוכות להערכת חסר. לכרייה ולהפקה של משאבי טבע יכולות להיות גם השפעות שליליות על הסביבה דוגמת הפרת שטחים פתוחים, זיהום האוויר והמים, יצירת פסולת ופגיעה במגוון הביולוגי. על פי רוב מחירי השוק של משאבי הטבע משקפים את העלות של השימוש הישיר שלהם בכלכלה, אך הם אינם כוללים את העלויות החיצוניות של השימוש בנכסים סביבתיים או את אלו הנובעות כתוצאה מהשינוי במצבם.

קיומן של השפעות חיצוניות שאינן מופנמות על ידי הגורם המפיק את משאב הטבע גורם להשתת עלויות על הציבור, וזאת בניגוד לעקרונות הנאמנות הציבורית והצדק החלוקתי. בנוסף, במידה שהגורם המפיק את משאבי הטבע אינו נושא בעלות של השפעות חיצוניות אלו, אין לו תמריץ לנסות לצמצמן על ידי התייעלות ושיפור תהליך ההפקה והשימוש במשאב. לכן, כדי למנוע כשלים מסוג זה כל מדיניות פיסקלית לקביעת מנגנון התקבולים צריכה לוודא כי נעשית הפנמה של עלות ההשפעות החיצוניות על הגורם המפיק את משאב הטבע.

בנובמבר 2014 קיבלה הממשלה החלטה למנות צוות בין משרדי, בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, שעליו הוטלה המשימה להגיש לשר להגנת הסביבה המלצות לקביעת גובה היטל בגין ההשפעות הסביבתיות השליליות של סקטור החציבה, לרבות התייחסות לעניין הפניית חלק מתקבולי ההיטל לעידוד השימוש בתחליפים ולמיחזור.

צוות זה, בראשות המנכ"ל דאז, מר דוד לפלר (להלן 'ועדת לפלר'), בחן את ענף חומרי החציבה על היבטיו השונים ואת ההשפעות הרוחביות של הגדלת התקבולים המשולמים למדינה, כולל השפעה על מחיר תשומות הבנייה והסלילה, צפי העתודות לחומרי חציבה והשוואה למדיניות בתחום בעולם ובפרט בבריטניה. הצוות אף דן בעבודות קודמות אשר עסקו בענף המחצבות ובהם דו"ח חקלאי ודו"ח סדן-לובנטל. 

על מנת לספק לצוות אומדן להשפעות החיצוניות של מחצבות, בוצע עבור הצוות, באמצעות חברת פארטו, מחקר אשר בחן את העלות הכלכלית על המשק של ההשפעות החיצוניות השליליות של פעולות חציבה. הבחינה נעשתה במספר שיטות משלימות: שיטת המחירים ההדונים, אשר השתמשה בנתונים על אלפי עסקאות נדל"ן בסמוך למחצבות נבחרות כאינדיקציה לעלות הנתפסת של ההשפעות החיצוניות על ישובים סמוכים; שיטת ה-CVM, אשר בחנה את הנכונות המוצהרת של הציבור הכללי לשלם על צמצום מפגעי נוף במחצבות בשטחים פתוחים; שיטת הערכת עלות הנזק, אשר עמדה את נזקי זיהום האוויר מפעילות מחצבות; והשוואה משלימה למחקרים בעולם באמצעות העברת תועלות והתאמתן למאפייני המשק הישראלי. 

השימוש במספר שיטות אמידה, נועד לספק תימוכין מקבילים לאומדנים השונים, כיוון שכל שיטה מתאפיינת ביתרונות וחסרונות שונים. אומדן של ערך ההשפעות החיצוניות השליליות על אוכלוסייה סמוכה למחצבות עמד על כ-360 מלש"ח בשנה, בהתבסס על שיטת המחירים ההדונים, ועל כ-420 מלש"ח בשנה בהתבסס על שיטת העברת תועלות ממחקרים מקבילים בעולם.  

בנוסף לכך הבחינה המשלימה באמצעות שיטת ה-CVM הצביעה על נזקים נופיים לאוכלוסייה הכללית בשווי 20 מלש"ח נוספים על פי סקרים מקומיים וכ-40 מלש"ח על בסיס העברת תועלות ממחקרים מקבילים בעולם.

כלומר, סך העלויות החיצוניות מפעולות חציבה מוערכות בין 380 ל-460 מלש"ח בשנה. שהם כ-8.5-10.5 ₪ לטון נחצב.

במהלך עבודתו הצוות קיים 11 מפגשים במהלכם הוצגו עמדות הרגולטורים השונים שיש להם זיקה לאסדרת התחום ובעלי עניין שונים מהמגזר העסקי ומהחברה האזרחית. סיכום המפגשים, המסמכים וההצגות שהוצגו במפגשים אלה מצורפים בתחתית העמוד.

את עבודת המחקר שבוצעה עבור הצוות לאומדן העלויות החיצוניות של פעולות חציבה ניתן למצוא בדו"ח שהוגש לצוות ביולי 2015.

לרשותכם סיכומי הישיבות ומסמכים נוספים

קבצים להורדה

להורדת כל הקבצים

חלק א'

חלק ב'

חלק ג'

4. הטיפול בפסולת בקבוקי פלסטיק שגודלם 1.5 ליטר ומעלה

בקבוקי פלסטיק
צילום: thinkstock
בקבוקי פלסטיק

לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה, נצרכים במדינת ישראל מדי שנה קרוב ל-2 מיליארד מכלי משקה קטנים וגדולים, מרביתם בקבוקי פלסטיק במשקל כולל של כ-37 אלף טונות. כשני שלישים מתוכם במכלים הגדולים. על-פי סקר ניקיון שטחים ציבוריים, שערך לפני כשנה המשרד להגנת הסביבה באמצעות החברה להגנת הטבע ואקופייננס, עולה כי מקור כ-18% מנפח הפסולת בשטחים הציבוריים בישראל הוא בקבוקי משקה.

חוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט-1999, נועד להביא לשיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, ליצור כדאיות כלכלית למיחזור של הבקבוקים ולהביא להפחתת הטמנה. החוק קובע, כי על מכלי משקה קטנים, שקיבולתם בין 0.1 ל-1.5 ליטרים, חל פיקדון של 30 אגורות. 
בשנת 2010 התקבל תיקון לחוק הפיקדון שקבע כי היצרנים והיבואנים אחראים גם על איסוף ומיחזור הבקבוקים הגדולים (בין 1.5 ל-5 ליטרים) בהתאם ליעדי איסוף מצרפיים של 55% מבלי להחיל עליהם פיקדון, וכי אי-עמידה ביעדים אלה תגרור קנסות והחלה של פיקדון גם עליהם. 
מבדיקת המשרד להגנת הסביבה עלה, כי בעוד ששיעור האיסוף של הבקבוקים הקטנים החייבים בפיקדון עומד על כ-79%, בשנת 2016 לא עמדו היצרנים והיבואנים ביעדי האיסוף והמיחזור שנקבעו בחוק לבקבוקים הגדולים ושיעור האיסוף שלהם הגיע לכ-51% בלבד. 
כתוצאה מכך, הטיל הממונה במשרד להגנת הסביבה עיצומים כספיים על תשעה יצרנים ויבואנים שלא עמדו ביעד האיסוף בשנת 2016, יחד עם דרישת תשלום בסך 60 אגורות בשל כל מכל משקה גדול שלא נאסף בהתאם לאותו יעד.

בנוסף, הודיע השר להגנת הסביבה הקודם, זאב אלקין, על כוונתו להסתפק בהטלת העיצומים ודרישות התשלום ולא להחיל פיקדון על הבקבוקים הגדולים, בכפוף לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. אולם, בשל פיזור הכנסת, הנושא לא נדון בוועדת הכלכלה ולמעשה לא אושר על-ידה. 
דרישות התשלום והעיצומים הכספיים על תשעת היצרנים והיבואנים הגיעו לסכום מצטבר של כ-48 מיליון שקל. הערעור שהוגש נגד החלטת המשרד לבית משפט השלום בעניין זה מתנהל גם בימים אלה.

במקביל, הגישה עמותת אדם טבע ודין עתירה לבג"ץ, בדרישה להחיל את חוק הפיקדון גם על מכלי משקה גדולים, וכן להודיע לוועדת הכלכלה על החלטת המשרד.

עם כניסת השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, לתפקידה במאי 2020, ערך המשרד, בהתאם להנחייתה, עבודת מטה לבחינת הדרכים בהן ניתן להגיע ליעד של 90% איסוף מכלי משקה מפלסטיק עד לשנת 2030 (בדומה ליעדי האיחוד האירופי). בחינה זו נערכה תוך קיום מפגשים עם כלל בעלי העניין ונשענה על בסיס אומדן כלכלי להשפעה המשקית של חלופות מדיניות שונות, שביצע פרופ' דורון לביא עבור המשרד.
 

חלופות המדיניות שנבחנו באמצעות המודל הכלכלי היו:

  1. שימור המצב הקיים – אישור צו דחייה על ידי השרה בוועדת הכלכלה. מכלי המשקה הגדולים יישארו ללא חובת פיקדון ובאיסוף וולונטרי.
  2.  תחולה מיידית (60 יום) – הודעה על אי עמידה ביעדי האיסוף והחלה של חובת הפיקדון על מכלי המשקה הגדולים תוך 60 יום.
  3. החלת הפיקדון תוך מתן זמן להתארגנות משקית – העברת מכלי המשקה הגדולים לחובת פיקדון ובקשת דחיית התחולה בצו בוועדת הכלכלה. במסגרת תקופת ההתארגנות ייבחנו תיקוני חקיקה נדרשים בחוק הפיקדון לצורך טיוב שלו. בחלופה זו נבחן גם מהלך של פריסת מכונות אוטומטיות לקליטת מכלי משקה מסוגים שונים ודחיסתם.

בסיכום נבחרה החלופה השלישית וזמן ההתארגנות המומלץ נקבע לשנה מאישור הצו בוועדה ופרסומו.

מכל איסוף לבקבוקי משקה בשמורת עין עבדת
צילום: אילן מלסטר
מכל איסוף לבקבוקי משקה בשמורת עין עבדת

ממצאי הבחינה להשפעות החלת הפיקדון על מכלי משקה גדולים:

  • חיסכון ישיר לצרכן של עשרות מיליוני שקלים: על-פי האומדן הכלכלי החלת הפיקדון על מכלי משקה גדולים תניב חיסכון לציבור הצרכנים בסך של כ-56 מיליון שקל בשנה, כתוצאה מספיגת חלק מעלות הפיקדון על-ידי היצרנים והיבואנים. כלומר, חלק מסכום הפיקדון יוטמע במחיר הבקבוק, בעוד שכל צרכן ממחזר יקבל את מלוא החזר הפיקדון.
  • פינוי המרחב הציבורי מכלובים ומבקבוקים: החלת הפיקדון על מכלי משקה גדולים תביא תועלת גם לרשויות המקומיות ולתושביהן, כתוצאה מפינוי 24 אלף כלובי בקבוקים מהרחובות, צמצום הלכלוך במרחב הציבורי וצמצום מספר הבקבוקים המגיע לפחים ירוקים אותם נדרש כיום לפנות בתדירות גבוהה יותר.
    על-פי חוות הדעת הכלכלית, עיקר עלות החלת הפיקדון "תתגלגל" ליצרנים וליבואנים גם בשל הצורך להרחיב את מערך האיסוף של הבקבוקים, כולל מימון של מכונות איסוף אוטומטיות הדוחסות את הבקבוקים ומחזירות לצרכן את הפיקדון ישירות, בדומה לניסיון המוצלח של מדינות רבות בעולם.
  • שיפור וייעול השירות לציבור: מכונות האיסוף האוטומטיות יאפשרו לקמעונאים לקלוט את הכמות הנוספת של הבקבוקים וישפרו את רמת השירות לציבור, שלא יידרש עוד להמתין לקופה במרכולים על מנת לקבל את דמי הפיקדון. מכונות אלו יבטיחו לא רק נגישות גבוהה אלא גם שמירה על היגיינה ועקרונות תברואתיים, החשובים ביותר בעת הזו.
  • תועלת חברתית-חינוכית: בנוסף, המשרד להגנת הסביבה יבחן את האפשרות לתמוך כספית בהצבת מכונות איסוף ודחיסה לבקבוקים בבתי ספר ומוסדות ציבור, אשר יאפשרו לממן פעילויות לרווחת התלמידים והציבור מכספי הפיקדון שיתקבלו בהן. באופן זה תשתפר משמעותית היכולת של הציבור להחזיר את הבקבוקים וליהנות מדמי הפיקדון.
  • עידוד הקמת מפעל למיחזור פלסטיק בישראל: הגידול המשמעותי באיסוף הבקבוקים הצפוי בעקבות החלת הפיקדון, יגדיל מאוד את הכדאיות הכלכלית להקמת מפעל למיחזור פלסטיק בקבוקים (rPET) בישראל. הקמת מפעל כזה חשובה במיוחד לנוכח העובדה שיותר ויותר יצרניות בקבוקי משקה מתחייבות להשתמש בחומר ממוחזר בבקבוקים, אך נאלצות לייבא חומר זה מחו"ל בשל העדרו של מפעל מיחזור מקומי. הקמת מפעל מיחזור בקבוקי פלסטיק בישראל תוביל ליצירת מקומות תעסוקה חדשים, להם המשק זקוק ביותר בעת הזו.

קבצים להורדה



נלקח מאתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page

הוויכוח המדעי שהוליד אידיאולוגיה חברתית-פוליטיתהוויכוח המדעי שהוליד אידיאולוגיה חברתית-פוליטית

אנרכיסט רוסי וליברל אנגלי פתחו שאלה שלא נפתרה לגמרי עד היום: האם האבולוציה מתקדמת רק דרך תחרות, או גם בשיתוף פעולה? כנהוג בדרמות, נפתח בהצגת הנפשות הפועלות. את צ'רלס דרווין אין צורך