מדיניות הטיפול בפסולת בישראל מבוססת על ניהול חומרים וניצולם (Sustainable Materials Management). גישה זו מבוססת על היררכיית הטיפול בפסולת ומורכבת מ-5 חוליות: הפחתה במקור, שימוש חוזר, מחזור, הפקת אנרגיה מפסולת והטמנה. העיקרון המרכזי במדיניות המשרד הוא להפוך את הפסולת ממטרד למשאב.

1. הפחתה במקור

הפחתה במקור היא הדרך המועדפת והזולה להפחתת כמויות הפסולת. הפחתה במקור מתייחסת לכל פעולה הקשורה בעיצוב, בייצור, ברכישה או בשימוש בחומרים או במוצרים, המובילה להפחתת כמות הפסולת לפני כניסתה לזרם הפסולת. ההפחתה במקור נמצאת בראש היררכיית הטיפול בפסולת מכיוון שמבחינה סביבתית הטיפול הנכון ביותר בפסולת הוא מניעתה.

איך מפחיתים את הפסולת במקור?

• הפחתת השימוש במוצרים שבהם נעשה שימוש חד פעמי.
• קנייה מידתית ונבונה.
• העדפת מוצרים בלא אריזה מיותרת.
• הגברת שימוש חוזר במוצרים.
• רכש מוצרים ובגדים מיד שנייה.
• תיקון מוצרים.
• עיצוב מוצר נכון וסביבתי יותר יאפשר לרוכשים לקנות מוצרים שמחזיקים מעמד יותר זמן, רעילים פחות לאדם ולסביבה, שאפשר לתקנם ולמחזרם ובאופן כללי הם מייצרים פחות פסולת.
• חוק השקיות: החוק מונע צריכה של מיליוני טונות של פסולת שקיות פלסטיק.

אתגרים ביישום ההפחתה במקור בישראל

עלות: העלויות העיקריות הכרוכות בהפחתה במקור הן עלויות מחקר, איסוף נתונים, ניהול מערכות פסולת, תכנון מוצרים, חינוך והסברה על התאמת אופן השימוש במוצרים והטמעת שיקולים סביבתיים במעמד רכישת המוצר והשימוש בו. (עלויות אלו נמוכות בהרבה מעלויות הטיפול הישיר בפסולת.)

​קושי במדידת ההצלחה: קשה להגדיר ולכמת מראש דבר שלא נוצר ולכן קשה להראות את התוצר של הפחתה במקור. פשוט יותר להציג מחזור של 30 טונות פלסטיק ממניעת היווצרות של 40 טונות חומרי אריזה.

מערך הפחתה במקור כרוך בשינוי גישה ודפוסי התנהגות: שינוי זה נדרש ברמת האזרח הפרטי בעת רכישת מוצרים, ברכש של השוק המוסדי וברמת מקבלי ההחלטות.

ריבוי בעלי עניין: הפחתה במקור דורשת את עירובם של כל הגורמים במשק (ממשלה, תעשייה, מוסדות וצרכנים).

2. שימוש חוזר

שימוש חוזר מתייחס למוצרים הנאספים לאחר השימוש במטרה לעשות בהם שימוש חוזר לצורך אותה מטרה שלשמה נוצרו. השימוש החוזר הוא גם אמצעי להקטנת כמויות הפסולת המגיעות להטמנה ומאפשר לתושבים להקטין את הוצאות המשפחה.

דוגמאות לשימוש חוזר:

• מילוי מחדש של בקבוקים וצנצנות.
• רכישה ומכירה של מוצרים מיד שנייה.
• ספריית השאלה (ספרים, כלי עבודה, צעצועים וכו').

3. מחזור

תרשים: מעגל המחזור

מהו מחזור?

המחזור הוא תהליך של הוצאת חומרים מזרם הפסולת ושימוש בהם כחומרי גלם ליצירת מוצרים חדשים. למחזור פסולת יתרונות סביבתיים רבים, שכן המחזור מונע הטמנה ומאפשר חיסכון בחומרי גלם בתוליים לייצור מוצרים.

התהליך של איסוף, מיון ומחזור של פסולת מורכב משלבים רבים. תחילתו בבית עם הפרדת הפסולת לחומרים (זרמים) שונים. הרשות, בעזרתם של גופים מוכרים לטיפול בפסולת, מציבה תשתית לאיסוף נפרד של זרמי הפסולת השונים. (ראו פרק 1: מערך איסוף הפסולת והטיפול בה ברשות המקומית – מתוך "קיימות וסביבה ככלי פיתוח בשלטון המקומי," בהוצאת משרד הפנים, 2018).

לאחר האיסוף הנפרד נעשה מיון נוסף של החומר לזרמים במתקני מיון. אף שנעשה מיון נוסף, ההפרדה הראשונית במקור חשובה ליצירת חומר מופרד איכותי. ממתקני המיון החומרים עוברים למפעלים מתאימים ליצירת חומר גלם ממוחזר. השלב האחרון הוא שימוש בחומרי הגלם הממוחזרים לטובת יצירת מוצרים חדשים.

כיצד מסייע המשרד להגנת הסביבה לקדם מחזור

המשרד להגנת הסביבה מסייע בדרכים שונות לרשויות מקומיות ולעסקים הפועלים לצמצום כמויות הפסולת העירונית להטמנה ולהגדלת שיעורי המחזור.

• תמיכה בקידום הפרדת הפסולת הביתית לזרמים שונים במקור.
• פיתוח ועידוד של מנגנוני אחריות יצרן מורחבת.
• תמיכה בהקמת תשתיות מחזור ובהגברת המודעות למחזור.
• תמיכה בהקמה, בשדרוג ובהרצה של מתקני מיון לפסולת מוצקה עירונית.
• תמיכה בהקמה או בשדרוג של מפעלי מחזור פסולת.
• עידוד הפרדה במקור של פסולת אורגנית ממטבחים במגזר המוסדי.

כדי לאפשר מחזור איכותי נדרש תהליך של מיון פסולת ליצירת זרמים הומוגניים ונקיים ככל האפשר. קיימות שיטות שונות להפריד את החומרים השונים המצויים בפסולת:

הפרדה במקור

הפרדת פסולת במקור מתחילה בבית או בעסק. כשאנו מפרידים את הפסולת לזרמים נפרדים, היכולת לחלץ חומרים איכותיים למחזור עולה. היתרון הגדול בהפרדת פסולת במקור הוא שהפסולת אינה מתערבבת בחומרים מסוגים שונים העלולים לפגוע באיכות החומר לחילוץ. למשל, איכות הקרטון הבא במגע עם נוזלים בפח האשפה נפגעת, והיכולת למחזר אותו יורדת משמעותית.

בישראל קיימות תשתיות להפרדת פסולת במקור לכמה זרמים: פסולת אריזות, נייר קרטון, זכוכית, בקבוקים, פסולת אלקטרונית ועוד. בכמה רשויות מפרידים במקור את הפסולת האורגנית ויוצרים ממנה קומפוסט. הסדרי ההפרדה משתנים מרשות מקומית אחת לאחרת. כאן תלמדו לאן להשליך את הפסולת שלכם.

רשויות מקומיות חייבות להגיש דיווחים שנתיים על כמויות הפסולת והמחזור ברשות המקומית.

המשרד להגנת הסביבה תמך בכמה רשויות מקומיות במהלך של הפרדת הפסולת האורגנית במקור. כיום יותר מ-20 רשויות מפרידות פסולת אורגנית במקור.

אחריות היצרן המורחבת

במסגרת המדיניות להגדלת שיעור המחזור קידם המשרד חקיקה המבוססת על עקרון "אחריות היצרן המורחבת". עיקרון זה מטיל על יצרנים ויבואנים אחריות לכל מחזור החיים של המוצר ובכלל זה למחזורו.

חובת האחריות על היצרנים מעוגנת בכמה חוקים:

• חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999.
• החוק לסילוק ולמחזור צמיגים, התשס"ז-2007.
• החוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011.
• החוק לטיפול בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012.
• החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ו-2016.

עוד על אחריות היצרן המורחבת ועל החוקים האלה.

מתקני מיון לפסולת

מתקני המיון משלימים את תהליך הפרדת הפסולת במקור. במתקני המיון המרכזיים מופרדים חומרים מסוגים שונים מכנית ואוטומטית, ובסוף התהליך מתקבלים תוצרים של זרמי פסולת הומוגניים. חומרים אלו מועברים למפעלי המחזור ומשמשים חומר גלם ליצירת מוצרים חדשים.

בישראל קיימים כמה סוגים של מפעלי מיון:

• מתקן מיון לפסולת מעורבת (מהפח הירוק) – כל הפסולת המושלכת ממשקי הבית ומעסקים ושאינה פסולת שהופרדה במקור עוברת תהליך מיון. החומר האורגני בפסולת, פלסטיק, ברזל, אלומיניום, קרטון ועוד מופרדים בצורה מכנית משאר הפסולת.
• מתקן מיון לפסולת יבשה (מהפח הכתום) – כל הפסולת המופרדת במקור מועברת למתקני מיון לפסולת יבשה. שם ממוינים הזרמים השונים ומועברים למפעלי המחזור. יש לציין שהחומרים הממוינים במתקנים אלו הם באיכות טובה יותר מהפסולת המעורבת ומאפשרים מחזור איכותי.
• מתקן מיון לפסולת בניין – מתקנים המקבלים פסולת מתהליכי בנייה ושיפוצים. במתקנים אלו ממיינים מגוון חומרים למחזור עם אגרגטים ממוחזרים המשמשים בתהליכי בנייה חדשים.
• מתקן מיון לפסולת גושית וגזם – אתרים המקבלים פסולת נפחית הנאספת מרחבי הרשות. באתרים מפרידים בין הגזם לגושית (ריהוט ועוד פסולת נפחית שאינה נכנסת לכלי אצירה) ושולחים למחזור זרמים שונים כגון פלסטיק, עץ, מתכת, קרטון וגזם.

המשרד להגנת הסביבה תומך בהקמת מתקני מיון ובתפעולם באופן זה:

• השתתפות של עד 40% מעלות ההקמה של מתקני מיון לפסולת בסכום כולל של 240 מיליון ש"ח.
• השתתפות בהפעלת מתקני מיון בסכום של עד 40 ש"ח לטונה פסולת העוברת מיון ובסה"כ 300 מיליון ש"ח.
  עוד על תמיכת המשרד בהקמת מתקני מיון ובתפעולם.

נכון לשנת 2019 בישראל כ-3,000 טונות פסולת עירונית עוברות בכל יום תהליך מיון מרכזי בכמה מפעלי מיון. שאר הפסולת נשלחת להטמנה, ישירות או דרך תחנות מעבר המרכזות כמה משאיות דחס במשאית אחת. כשתיושם אסטרטגיה 2030 לטיפול בפסולת ימוינו 15,000 טונות פסולת מעורבת ביום. 

מפעלי מחזור 

חוליה מרכזית בשרשרת המחזור היא מפעלי המחזור. מפעלי המחזור קולטים את חומרי הגלם מפחי ההפרדה במקור וממפעלי המיון, מעבירים אותם לטיפול מקדים ומייצרים מהם חומר שישמש אחר כך חלק מייצור מוצרים. קיימים מגוון סוגים של מפעלי מחזור המעבדים חומרים ממוינים ובהם:

• פסולת אלקטרונית: מפעלים המפרקים מכשירים למתכות ולפלסטיק.
• מפעלי עיבוד זכוכית: משתמשים בפסולת הזכוכית ליצירת בקבוקים חדשים.
• מפעלי מחזור פלסטיק: מקבלים פלסטיק מהפח הכתום, ממפעלים אחרים, מיריעות פלסטיק של חממות ועוד ומייצרים מהם פתיתים לשימוש נוסף בתעשיית הפלסטיק.
• צמיגים: נאספים, נגרסים ומשמשים במגוון שימושים כמו יריעות בידוד, מצע לגני שעשועים ועוד.
• פסולת בניין: מייצרים בעיקר אגרגטים לשימוש נוסף בתהליך הבנייה – חול, חצץ ומצע.

המשרד להגנת הסביבה תומך בהקמת מפעלי מחזור, בהגברת הביקושים למוצרים מחומרים ממוחזרים ובמפעלי התומכים בתעשייה זו.

יצוין כי בד בבד עם פעילות המחזור בארץ, יש פסולות ממוינות המיוצאות למחזור בחו"ל.

מתקני קצה לטיפול בפסולת האורגנית

מתקני הקצה לטיפול בפסולת האורגנית הם זרוע משלימה לפעילות הפרדת הפסולת והמחזור. מתקני קצה אלו נועדו לטפל בחומר הפריק ביולוגית (אורגנית) אשר מופרד במקור ומגיע ממתקני המיון. אם מטמינים את החומר הפריק ביולוגית, הוא מתפרק בתנאים ללא חמצן (אנאירוביים) ומשתחרר מתאן לאוויר. מתאן הוא גז חממה יעיל מאוד ומניע את שינויי האקלים.

המשרד להגנת הסביבה מקדם את הטיפול בפסולת האורגנית בכמה שיטות:

• עיכול אנאירובי: תהליך שבו מיקרואורגניזמים אשר חיים ופעילים בסביבה נטולת חמצן מפרקים את רוב התרכובות האורגניות הזמינות. בתהליך זה נוצר גז מתאן המופק מהפסולת, והוא נאסף ומשמש להפקת חשמל 'ירוק'.
• קומפוסטציה: תהליך שבו מיקרואורגניזמים אשר חיים ופעילים בנוכחות חמצן מפרקים וצורכים את רוב התרכובות האורגניות הזמינות. בערמת קומפוסט מסחרית לוקח כשלושה שבועות לפסולת להתעכל ולהפוך לקומפוסט, דשונת בעברית. שאריות החומר שנשאר מתהליך העיכול האנאירובי צריכות לעבור שלב אירובי ליצירת קומפוסט לטיוב קרקע. 

מתקני הקצה המייצרים תנאים אירוביים או אנאירוביים לעיכול החומר האורגני מפחיתים את נפח הפסולת לכשליש מנפחה הראשוני. נוסף על כך הם מונעים שחרור מתאן לאוויר, ומנגד מייצרים אנרגיה ומספקים קומפוסט לטיוב הקרקע (אם רמת ההפרדה טובה דיה). הקמת מתקני עיכול אנאירובי וקומפוסטציה חשובות מאוד ליישום חלופות להטמנת פסולת וחיוניות להצלחת יישום המדיניות של קידום מחזור בישראל.

המשרד תומך בהקמת מתקנים לטיפול בפסולת אורגנית בכמה דרכים:

• מכרז בשיטת PPP, או public-private partnershhip, להקמת מתקן עיכול אנאירובי בשטחי השפד"ן סמוך לראשון לציון. חברת שיכון ובינוי וחברת עזריאלי זכו במכרז להקמת מתקן שצפוי להיפתח בשנת 2022. הזכיינים הזוכים יתכננו ויממנו, יקימו ויתפעלו מתקן למיון פסולת עירונית אורגנית פריקה ביולוגית ולטיפול בה לתקופת זיכיון של כ-25 שנים, בשיטות של עיכול אנאירובי וקומפוסטציה סגורה. המתקן צפוי לטפל בפסולת עירונית בכמות של כ-1,000 טונות בכל יום המורכבות מזרם פסולת פריקה ביולוגית מופרדת במקור ומזרם פסולת מעורב. בתום תקופת הזיכיון יועבר המתקן לידי המדינה.
• קולות קוראים להקמת מתקני טיפול בפסולת אורגנית פורסמו בשנים 2011-2012.
• בשנת 2019 יצא קול קורא להקמת מתקני טיפול בפסולת האורגנית.

מתקני הקצה בנויים לשרת את מוקדי ייצור הפסולת קרוב ככל האפשר למקור היווצרותה. על פי המלצת המשרד להגנת הסביבה, מתקני הטיפול בפסולת ימוקמו בטווח הנע בין 30 ל-50 ק"מ ממוֹקד ייצור הפסולת, בהתחשב במאפיינים הגאוגרפיים של כל מחוז.

קבצים להורדה

רשימת תחנות מעבר לפסולת מעורבת

4. השבת אנרגיה – הפקת אנרגיה מפסולת

השבת פסולת לאנרגיה ומחזור חומרים הם תהליכים משלימים היוצרים חלופה סביבתית להטמנת פסולת. שאריות פסולות שאינן בנות מחזור משמשות להפקת אנרגיה בטכנולוגיות מתקדמות. מתקני הפקת אנרגיה מנצלים את האנרגיה שבפסולת לייצור חשמל ולקיטור ולשילוב ביניהם.

סוגי טכנולוגיות להפקת אנרגיה מפסולת:

• שרפה ישירה של פסולת (Mass Burn): השיטה הנפוצה ביותר בעולם, שבה הפסולת נשרפת בצורה ישירה והאנרגיה המיוצרת משמשת לתהליך עצמו ולשימושים נוספים (חום או חשמל).
• דלק מעובד מפסולת (RDF – Refuse Derived Fuel): פסולת ממוינת בעלת ערך קלורי גבוה המעובדת לחומר בערה. אפשרויות השימוש העיקריות בדלק RDF הן בכבשנים תעשייתיים, בעיקר במפעלי מלט ובתחנות כוח פחמיות. השימוש ב-RDF כתחליף לפטקוק בתעשיית המלט מאפשר לגוון את מקורות האנרגיה ולהקטין את השימוש בדלקים פוסיליים ישירים. כך הוא ממזער את ההשלכות הסביבתיות השליליות. מפעל המלט נשר בארץ משתמש ב-RDF בתמהיל הדלקים בכבשן לייצור המלט.
• גזיפיקציה: המרה של חומרים אורגניים לגז סינתטי בלא בעירה.
• פירוליזה: פירוק חומר אורגני בטמפרטורות גבוהות.

בישראל פועל בחירייה מתקן להפקת ה-RDF ממקור של פסולת מעורבת. מדיניות המשרד להגנת הסביבה היא לקדם מתקני השבת אנרגיה לשאריות מיון הפסולת ולתמוך בהקמתם כתחליף להטמנת פסולת זו. הפסולת שתועבר למתקנים אלו תהיה פסולת לאחר מיון אשר חולצו ממנה החומרים הניתנים למחזור. במסגרת תוכנית העבודה הרב שנתית עד שנת 2030, בכוונת המשרד לתמוך בהקמת שלושה מתקני השבה בפריסה ארצית. כל מתקן יטפל ב-1,000 עד 1,500 טונות פסולת ביום. תמיכת המשרד תהיה בהיקף של 2.8 מיליארד ש"ח.

קבצים להורדה

מסמך מדיניות לקידום הקמת מתקנים להשבת אנרגיה מפסולת עירונית בישראל, 2018

5. הטמנה

הטמנת פסולת היא שיטת הטיפול הנמצאת בעדיפות אחרונה בהיררכיית הטיפול בפסולת בשל העלות הסביבתית הגבוהה של ההטמנה. כיום מרבית הפסולת בישראל מוטמנת באתרי ההטמנה. אחת מהמטרות המרכזיות של המשרד להגנת הסביבה היא צמצום ההטמנה וההשפעות הסביבתיות של הטמנת פסולת.

עוד על הטמנת פסולת בישראל

הפריט פורסם במקור באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה –
www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page