אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום
(Barcelona Convention for the Protection of the Marine Environment and the Coastal Region of the Mediterranean),
שנחתמה בשנת 1976 ונכנסה לתוקף ב-1978, חודשה והפכה ביוני 1995 לאמנה להגנה על הסביבה הימית וחופי הים התיכון. אמנת ברצלונה נועדה לשמש אמצעי למעקב ופיקוח שוטפים על מצב הים התיכון, זיהוי בעיות סביבתיות קיימות ומקורן. האמנה מחייבת את המדינות החברות בה לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת לצמצם את זיהום הים ולהגן על הסביבה הימית.

1. אמנת ברצלונה – רקע ומטרות

החידוש באמנת ברצלונה הוא שאינה מתייחסת רק לים התיכון אלא לאגן הים התיכון כולו, בגישה המפנימה עקרונות של פיתוח בר קיימה, כפי שנוסחו בריו דה ז'נרו בפסגת כדור הארץ בשנת 1992. אמנה זו היא המסגרת המשפטית לביצוע תוכנית הפעולה האופרטיבית לים התיכון (MAP – The Mediterranean Action Plan) שאומצה כשנה לפני האמנה ושמשמשת מזכירת האמנה לקידום תוכניות מעבר לאמנה ולפרוטוקולים עצמם.

שותפים באמנה
באמנה 22 חברות: אלבניה, אלג'יריה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, קפריסין, מצרים, צרפת, יוון, ישראל, איטליה, לבנון, לוב, מלטה, מונקו, מרוקו, סלובניה, מונטנגרו, ספרד, סוריה, טוניס, טורקיה והאיחוד האירופי.

שיתוף הפעולה בין המדינות השוכנות לחופי הים התיכון החברות ב-MAP הוא דוגמה לאחת המסגרות העיקריות שישראל שותפה פעילה בהן. יתרה מזאת, שותפה מובילה בנושאים ובדיונים סביבתיים מקצועיים בעלי השפעה אזורית, מתוך ניסיון להתעלות מעל ההיבטים הפוליטיים.

מטרות האמנה
אמנת ברצלונה נועדה לשמש אמצעי המאפשר לעקוב ולפקח באורח שוטף על המצב בים התיכון, לזהות בעיות סביבתיות קיימות ומקורן. האמנה מחייבת את המדינות החברות בה לנקוט את כלל האמצעים הדרושים כדי לצמצם את זיהום הים ולהגן על הסביבה הימית.

נושאי האמנה

מניעה של זיהומי ים בשמן ובכימיקלים ובקרה על החומרים האלה
ניהול בר קיימה של המשאבים הימיים והיבשתיים בשילוב עם נושאים חברתיים וכלכליים
מניעת זיהום החופים והים ממקורות יבשתיים ומפעילות ניצול קרקעית הים למשאבי טבע
ניטור הסביבה הימית
ניטור מגוון המינים והגנה עליהם
ניהול אינטגרטיבי על פי עקרונות מנהל סביבתי מתקדם של האזור החופי
הגנת המורשת, החי והנוף בסביבה הימית
קידום איכות החיים של תושבי אגן הים התיכון

נוסף על גוף האמנה, אמנת ברצלונה כוללת שבעה פרוטוקולים המפרטים את הצעדים המעשיים שמוטל על המדינות לנקוט כדי למנוע את זיהום הים התיכון ולהגן על סביבתו. הפרוטוקולים מפורטים בהמשך.

2. ישראל והאמנה

מדינת ישראל חברה פעילה ובעלת משקל מקצועי באמנה. התרומה התקציבית של ישראל לקרן האמנה
(Mediterranean Trust Fund) גדלה משמעותית, ובשנת 2019 דמי החברות של ישראל עמדו על כ-172,900 דולר.

באמנת ברצלונה מופנים עיקר התקציבים למדינות אגן הים התיכון הדרומי והמזרחי. עם זאת, ישראל נהנית מהשתתפות בסדנאות בנושאים מגוונים ומייעוץ של גורמי מקצוע ב-MAP או מיועצים שהיא שוכרת.

תקציב האמנה אינו גדול, אך בשנים האחרונות היא מצליחה לגייס מימון ליישום תוכניותיה על ידי שותפויות עם גופים כמו האיחוד האירופי המעוניינים לנצל את התשתית של MAP שחברות בה מדינות מתפתחות באגן הים התיכון.

ישראל חתמה על האמנה בשנת 1976 ואשררה אותה בשנת 1978, ובאותה שנה היא קיבלה תוקף. בשנת 2005 אשררה ישראל את התיקונים לאמנה (האמנה תוקנה בשנת 1995, והתיקון קיבל תוקף ביולי 2004).

3. הפרוטוקולים של אמנת ברצלונה

נוסף על גוף האמנה, אמנת ברצלונה כוללת שבעה פרוטוקולים המפרטים את הצעדים המעשיים שמוטל על המדינות לנקוט כדי למנוע את זיהום הים התיכון ולהגן על סביבתו.

הפרוטוקולים של אמנת ברצלונה

1. פרוטוקול בדבר מניעת זיהום הים התיכון בפסולת המוטלת מאוניות ומכלי טיס
Protocol for the Prevention and Elimination of Pollution in the Mediterranean Sea by Dumping From Ships and Aircraft

הפרוטוקול עוסק במניעת זיהום ים כתוצאה מהטלה לים של מזהמים שמקורם ביבשה, מכלי שיט או מכלי טיס.
הפרוטוקול אומץ ב-1976 ונכנס לתוקף ב-1978 ו-20 מדינות וכן האיחוד האירופי הם צד לו. בשנת 1995 תוקן הפרוטוקול ונוספה בו התייחסות לזיהום ים כתוצאה משריפת פסולת בים. התיקון לא נכנס עדיין לתוקף מאחר שלא מספיק מדינות אשררו אותו. אשרור התיקונים לפרוטוקול בישראל מחייב עדכונים בחקיקה, ובכלל זה עדכון אגרות ההטלה הקיימות. התיקונים הועברו לוועדת אפיון אגרות באוצר. מאחר שהפרוטוקול החדש אינו מאפשר הטלת תמלחות, אשרור עתידי של הפרוטוקול בישראל ייעשה בהסתייגות לעניין הזרמת תמלחות.
ישראל חתמה על הפרוטוקול המקורי ב-1976 ואשררה אותו ב-1984. בישראל מהווה החוק למניעת זיהום ים (הטלת פסולת) התשמ"ג-1983 והתקנות לפיו מ-1984 את המסגרת המשפטית לפיה מיושמות הוראות הפרוטוקול.
מוקד לאומי: נציג היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, המשרד להגנת הסביבה.

2. פרוטוקול בדבר אזורים מוגנים במיוחד והמגוון הביולוגי בים התיכון
SPA – Protocol concerning Specially Protected Areas and Biological Diversity in the Mediterranean

פרוטוקול זה, בדומה לאמנת המגוון הביולוגי, עוסק בהגנה על בעלי חיים וצמחים ים תיכוניים הנמצאים בסכנת הכחדה ועל אזורים שלמים הנחשבים חיוניים לקיומם ודורשים הגנה ייחודית. פרוטוקול זה משנת 1995 נכנס לתוקף בשנת 1999 ומחליף פרוטוקול בעל שם דומה (אך ללא התייחסות למגוון הביולוגי) אשר נחתם ב-1982 ונכנס לתוקף ב-1986. 17 מדינות וכן האיחוד האירופי צד לפרוטוקול (4 מדינות צד לפרוטוקול הישן).
ישראל חתמה על הפרוטוקול המקורי בשנת 1982 ואשררה אותו ב-1987. היישום נעשה בין השאר באמצעות החוק להגנת חיות הבר, התשט"ו-1955, וחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 והתקנות מכוחו. עם זאת, ישראל טרם אשררה את הפרוטוקול המתוקן עליו חתמה ב-1995.
הפרוטוקול נמצא בישראל בשלב בדיקת פערים בין הפרוטוקול החדש לחקיקה הפנימית.
מוקד לאומי: נציג רשות הטבע והגנים.

3. פרוטוקול בדבר הגנת הים התיכון מפני זיהום הנובע מניצול מדף היבשת
Protocol for the Protection of the Mediterranean Sea against Pollution Resulting from Exploration and Exploitation of the Continental Shelf and the Seabed and its Subsoil

הפרוטוקול עוסק בפעולות ובאמצעים הנדרשים למניעת זיהום הים התיכון כתוצאה מפעולות קידוח ומחיפושי נפט ומחצבים על קרקעית הים. הפרוטוקול אומץ ב-1994 ונכנס לתוקף ב-2011. ישראל חתמה על הפרוטוקול בשנת 1994 אך טרם אשררה אותו. בישראל נבחנת הסוגיה אם אשרור הפרוטוקול טעון תיקוני חקיקה פנימית. הטיפול נתון בידי הלשכה המשפטית במשרד להגנת הסביבה.

4. פרוטוקול בדבר מניעת זיהום הים התיכון עקב מעבר בין-גבולי של פסולת מסוכנת
Protocol of the Prevention of Pollution of the Mediterranean Sea by Transboundary Movements of Hazardous Wastes and their Disposal

הפרוטוקול שאומץ בשנת 1996 עוסק במניעת זיהום ים כתוצאה מייצוא ומייבוא של פסולות מסוכנות, המיוצרות לרוב במדינות המערביות המפותחות וה"מיובאות" לצורכי סילוק וקבורה במדינות לא מפותחות. רק 6 מדינות הן צד לפרוטוקול ולכן הוא עדיין לא נכנס כלל לתוקף. ישראל לא חתמה על פרוטוקול זה.

5. פרוטוקול בדבר שיתוף פעולה במניעת זיהום ים מאוניות ותגובה במקרי חירום
Protocol Concerning Cooperation in Preventing Pollution from Ships and, in Cases of Emergency, Combating Pollution of the Mediterranean Sea

פרוטוקול זה אומץ במתכונתו הנוכחית ב-2002 (נכנס לתוקף ב-2004) והוא נועד להחליף פרוטוקול דומה, אשר נחתם בשנת 1976 ונכנס לתוקף בשנת 1978. הוא מחייב את המדינות לשתף פעולה במקרי חירום ובמקרה של תאונות הכרוכות בדליפת שמנים וחומרים מסוכנים לים, וכן הוא עוסק בצעדים למניעת אירועים מסוג זה. 11 מדינות והאיחוד האירופי אשררו את הפרוטוקול המתוקן ו-10 מדינות הנן עדיין צד לפרוטוקול המקורי.
ישראל חתמה על הפרוטוקול המקורי ב-1976 ואשררה אותו ב-1978. על הפרוטוקול החדש חתמה ישראל ב-2003 ואשררה אותו בשנת 2014.
מוקד לאומי: נציג היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, המשרד להגנת הסביבה.

6. פרוטוקול בדבר מניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים
LBS – Protocol for the Protection of the Mediterranean Sea against Pollution from Land-Based
Sources and Activities

הפרוטוקול המקורי אומץ ב-1980 ונכנס לתוקף ב-1983. הוא עוסק בהגנה על הים מהזרמת שפכים ומהחדרת פסולת, שמקורם ביבשה. בשנת 1996 תוקן הפרוטוקול והורחב מאוד – גם בתחולתו הגיאוגרפית בהתאם להגדרת אגן הים תיכון באמנה, וגם בדרישותיו מהמדינות לנקיטת פעולות למניעה ואסדרה של מניעת זיהום הים (נוספה התייחסות ל-activities). הפרוטוקול המתוקן נכנס לתוקף ב-2008.
ישראל חתמה על הפרוטוקול המקורי ב-1980 ואשררה אותו ב-1991. במטרה לאשררו וליישם את הוראותיו נחקק החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988. התקנות הנלוות לחוק נכנסו לתוקף ב-1990. בשנים האחרונות בוצעו שינויי החקיקה והתקנות הנדרשות לאימוץ השינויים המקצועיים המתקדמים שהוכנסו לפרוטוקול ב-1996, ובשנת 2009 אשררה ישראל את התיקון.
מוקד לאומי: נציג היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, המשרד להגנת הסביבה.

7. פרוטוקול בדבר ניהול אינטגרטיבי של אזורי חוף בים התיכון
ICZM – Protocol on Integrated Coastal Zone Management in the Mediterranean

הפרוטוקול, שאומץ ב-2008, עוסק בניהול אינטגרטיבי של הסביבה החופית. מטרתו העיקרית היא לוודא כי לאורך כל חופי הים התיכון מתבצע ניהול אינטגרטיבי של הסביבה החופית, הכולל הן את הים והן את החוף. הניהול האינטגרטיבי מתייחס למאפיינים אקולוגיים, כלכליים ושימושי הקרקע המיוחדים לכל אזור. בנוסף לכך, מתייחס הפרוטוקול גם ליחסי הגומלין בין המדינות השונות ומעודד העברת מידע ושיתוף פעולה בתחומים השונים. עד היום, עשר מדינות והאיחוד האירופי אשררו אותו.
ישראל חתמה על הפרוטוקול בשנת 2008. העבודה על הפרוטוקול החדש ארכה מספר שנים, כאשר הצוות הישראלי היה שותף ומוביל בהליך גיבוש הפרוטוקול. ההליך הבינלאומי ניזון ממדיניות תכנון ומחוקים לאומיים, כדוגמת החוק הישראלי לשמירת הסביבה החופית ותכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון (תמ"א 13). מטרת חוק שמירת הסביבה החופית – להגן על הסביבה החופית ועל אוצרות הטבע שבה. אימוץ הפרוטוקול מחזק את המעמד הסביבתי והציבורי של החופים והים בישראל ואת הצורך בשמירתם. כמו כן, אימוץ הפרוטוקול על ידי מדינות הים התיכון מבטיח ניהול טוב יותר של החופים והים במדינות נוספות ובכך צפוי להקטין השפעות חיצוניות שליליות על ישראל.
הפרוטוקול אושרר בישראל בפברואר 2016.
מוקד לאומי: נציג היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, המשרד להגנת הסביבה.

4. תוכנית הפעולה לים התיכון – MAP

במסגרת תכנית הפעולה לים התיכון, MAP, קיימים שישה מרכזי פעילות אזוריים – RAC – Regional Activity Centers – בערים שונות לחופי ים התיכון, העוסקים בנושאים סביבתיים בתיאום עם המזכירות של MAP וממלאים תפקידי מפתח ביישום מרכיבים שונים של התוכנית האזורית ושל תוכניות לאומיות ומקומיות. מרכזים אלה ממומנים על-ידי המדינות החברות ב-MAP והמדינות המארחות, במטרה לסייע למדינות החברות לשלב פיתוח ואיכות סביבה בדרכים שונות.

REMPEC – Regional Marine Pollution Emergency Center
המרכז נמצא במלטה ומרכז את פעילות התגובה למקרי חירום של זיהום ימי בים התיכון (בעיקר משמן). מטרות המרכז הן לסייע למדינות השוכנות לחופי הים התיכון במחויבותיהן ליישום פרוטוקול "החירום"; לסייע בהקמת תשתיות תגובה למקרי זיהום בים; לסייע בשיתוף פעולה בין מדינות נגד זיהום הים מחומרים כימיים מסוכנים כולל שמן. תחום הפעילות של המרכז כולל העברת מידע לפני ובזמן מצב חירום וסיוע טכני. לפי בקשת מדינות המרכז שולח מומחים לטיפול במצבי החירום. המרכז מנוהל בחסות משותפת של UNEP וארגון הספנות הבין-לאומי
IMO – International Maritime Organization.
במסגרת REMPEC חתומה ישראל על הסכם תת-אזורי עם יוון וקפריסין לטיפול באירועי זיהום גדולים במזרח הים התיכון.

BP/RAC – Blue Plan
המרכז ממוקם בסופיה אנטיפוליס בצרפת ועוסק במגוון רחב של סוגיות מדיניות סביבתית ופתרונות לפיתוח בר קיימה באזור. פעילות המרכז מתייחסת למרכיב האנושי, כגון עיור, תעשייה, חקלאות, אנרגיה ותחבורה והקונפליקט הקיים לעתים עם השמירה על משאבי הטבע, ובכלל זה אזור החוף והים. המרכז מעביר מידע מחקרי בנושאים כגון שינויים דמוגרפיים באוכלוסייה של כל מדינות הים התיכון. במרכז יוצרים תחזיות ותרחישים לצמצום הפער בין הסביבה לבין המציאות של פיתוח כלכלי-חברתי.

PAP/RAC – Priority Action Program
המרכז נמצא בספליט, קרואטיה. המרכז גיבש את פרוטוקול ICZM, העוסק בניהול אינטגרטיבי של הסביבה החופית. היעד המרכזי של המרכז הוא ניהול משולב של אזור החוף להפחתת בעיות פיתוח ובנייה בהקשר של השלכות על הסביבה. היעד מושג על ידי טיפול מיידי בבעיות אשר להן השפעות על הסביבה החופית ומשאביה בשיטות של ניהול סביבתי יעיל ובטוח. המרכז מספק סיוע טכני ותיאום בין גופים מקומיים שונים. בין הנושאים הנוספים בהם עוסק המרכז: ניהול משאבי המים, הגנה על קרקעות, פיתוח תיירות ידידותית לסביבה ומחקרי הערכות סביבתיות לאזורי החוף. המרכז מארגן סדנאות ותוכניות לימוד ומכין הנחיות ליישום פעולות לנושאים הנ"ל.

SPA/RAC – Specially Protected Areas
המרכז נמצא בתוניס ומתמקד בהגנה על מינים בים התיכון, בתי הגידול שלהם ומערכות אקולוגיות. המרכז אחראי לסיוע טכני למדינות ביישום הנושא הזה וביישום הפרוטוקול של מגוון המינים של אמנת ברצלונה. המרכז מעורב בניהול בתי הגידול, הנחיות לחקיקה, הקמה וניהול של אזורים מיוחדים ויישום תוכניות פעולה לשימור מינים בסכנת הכחדה כגון כלב-הים הנזירי הים-תיכוני, צבי ים וצמחייה ימית. המרכז מקדם חילופי מידע וניסיון בין מומחים מהאזור ומעורבות של ארגונים בינלאומיים רלבנטיים.

INFO/RAC – Information
המרכז נמצא בפלרמו באיטליה (סיציליה) ועוסק בהפקת מידע והסברה. בין השאר עוסק המרכז במערכות GIS וחישה מרחוק, לתמיכה בתכנון וקבלת החלטות לגבי תהליכים העוסקים בפיתוח בר קיימה של אזורי החוף והים. המרכז לא פעל תקופה ארוכה ועדין לא ממש מוביל פעילות.

SCP/RAC – Clean Production
המרכז נמצא בברצלונה, ספרד, ועוסק בטכניקות או טכנולוגיות לייצור וצריכה נקיים, המפחיתות זיהום ופסולת תעשייתית במקור, ניהול כימיקלים וצריכה בת קיימה. המרכז מארגן תכניות לימוד, מקדם חילופי מומחים ומסייע להעביר טכנולוגיות בין מדינות האזור. המרכז עוסק גם בתחומים של ייצור וצריכה בני קיימה, רכש ציבורי ירוק, ניהול כימיקלים וקידום אמנת שטוקהולם (POPS). המרכז משתתף בפעילויות של HORIZON 2020 ,CAMP Levante, Med Partnership. המרכז היה מעורב בתוכנית SWITCHMED, המסייעת לעסקים לייעל את תהליכי הייצור, תוכנית במימון האיחוד האירופאי.

נוסף על כך קיימות התוכניות הבאות:

MEDPOL – התוכנית הוקמה בשנת 1975 כמרכיב מדעי וטכני של MAP ועוסקת בניטור ובקרה על יישום הפרוטוקולים של אמנת ברצלונה בנושאי מקורות יבשתיים, הטלה לים וחומרים מסוכנים. התכנית מסייעת למדינות השונות להכין וליישם תכניות ניטור ותכניות פעולה בנושאים אלה.
MCSD – גוף העוסק בקידום פיתוח בר קיימה במרחב הים התיכון וביישום החלטות נציבות האו"ם לפיתוח בר קיימה (CSD).
ב-MCSD חברים נציגי מדינות, שלטון מקומי, נציגי אקדמיה, ארגונים סביבתיים והמגזר העסקי. במסגרת הזאת הונחה התשתית לתוכנית אסטרטגיה חדשה לפיתוח בר קיימה – MSSD.

נציגי המשרד למרכזים ולתוכניות: