תפקיד המשרד להגנת הסביבה מחולק לשניים: פעולות מניעה וטיפול באתר מזוהם.

1. טיפול בקרקעות מזוהמות

פעולות מניעה

מניעת זיהום עדיפה מבחינות סביבתיות על פני טיפול בזיהום שנגרם בדיעבד. למשרד להגנת הסביבה קיימים נהלים רבים המגדירים את דרך השימוש, הטיפול והאחסון של חומרים מזהמים באופן שימנע אפשרות לזיהום.
סילוק של חומר מזהם לקרקע אסור ועלול ליצור מפגע גם מחוץ לשטח על ידי תנועת המזהם בתווכי הסביבה השונים: קרקע, מי תהום, גז קרקע ואוויר.
המשרד להגנת הסביבה מפקח על המפעלים והאתרים המזהמים ומקיים בקרה באמצעות רישיונות עסק והיתרים ובכך פועל למניעת היווצרות של זיהום קרקע.

טיפול באתר מזוהם

בהינתן בדיקות המצביעות על כך שהקרקע מזוהמת, על בעל הקרקע או גורם הזיהום לבחון אם הזיהום יוצר סיכון לסביבה ולאדם. אם כן, יידרש בעל הקרקע או גורם הזיהום לשקם את הקרקע לפי הצעדים האלה:

1. סקר היסטורי;
2. סקר קרקע וגז קרקע;
3. שיקום קרקע;
4. סיום פעולות השיקום.

פעולות הבדיקה והשיקום נעשות תחת האישור והפיקוח של המשרד להגנת הסביבה.

2. סקר היסטורי

השלב הראשון בטיפול בקרקע חשודה הוא קיום סקר היסטורי (Phase I). מטרתו היא לזהות מקורות אפשריים לזיהום קרקע באתר הנבדק, בהווה ובעבר, לרבות מיקומם והיקפם, וזיהוי החומרים המזהמים שנעשה בהם שימוש. הסקר ההיסטורי מבוסס על בדיקות באתר, במסמכים, ברישומים, בתמונות ובתיעוד אחר.

על פי ממצאי הסקר ההיסטורי יחל תהליך בחינה והערכה, ובמסגרתו יוחלט בדבר הצורך בהמשך הסקירה בקרקע. אם יתמכו ממצאי הסקר ההיסטורי בחשד לזיהום קרקע, יידרש המשך של הסקירה. אם לא יימצא חשד לזיהום קרקע, תסתיים חקירת האתר.

3. סקר קרקע וגז קרקע

סקרי קרקע וגז קרקע נועדו לאתר ולמפות זיהום קרקע באתר הנבדק, בין השאר על ידי לקיחת דגימות קרקע וגז קרקע.

סקר קרקע

סקר קרקע בודק את קיומם של חומרים מזהמים בקרקע, את הכמויות שלהם, את ריכוזם ואת מקורם. סקר קרקע הוא הבסיס להמשך הטיפול בקרקע. 

סקר גז קרקע

סקר גז קרקע נדרש כאשר קיים חשד לזיהום בחומרים אורגניים נדיפים או חצי-נדיפים. יצוין כי סקרי גז קרקע יכולים לשמש לשתי מטרות עיקריות: 

1. איתור מוקדי זיהום (סקר גז פסיבי) לפני סקר קרקע;
2. איתור גזי קרקע ובחינת הצורך במיגון מבנים כחלק מסקר מוודא בתום הטיפול (סקר גז אקטיבי).

תוצאות הסקר יהיו המלצות לגבי הצורך, אם ישנו, לשקם את הקרקע ולטפל בה. 

4. שיקום קרקע

כאשר מתגלה קרקע מזוהמת, בעל הקרקע או הגורם המזהם נדרש לבדוק אם הזיהום יוצר סיכון לסביבה ולאדם. אם הקרקע אכן מזוהמת ויש בה סיכון, יידרש בעל הקרקע או הגורם המזהם לשקם את הקרקע. אופן השיקום השכיח בישראל כיום הוא חפירה ופינוי של הקרקע המזוהמת לאתרי הטמנה כקרקע לכיסוי או להטמנה באתרים מורשים. במקצת מהמקרים נעשה טיפול ביולוגי מקדים במתקני טיפול ייעודיים. לאחר הטיפול בקרקע, אפשר לעשות בה שימוש חוזר, למשל שימוש בעבור תשתיות כביש, מילוי בורות ושימוש כתחליף חומר גלם בייצור מלט. במקרים אחרים תידרש הטמנה או שרֵפה של הקרקע המזוהמת באתר הפסולת הרעילה בנאות חובב. 

טיפול שנעשה בתחומי האתר המזוהם או בסמיכות אליו, בשיטות ובטכנולוגיות ייעודיות ומוכחות, מורכב יותר לביצוע וכיום אינו שכיח בישראל אך מקובל יותר בעולם.

לעיתים נדרש לבצע סקר סיכונים להערכת הסיכונים הנובעים מזיהומים בקרקעות ובמקורות מים. על פי מתודולוגיה זו עושים סקר סיכונים באמצעות מודל מתמטי ייעודי כדי לקבוע את ערכי היעד לשיקום האתר, אשר יבטיחו שלא ייגרם נזק לאדם ולסביבה. הסקר כולל תהליך של ניתוח נתוני האתר החשוד בזיהום, המפרט את מסלולי החשיפה של המזהמים ממקורות הזיהום דרך מסלולי החשיפה השונים (אוויר, קרקע, מים, גז קרקע) אל הקולטנים (בני אדם, מי תהום, בעלי חיים). 

5. סיום פעולות השיקום

בתום הפעולות ולאחר ביצוע בדיקות מוודאות שלא נותרו מזהמים החורגים מערכי הסף לקרקעות מזוהמות, יינתן אישור על סיום פעולות השיקום מטעם המשרד להגנת הסביבה. לפי הנדרש, ייתן המשרד לבעל האתר אישור בכתב על פי נסיבות המקרה:

• היעדר דרישות רגולטוריות נוספות – אישור זה ניתן כאשר באחד משלבי הסקירה או בתום הליך השיקום נמצא כי ערכי החומרים המזהמים בקרקע עומדים בערכי הסף. משמעות האישור היא שלמשרד להגנת הסביבה אין כל דרישות נוספות.
• אישור סיום פעולות חקירה ושיקום ודרישות להמשך ניהול הסיכון – ישנם מקרים שבהם לא בוצע שיקום מלא של הקרקע ולכן יינתנו דרישות להמשך ניהול הסיכון של האתר, אם אינו יוצר סכנה לציבור או לסביבה.

אייטם זה חובר על ידי המשרד להגנת הסביבה – www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page

שתפו בפייסבוק