חוקרים גילו כי ציפורי שיר קטנות עפות בגובה ששה קילומטרים ויותר כשהן חוצות מכשולים גדולים, המחייבים תעופה ממושכת.
בכל שנה מיליארדי ציפורי שיר נודדות ממקומות הקינון שלהן בצפון אירופה אל האזורים החמים של אפריקה המשוונית. במסעות של יותר מ-7,000 קילומטרים חוצות הציפורים את הים התיכון וגם את מדבר סהרה שאינו מציע להן מזון זמין. חוקרים רבים תהו כיצד ציפורי שיר זעירות, שמשקלן אינו עולה על זה של כדור גולף, מצליחות לחצות מרחקים גדולים כל כך בתעופה רציפה.
בשל גודלן הזעיר של ציפורי שיר, קשה להצמיד להן משדר אלחוטי ומערכת GPS, כפי שעושים לעיתים עם ציפורים גדולות יותר. שיטות המעקב אחר הנדידה של ציפורי שיר התבססו עד היום על אותות מכ"מ, אך מדידות כאלה אינן רגישות מספיק כדי להבדיל בין ציפורים ממינים שונים או להתחקות אחר מעופן של פרטים מסוימים.
חוקרים משוודיה, דנמרק וליטא הצליחו במחקר חדש לעקוב אחר מסלולן של ציפורי קנית אירופית (Acrocephalus arundinaceus), שהיא ציפור שיר ממשפחת הסבכיים. החוקרים בחרו במין הזה משתי סיבות עיקריות: ראשית, הן הגדולות ביותר במשפחתן, מה שמאפשר להצמיד להן מכשיר מעקב, ושנית, הן עושות כל שנה פעמיים את המסלול: מצפון אירופה לאפריקה המשוונית ובחזרה.
החוקרים פיתחו מכשיר מעקב ייעודי וקטן במיוחד, שתיעד את גובה התעופה, הטמפרטורה בסביבה, את נפנופי הכנפיים ואורך המעוף הכולל. המכשירים אגרו את הנתונים אך לא שידרו אותם, וכדי להשיג את הנתונים נדרשו החוקרים לתפוס שוב את אותה ציפור. בסך הכל הם הצמידו מכשירים ל-63 ציפורים שיצאו לדרכן משוודיה והצליחו להשיג בחזרה 14 מהן. סיפור מסען של הציפורים חשף פרטים מפתיעים למדי.
התנהגות מפתיעה
באופן רגיל, ציפורי השיר נדדו בלילה, אז הן מוגנות יחסית מעופות דורסים, וישנו ביום. כאשר הן נאלצו לחצות מכשולים גדולים, כמו הים התיכון או מדבר סהרה, הן המשיכו במעופן גם ביום ולעיתים עפו ברציפות במשך 32 שעות. החוקרים הופתעו לגלות שבשעות היום ציפורי השיר נסקו לגובה אדיר של חמישה ואף שישה קילומטרים, לעומת תעופה בגובה ממוצע של שני קילומטרים בלילה. בגבהים אלו החמצן דליל במיוחד, ומכשירי המעקב מדדו טמפרטורות שנעות בין ארבע מעלות צלזיוס לתשע מעלות מתחת לאפס. בראיון לאתר Science אמר המחבר הראשי של המאמר, סיסל סיוברג (Sjöberg): "מעולם לא שיערנו שציפורי שיר עפות באופן תדיר בגבהים שכאלו". לציפורי הקנית יש לב גדול יחסית ושקי אוויר גדולים בריאות, המאפשרים להן כנראה נשימה יעילה גם באוויר הדליל בחמצן בגובה רב. הפעילות המאומצת הרציפה של שריר התעופה מסייעת להן לשמור על חום הגוף למרות קור הסביבה.
החוקרים העלו כמה השערות מדוע ציפורי השיר עפות כה גבוה כשהן ממשיכות לטוס גם בשעות היום. ההשערה הראשונה היא שהן עושות זאת כדי להימנע מעופות דורסים כמו בזים ונשרים, הנפוצים באגן הים התיכון ובסהרה. משערים כי הדורסים משחרים לטרף בגובה של כשלושה קילומטרים וחצי, והגבהת מסלול הטיסה מאפשרת לציפורי השיר לחמוק מהטורפים. כמו כן הם מציינים כי מעוף בגובה רב מעניק יתרון בטווח ראייה הודות להתגברות על עקמומיות כדור הארץ (אפשר להתנסות בכך כאן). בעוד שמגובה של שני קילומטרים טווח הראייה הוא בערך 160 קילומטרים, בגובה של חמישה קילומטרים טווח הראיה התיאורטי הוא יותר מ-250 קילומטרים, ולדברי החוקרים ייתכן שהראייה רחוק מאפשרת לציפורים להימנע מסכנות.
השערה נוספת היא שהטיסה גבוה מאפשרת לציפורים לנצל טוב יותר רוחות הנושבות בכיוון תעופתן ומסייעות להן לחסוך אנרגיה ולהגיע מהר יותר. החוקרים מציעים עוד כי ייתכן שהטיסה גבוה מסייעת לציפורים להימנע מהתחממות יתר בשמש בזכות הטמפרטורה הקרה יותר בגובה רב. לדבריהם, נראה שהטמפרטורה הנמוכה גם מפחיתה את איבוד המים של הציפורים.
המחקר מראה שוב כי גם בהתנהגות של מינים נפוצים למדי, יש עוד הרבה מאוד דברים שאנו עדיין לא יודעים. מעקב אחר תהליכי הנדידה עשוי לחשוף מאפייני התנהגות שלא הכרנו בעבר אצל הציפורים, ואולי יאפשר לנו להגן עליהן יותר.
הוכן על ידי: ספיר חבושה-לאופר
המקור של ידיעה זו: אתר האינטרנט של מכון דוידסון, davidson.weizmann.ac.il
