על פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב של כ-2 אחוזים בשנה וצפויה להכפיל את עצמה עד לשנת 2050 [3]. גידול זה מוביל לעלייה מתמדת בדרישה לייצור מזון לצד ביקוש הולך ועולה להתמרת שטחים פתוחים לצורך בניית שכונות חדשות, להקמה ולהרחבה של תשתיות ולהרחבת שטחים חקלאיים. ההתמרה גורמת הרס, צמצום וקיטוע השטחים הטבעיים תוך פגיעה במגוון הביולוגי המספק לאדם ולחקלאות מגוון שירותי מערכת אקולוגית (כגון האבקה, ויסות אוכלוסיות מזיקים לחקלאות ומניעת שיטפונות וסחף קרקע). כאשר בית הגידול מבודד מסביבתו, עלול להתקיים "קיטוע אקולוגי" – מצב שלא מאפשר לבעלי חיים ולצמחים במרחב טבעי מסוים לנוע אל מרחב טבעי סמוך. בעקבות זאת נפגעת הקישוריות בין פרטים ואוכלוסיות, וסיכויי השרידות של האוכלוסייה פוחתים בגלל תהליכים דמוגרפיים וגנטיים [8].
המגמה לקידום ממשקים חקלאיים ידידותיים לסביבה הולכת וצוברת תאוצה בעולם, ומוכרת כתחום מתפתח – 'אגרו-אקולוגיה'. שימור, שיקום ושחזור של בתי גידול טבעיים או טבעיים למחצה, כגון שולי שדות ומשארים טבעיים במרחב החקלאי, הם הממשקים האגרו-אקולוגיים הנפוצים ביותר באירופה. בממשק שולי שדות החקלאי משאיר רצועות של צמחיית בר עשבונית, טבעית או זרועה, בדרך כלל לרוחב 5 מטר, סביב השדה, בין שדות או בשדות הגובלים בגדות נחלים [9]. ממשק המשארים הטבעיים כולל הימנעות מעיבוד לצד שימור או שיקום של איי צמחייה טבעית בין השדות החקלאיים.
יתרונם העיקרי של הממשקים הללו הוא בכך שיש להם בדרך כלל תרומה למגוון הביולוגי, והשפעתם על היבול ועל איכותו אינה שלילית בהכרח. על כן הם קלים וזולים באופן יחסי להטמעה, מה שעשוי לאפשר, במקרים מסוימים, הגנה על המגוון הביולוגי לצד שמירה, ואפילו הגדלה, של היקפי ייצור התוצרת החקלאית וכלכליות הגידול שלה [1, 7]. בחלק מהמקרים לממשקים הללו עלולות להיות גם השפעות שליליות על מערכות חקלאיות, מאחר שעלייה במגוון הביולוגי כוללת בתוכה גם מגוון של מזיקים לחקלאות [4, 6].
עיקר המחקר בתחום התרכז בהשפעות האקולוגיות, ורק מחקרים מעטים יחסית נותנים מידע אמין על השפעות כלכליות וחברתיות של ממשקים שונים של משארים ושולי שדות. קיימות עדויות רבות ליעילות של ממשקי שולי שדות ומשארים טבעיים בהגדלת מגוון המינים של מספר קבוצות טקסונומיות, ובהן זוחלים, ציפורים, פרפרים ומגוון קבוצות של חסרי חוליות וצמחים, וכן לתרומתם להאבקה ולוויסות אוכלוסיות מזיקים בשדה [1, 5, 10]. מאחר שמרבית המחקר התרכז באזורים בעלי אקלים ממוזג, הידע על ההשלכות של שימוש בממשקים אלה באזורי אקלים ים תיכוניים ומדבריים עדיין מצומצם. הראיות באשר ליתרונות האקולוגיים למגוון הביולוגי, כמו גם להשלכות הכלכליות של שימוש בממשקים אלה בארץ לוקות עדיין בחסר באזור הים תיכוני, ונדירות עד מאוד באזור המדברי [1].
המחקרים הקיימים מתרכזים במספר מצומצם של גידולים ובקבוצות של פרוקי רגליים, ורובם לא נמשכו יותר משנים בודדות. חסר מידע רב על מגוון רחב של גידולים, על קבוצות אורגניזמים שונות, על מדדי נזק חקלאי וכן על ההשפעות הכלכליות של הממשקים הללו על החקלאים [6]. כמו כן, מאחר שפתרונות של שילוב שטחים טבעיים וחקלאיים המקובלים באירופה לצמצום הפגיעה במגוון הביולוגי אינם תמיד ישימים במערכת החקלאית בישראל, צריך לזהות את קנה המידה המרחבי המתאים לקידום מאמצי השימור בשטחים החקלאיים המקומיים. המחקרים הקיימים הראו כי החשיבות היחסית של המשארים ושולי השדות למגוון הביולוגי משתנה בהתאם לאופי הסביבה, וכן בין האורגניזמים, העונות והגידולים השונים, ולפיכך הם מדגישים את הצורך בהרחבת בסיס הידע הקיים בישראל.
למרות ניסיונות מסוימים להטמעת ממשקים חקלאיים תומכי סביבה, המתבטאים בעיקר ביוזמות מקומיות, טרם נערך דיון מקצועי רחב באשר להטמעה ולהרחבה של השימוש בממשקים האגרו-אקולוגיים (משארים טבעיים ושולי שדות), ובאשר להשפעתם על המגוון הביולוגי ועל שירותי ההדברה וההאבקה שהוא מספק לחקלאים, וכן על הכדאיות והכלכליות של הגידול החקלאי.
כדי לקיים דיון מקיף ולחבר מסמך מדיניות בנושא זה כינסה האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה יחד עם מכון דש"א ועדת מומחים, שבחנה היבטים שונים של הממשקים הללו ואת האפשרויות לקידום הטמעתם [2]. בוועדה השתתפו חוקרים בתחומי האקולוגיה והחקלאות מהאקדמיה וממכוני המחקר, חקלאים, נציגי שלטון מקומי וקובעי מדיניות ממשרדי הממשלה.
להלן ההמלצות העיקריות של ועדת המומחים [2]:
א. יש למפות את היקף השימוש הנוכחי בממשקי שולי שדות ומשארים טבעיים בחקלאות הישראלית וכן את היקף כלל השטחים הפוטנציאליים להטמעה עתידית שלהם.
ב. יש להגדיר גורם ברור שיתמוך בניהול מקיים של המשארים הטבעיים בהתאם לאופיים ולמיקומם.
ג. כדי לקדם את הטמעת ממשק שולי השדות בגידולים חקלאיים שונים יש להגיע להסכמות מול הגורם שהשטח נמצא בתחום אחריותו (החקלאי, החוכר או בעל הקרקע).
ד. כדי לגשר על פערי הידע הקיימים נדרשים מחקרים רב-תחומיים, ארוכי טווח, שיכללו התייחסות להיבטים החקלאיים לצד היבטי כלכלה וחברה בקנה מידה מרחבי, תוך שילוב ושיתוף של החקלאים כבר משלבי תכנון המחקר.
ה. בתחום הגנת הצומח יש למקד את מחקר השפעתם של הממשקים הללו בקבוצות טקסונומיות הרלוונטיות לחקלאי ולממשק הגידול, תוך שימת דגש על מינים מקומיים והימנעות מעידוד מינים פולשים.
ו. יש לקדם עריכת מחקרים שיעסקו במארג המזון הכולל בשטח החקלאי. הדבר יאפשר לקבל תמונה מלאה יותר של ההשפעות הפוטנציאליות על המגוון הביולוגי ועל הגידולים עצמם.
ז. יש לרתום את המדריכים החקלאיים, הממשלתיים והפרטיים, שפועלים בהתארגנויות אזוריות, לתהליך של צבירת הידע הנדרש לקידום הטמעת הממשקים והתגברות על בעיות שעולות בתחומים שונים. ישנה חשיבות גדולה ליצירת מודלים של הצלחה, למשל על-ידי עבודה עם "חקלאי מודל" שישמש דוגמה לחקלאים אחרים באזור, תוך פרסום ההצלחות והידע שנצבר בקהילות החקלאיות.
ח. יש לקדם העברת ידע רב-כיוונית באמצעות התארגנות אזורית, תוך יצירת מסגרת מדריכה ותומכת בסיוע שה"מ, מועצות אזוריות, וגורמים נוספים, וכן על-ידי יצירת חיבורים ושיתוף ידע דו-כיווני בין חקלאים ובעלי עניין נוספים, באופן שיאפשר היוועצות ישירה עם החקלאים שהטמיעו את הממשקים בשטחם.
ט. יש לקדם את השימוש בממשקים באמצעות מתן תמריצים כלכליים ותמיכות חברתיות, כגון תחרויות וחלוקת פרסים לחקלאים המצטיינים בהטמעתם.
מקורות
ראו נספח 1.
מחברי פריט זה:
הילה גיל [2, 1] – האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה,
עדי לוי [3, 1] – מכון דש"א,
אורי רמון [2] – בית הספר למדעים, המכללה האקדמית אחוה,
גיא רותם וירון זיו [4] – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
# הכותבים תרמו במידה שווה.
מקור פריט זה – אתר האינטרנט של כתב העת "אקולוגיה וסביבה", magazine.isees.org.il
