אנו מזהמים את הים בשלל חומרים – כמו פלסטיק, שפכים ועוד. כעת מתברר שאפילו הרעש שאנו יוצרים יכול לשבש מאוד את החיים מתחת לפני המים.
לעומת השאון הבלתי פוסק על היבשה, נדמה לנו שמתחת לפני המים החיים די שקטים. הרי בכל פעם שאנו טובלים את הראש במים וצוללים, אי אפשר לא לחוש בדממה שמשתררת סביבנו. אך בעשור האחרון, ככל שמושקעים יותר מאמצים בחקר זיהום הרעש בים, גוברת גם ההבנה שהים הרבה פחות שקט מכפי שחשבנו.
יש כמה וכמה סוגים של רעשים בים, ואפשר למיין אותם בהתאם למקור שהפיק אותם. האחד הוא הרעש הביופוני, כלומר הקולות שמפיקים בעלי חיים ימיים כאמצעי תקשורת. לווייתנים, דולפינים ויונקים ימיים אחרים משתמשים בקול כדי להעביר מידע על נדידה, רבייה, טריפה ועוד. הקולות האלה חוצים מרחקים עצומים בתוך המים ואף יכולים לחצות את האוקיינוס כולו. הרעש הביופוני משמש בעלי חיים ימיים רבים מאוד ולא רק את היונקים הגדולים: לאורך האבולוציה פיתחו דגים, סרטנים, תמנונים ואפילו מיני פלנקטון זעירים דרכי תקשורת מבוססי קול.
סוג הרעש השני בים הוא הרעש האנתרופוני, כלומר שלל הקולות הנובעים מפעילות אנושית. הוא כולל בעיקר מנועי סירות, עבודות קידוח ובדיקות סיסמיות שנעשות לצורך חיפוש נפט. הסוג האחרון הוא הרעש הגיאופוני, כלומר רעש שמקורו גיאולוגי. רעש כזה יכול לנבוע מסערות, מקריסת קרחונים ועוד. בדומה לרעשים שמקורם אנושי, גם הרעשים הגיאופוניים נהיו דומיננטיים הרבה יותר בשנים האחרונות. במקרה הזה הסיבה העיקרית היא שינויי האקלים.
זיהום רעש
עם התפתחות המחקר הביואקוסטי, החוקר רעשים שמקורם ביצורים חיים, חוקרים מדווחים יותר ויותר על ירידה משמעותית ברעש הביופוני בסביבה הימית, לעומת עלייה ברעשים האנתרופוניים והגיאופוניים. העלייה הזאת מדאיגה מאוד, מכיוון שהיא משפיעה כנראה בצורה הרסנית על מארג החיים בים.
מאחר שצפיפות המים גבוהה יותר מצפיפות האוויר, גלי קול יכולים לעבור בהם מרחק רב יותר, במהירות גבוהה יותר, מאשר באוויר. התוצאה היא שזיהום רעש במים הוא חמור יותר מזיהום מקביל על פני היבשה. רעש חריג עלול לפגום במערכות השמיעה של יצורים רבים החיים במים, ומעבר לכך, הוא עלול למסך את הרעש הביופוני, דבר שיכולות להיות לו השפעות מרחיקות לכת על התנהגות בעלי החיים בים ועל איכות התקשורת ביניהם.
במחקר שנערך בשמורת טבע באלסקה ניסו חוקרים מארצות הברית למפות את טווח התקשורת היעיל של לווייתנים גדולי סנפיר ואת זה של כלבי ים מצויים באזור, בהינתן רמות שונות של זיהום רעש. כשיש במים זיהום רעש, למשל עקב פעילותן של סירות מנוע, הוא ממסך את הקולות שמפיקים בעלי החיים באזור וטווח התקשורת היעיל צפוי להצטמצם.
החוקרים ניטרו את הרעש בעומק של כ-30 מטרים, ונעזרו במודלים מתמטיים כדי לחזות את הפגיעה הצפויה בטווח התקשורת של בעלי החיים הימיים. לצד רעש סירות המנועים שעוברות בשמורה, זיהו החוקרים כמה סוגים של קולות שהפיקו הלווייתנים בהתאם לעונות השנה, כגון שירת הלווייתנים, שנשמעת בעיקר בחורף ומשמשת בראש ובראשונה כתקשורת לצורכי רבייה.
ממצאי המחקר הראו שכאשר קצב תנועת כלי השיט בשמורה היה גבוה, חלה ירידה במרחק שאליו מגיעים קולות הלווייתנים וכלבי הים לעומת ימים שעומס כלי השיט בהם נמוך או לעומת לילות. קיצור טווח התקשורת עלול בהחלט להשפיע על הישרדותם של בעלי החיים, שכן הקולות משמשים אתם לצורכי אזהרה, רבייה ועוד. ניבוי ההשפעות של זיהום הרעש על טווח התקשורת של בעלי החיים הימיים בעזרת מודלים כאלה הוא צעד חיוני בדרך להפחתת השפעת הרעש האנתרופוני ויכול לשמש בסיס חשוב לשמירה על שמורות טבע.
קולות האוקיינוס המודרניים. ג'אנה ווינדרן יצרה את קובץ הקול הזה מהקלטות שנאספו ברחבי האוקיינוסים, והוא מכיל גם שירת לווייתנים וגם רעש של מכונות:
המחקר הביואקוסטי אומנם התמקד בתחילתו ביונקים ימיים גדולים, אך עם השנים מתגלה שרעש עלול לפגוע בהרבה סוגים של בעלי חיים ימיים, ואפילו בקטנים ביותר.
לפני מספר שנים הראו חוקרים שדגי אלמוגית (Pomacentrus amboinensis) בשונית המחסום הגדולה באוסטרליה שנחשפים לרעש מנועים של סירות נופלים קורבן ביתר קלות לטורפים שלהם, דגי הצבעון (Pseudochromis fuscus). המדענים טוענים שחשיפה לרעש מכניסה את האלמוגיות למצב של לחץ (עקה), וכך מקלה על טורפיהם לתפוס אותם.
במצבים אחרים הרעש עלול לפגוע דווקא בטורף ולשבש את יכולתו למצוא מזון. בדרכים כאלה רעש אנתרופוני עלול לפגוע בצורה קשה בבעלי החיים הימיים ולצמצם את האוכלוסיות של מינים רבים. מחקר אחר הראה שגם לצורבים, כמו מדוזות ושושנות ים, יש אזורים בגוף האחראים על קליטת גלי קול והם עלולים להיפגע ולהשתנות בעקבות חשיפה לרעש. מנועי סירות שממסכים את רעשי השונית יכולים להשפיע גם על יכולת הניווט של פגיות (לרוות) של דגים וסרטנים בים, שמתמצאים במרחב על סמך הרעשים הטבעיים של השונית.
הגל השקט
נוסף על מודלים שתורמים להבנתנו את מקורות הרעש בים, חוקרים בתחום הציעו שלל פתרונות יצירתיים וטכנולוגיות חדשות להפחתת רעש תת-ימי. נעשים ניסיונות, לדוגמה, לעבור למדחפים שקטים יותר, להגביל את מהירותן של סירות רועשות ולווסת את התנועה בנתיבי תחבורה ימית שמצטלבים עם נתיבי נדידה של בעלי חיים. כמו כן, צעדים שיעודדו מעבר מסירות מנוע רגילות לסירות חשמליות שקטות יוכלו לצמצם משמעותית את זיהום הרעש.
גם המודעות לרעש שמקורו מכלי שייט צבאיים גוברת כיום. צוללות משתמשות בסונארים – אמצעי איכון שמבוססים על גלי קול הנמצאים מתחת לטווח השמיעה האנושי, אך חלק ממיני הלווייתנים והכרישים מסוגלים לשמוע בתדרים הללו. לפיכך, התקשורת שלהם עלולה להיפגע קשות מרעשי הסונאר.
לזיהום הרעש יש השפעות רבות על הסביבה הימית וייתכן שלחלקן איננו מודעים עדיין. בשונה מסוגי זיהום אחרים שפוגעים במערכת האקולוגית הימית, רעש לא זכה עדיין להכרה כבעיה חמורה מצד חלק ניכר מהמיזמים הסביבתיים הבינלאומיים וארגוני הסביבה בעולם, ולכן לא מופעל לחץ ליישם אמצעים קריטיים שיכולים להפחית את הרעש שאנו יוצרים במים.
בשונה מזיהומים אחרים, שנשארים בשטח זמן רב, רעש הוא בעיה מקומית רגעית שהסרת הגורם לו פותרת את הבעיה כמעט מיד. "רעש הוא אחת הבעיות הקלות ביותר לפתרון בים. אנחנו יודעים מה גורם לו, איפה הוא נמצא ואיך לעצור אותו", אמר חוקר הביואקוסטיקה הימית סטיב סימפסון (Simpson) בריאיון לניו יורק טיימס. כדי לשמור על מערכת אקולוגית ימית בריאה, עלינו למנוע זיהומים ככל האפשר, להפחית את השימוש במוצרי פלסטיק, לדאוג לבקרה יעילה של דייג ולצמצם את הזרמת השפכים לים, אך לא פחות חשוב – לשמור על השקט.
מחברתו של מאמר זה – מאי שדה
מובא מאתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
