מחקרים בין-לאומיים מעריכים כי כ-75% מהזיהום המגיע לים מקורו במקורות יבשתיים. החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 ותקנותיו, מיישמים את הוראות פרוטוקול LBS (Land Based Sources and Activities) של אמנת ברצלונה לשמירת הים התיכון (1976) וקובעים איסור על הזרמת שפכים או פסולת לים ללא היתר או בניגוד לתנאיו. הזרמה לים ללא היתר או הפרת התנאים בהיתר ההזרמה, הן עבירה פלילית!

1. הוועדה למתן היתרי הזרמה והטלה לים

צילום: אילן מלסטר
זיהום ים ממכון טיהור שפכים אשדוד

הזרמה לים מתבצעת על ידי גורמים שונים: מסופי הזרמה לים, מפעלי תעשייה, מתקני התפלה ומכוני טיהור שפכים. כל אחד מהגורמים המזרימים לים חייב לקבל היתר הזרמה לים מהוועדה הבין-משרדית למתן היתרים להזרמת שפכים לים.

הוועדה למתן היתרים להזרמה לים מונתה על פי חוק בידי השר להגנת הסביבה ויושבים בה נציגי המשרדים האלה: הגנת הסביבה – יו"ר; ביטחון; בריאות; כלכלה; חקלאות; תיירות ותחבורה. חבר ועדה נוסף משמש נציג הציבור על-פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם שמירת איכות הסביבה.
היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה היא הגוף המקצועי המייעץ לוועדה בבחינת הבקשות להיתרים. היא גם מפקחת ואוכפת את החוק. 
הוועדה רשאית להיעתר לבקשה או לדחותה וכן להגדיר תנאים להיתר. בדיון בבקשה למתן היתר תשקול הוועדה, בין היתר, את תכונות מרכיבי הפסולת או השפכים בהתייחס למידת הנזק שלהם, תכונות אתר ההטלה או ההזרמה והסביבה הימית הקולטת. מדיניות הוועדה היא לדחות את הבקשות אשר קיים בהן פתרון יבשתי, ללא הזרמה לים. בקשות אלו נפסלות עוד טרם הגיעו לוועדה.

2. פיקוח על מקורות יבשתיים

היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית מפקחת על כ-120 מפעלים מסקטורים שונים המחזיקים בהיתר הזרמה לים.

מפקחי היחידה מבצעים פיקוח וביקורות שוטפות בכל המפעלים המזרימים לים, ובודקים את עמידת המפעלים בייעדי היתר ההזרמה, לרבות התקנת מתקני טיפול כנדרש בתנאי ההיתר, במטרה למנוע ולצמצם את זיהום הים.

המפקחים מבצעים דיגום עצמאי של השפכים המוזרמים כדי לבחון את איכותם. בעלי ההיתרים חייבים לקחת דגימות ולהעביר לבדיקות מעבדה על פי המפורט בתנאי היתר ההזרמה שניתנו להם.

3. היטל הזרמה לים

בהתאם לתקנות מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (היטל למניעת זיהום הים), תשע"א-2011, מחויבים בעלי היתרי הזרמה לים לשלם היטל.

ההיטל הוא מס ותמריץ לבעלי ההיתרים. מטרת התקנות היא הפנמה של העלויות החיצוניות הנובעות מהזרמת שפכים אל הים, באופן שיעודד את צמצום ההזרמה לים ויגרום לשיפור מתמיד באיכות השפכים המוזרמים לים מצד המזרימים, והכול לשם שמירה על המשאב.

ההיטל מהווה תמריץ כלכלי לפיצויי החברה בשל הפגיעה במשאבי הטבע השייכים לכלל הציבור. 

גובה ההיטל נקבע לאחר עבודה כלכלית שבחנה בהרחבה גישות מתודולוגיות שונות. חישוב ההיטל נקבע בהתאם למספר פרמטרים לרבות: סוג החומר המזהם, מקדם הזרמה שנקבע לפי מיקום ההזרמה (ים תיכון, מפרץ חיפה, ים המלח או ים סוף), כמות וריכוז החומר המוזרם.

קבצים להורדה

להורדת כל הקבצים

• דוחות שנתיים של היטל הזרמה לים – 2011-2016
• דוחות שנתיים של היטל הזרמה לים – 2017-2020

4. הזרמת תמלחות לים

צילום: אילן מלסטר
תמלחות של מפעל זוגלובק

תקנות המים מגדירות תמלחת כשפכים שמקורם בריענון מחליף יונים, או שפכים המכילים מלח שמקורם בתהליך ייצור בתעשיית מזון, בורסקאות או טקסטיל, הדורשים הוספת מלחים.

המלח הוא חומר מסיס ביותר ונוטה לנוע בקלות עם המים ולהגיע אל מי התהום. כל טון מלח יכול לזהם באופן בלתי הפיך אלפי מטרים מעוקבים של מי תהום, כך שלא יהיו עוד מתאימים לשתייה. 
בנוסף, הזרמת מלח לקרקע הורסת את מבנה הקרקע ופוגעת קשות ביבולים רבים. 
כדי למנוע את המלחת השפכים בכמויות גדולות של מלח, המשרד להגנת הסביבה מעודד את הפרדת זרמי התמלחות בתעשייה והזרמתם לים בכפוף להיתר הזרמה לים. לשם כך תוקנו תקנות מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים – התש"ן-1990.

הזרמת התמלחות לים נעשית בשני אופנים: 

• מכליות כביש המפנות תמלחות מהמפעלים אל אתרי פינוי תמלחות שאישר המשרד להגנת הסביבה לאורך החוף. 
• הזרמה ישירה לים ממפעלים – בדרך כלל מפעלים הסמוכים לים. 

מסוף פינוי התמלחות של חברת א.ל.א מצוי בתחום מפעל תעשיות אלקטרו-כימיות אשר נסגר זה לא מכבר. המסוף החל לפעול בסוף מרץ 2006 ומאפשר לפנות תמלחות של מפעלים רבים בצפון הארץ. התמלחות מוזרמות לים מהמסוף דרך צינור במרחק של כ-1,300 מטר מהחוף.

תמלחות המפעלים מגיעות אל המסוף באמצעות מכליות כביש. עוברות בדיקת מסמכים ודגימות על ידי מפעיל המסוף. בשלב זה, אם מתגלה חריגה מתנאי היתר ההזרמה לים או מהנחיות המשרד, מחזיר מפעיל המסוף את המכלית למפעל ומודיע למפקח היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית. רק אם הדגימה שנלקחה מהמכלית עומדת בדרישות הסף, המכלית פורקת את התמלחת לבור הקליטה במסוף, תוך ניטור רציף לעכירות ולערכי ההגבה (PH) של המכלית בעת הריקון.

בנוסף לדגימה שנלקחת ונבדקת טרם ריקון המכלית וניטור רציף בעת ריקון התמלחת מהמכלית, לוקח המפעיל דגימה מכל התמלחות, אשר נשמרת במקרר במסוף לצורך מעקב ובדיקה של מפקחי היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית. דגימה נוספת נלקחת על ידי מפעיל המסוף, נשלחת לבדיקות מעבדתיות נרחבות, תקופתיות בהתאם לתנאי ההיתר של חברת א.ל.א. בכל חודש נדרשת חברת א.ל.א להעביר דיווח מסכם ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית.

תמלחות טיפול במים/מי בריכות מיצרני תמלחת באזור הדרום מוזרמות לים המלח דרך מפעלי ים המלח, בכפוף להיתר הזרמה לים. 

5. מי אזור דן אגודת מים שיתופית חקלאית – השפד"ן

צילום: אילן מלסטר
טיפול בבוצה משופעלת בשפד"ן

המכון לטיהור שפכי גוש דן, השפד"ן, נמצא באחריות "מי אזור דן אגודת מים שיתופית חקלאית בע"מ". המכון החל לפעול בשנת 1987 (שלב א'), כמכון מכני ביולוגי (טיפול אינטנסיבי). ב-1996 הורחב מכון הטיהור (שלב ב') ומאז 1999 מטפל המכון בכל שפכי גוש דן רבתי. 
בפברואר 2017 הופסקה הזרמת הבוצה מהשפד"ן לים על ידי הפעלת מעכלים אנארוביים. הרצת המעכלים בוצעה באופן הדרגתי במהלך 2016 עד ליישום מלא, עם סיום ההרצה בתחילת פברואר 2017. במקביל, הפעיל המכון גם את מתקן N-VIRO בתהליך לייצור דשנים חקלאיים, שהוא גם פתרון זמני נוסף ליישום חלופה יבשתית. 

על פי הנחיית היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, ממשיך השפד"ן לבצע תכנית ניטור של הסביבה הימית, גם לאחר הפסקת הזרמת הבוצה לים, וזאת כדי לעקוב אחר השתקמות הסביבה הימית וכדי לעקוב אחרי השפעת הזרמות ממקורות אחרים המוזרמים דרך אותו מוצא ימי ששימש בעבר להזרמת הבוצה. המכון לחקר ימים ואגמים לישראל מבצע את הניטור על פי היתר ההזרמה של המכון, החל משנת 1988.

6. הזרמות לים התיכון ממפעלי תעשייה, מתקני התפלה ומכוני טיהור שפכים

צילום: אילן מלסטר
צינור המוצא של מפעל דשנים

הזרמות ממפעלי תעשייה

בישראל קיימים מספר מפעלי תעשייה המזרימים שפכים/קולחים/תמלחות תעשייתיות לים בכפוף להיתר הזרמה. כל הזרמים המוזרמים לים הם מלוחים ולכן אין אפשרות להשתמש בהם שימוש חוזר להשקיה חקלאית ואין אפשרות למנוע את הזרמתם לים. כל מפעל נדרש לטהר את שפכיו טרם ההזרמה, על פי הטכנולוגיה הטובה ביותר הקיימת.

• מפעלי הקישון – המפעלים המזרימים לקישון: בתי זיקוק חיפה בז"ן, חיפה כימיקלים – צפון, גדות ביוכימיה, דשנים וחומרים כימיים, כרמל אולפינים. נחל הקישון זורם דרך מעגן הקישון לפני שהוא נשפך למפרץ חיפה.
  במשך שנים נחשב הקישון לאחד הנחלים המזוהמים ביותר בישראל, בין השאר בשל הזרמה מסיבית של שפכים כמעט גולמיים, שפכי התעשייה הכימית והפטרוכימית וכן של שפכים סניטריים של חיפה והקריות. 
  בשנת 1998 החליט המשרד להגנת הסביבה לכלול את מפעלי הקישון במערכת היתרי ההזרמה לים למעט חיפה כימיקלים, שנכלל כבר ב-1996. היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית היא הגורם המרכזי האחראי, יחד עם הוועדה למתן היתרים להזרמה לים, על יישום התכניות לטיפול בשפכים של המפעלים שיושמו עד סוף 2001 וכן להמשך השיפורים הנדרשים במפעלים המזרימים במשך השנים. נחל הקישון מנוטר על ידי רשות נחל הקישון.
• תשתיות נפט ואנרגיה – תש"ן –  מסוף תש"ן בנמל חיפה מקבל מי נטל ומי שיפוליים של האוניות הפוקדות את נמל חיפה. השפכים עוברים הפרדת שמנים וטיפול ביולוגי ממברנלי מתקדם.
• בריכות דגים מעגן מיכאל – מזרימים לים כ-2 מיליון מ"ק מים מליחים, באמצעות שבעה מוצאים, כאשר שלושה פועלים כל השנה וארבעה נוספים רק בעונת החורף. המדגה מבצע מיחזור נרחב של המים ומפעיל מתקן חלוץ לבחינת טיפול במים הנפלטים לסביבה עבור ענף מגדלי הדגים בישראל. התוצאות המעשיות ייושמו במקביל עבור כל הענף.
• פז בית זיקוק אשדוד – המפעל מטהר את שפכיו באמצעות טיפולים פיזיקו-כימיים להפרדת שמנים וריאקטור ביולוגי הפועל מ-2009.
• אדמה-אגן, אשדוד – המפעל מייצר קוטלי עשבים ותמציות ריח. השפכים עוברים טיפול במקור, טיפול פיזיקו-כימי וטיפול ביולוגי הפועל מ-2008.
• חמש תחנות הכוח החופיות של חברת החשמל – חיפה, חדרה, ת"א, אשדוד ורידינג – מזרימות בעיקר מי קירור, לעיתים קיימים שפכים פנימיים מזוהמים שעוברים טיפול פיזיקו-כימי מתקדם.
• תחנות הכוח, טורבינות גז ומחז"מ (מחזור משולב) – דברת/אלון תבור, חיפה, חגית, גזר, צפית, אשדוד, רמת חובב. מזרימות בעיקר תמלחות תעשייתיות, כגון ניקוי כימי ותשטיפים שונים. כל אלה מועברים לטיפול  ולסילוק לים באחת מתחנות הכוח החופיות של חברת החשמל. תמלחות נקיות כגון תמלחות מטיפול במים מועברות כמי מקור לסולקנים של תחנות הכוח חדרה ואשקלון.

הזרמות לים ממתקני התפלה 

 בישראל פועלים כיום חמישה מתקני התפלה גדולים באשקלון, חדרה, פלמחים, שורק ואשדוד. התפלת מים מליחים מתבצעת במעגן התפלה, מעגן מיכאל ובמקורות אילת סבחה המשלב התפלת מי ים עם מי קידוחים מליחים. התפלת מים מטיוב בארות מתבצעת במקורות אשקלון. כל המתקנים חייבים לקבל היתר הזרמה לים.

הזרמה לים תיכון ממכוני טיהור שפכים

כיום נותרו שני מתקני טיהור שפכים בלבד המזרימים לים קולחים מטוהרים בהיתר – מט"ש הרצליה המזרים לים תיכון ומט"ש עין בוקק המזרים לים המלח. בשניהם היעד הסופי הוא יישום חלופה יבשתית והפסקה מלאה של ההזרמה לים. 

7. הזרמות ממקורות יבשתיים למפרץ אילת

צילום: אילן מלסטר
המצפה התת-ימי באילת

ההיתרים להזרמה לים באילת ניתנים בזהירות יתרה עקב המצב הרגיש במיוחד של מפרץ אילת. כל ההזרמות למפרץ אילת הן של מי ים ורכז של מי ים. אין הזרמה לים של מים מתוקים או קולחים.
כל מקורות ההזרמה חייבים לעמוד בתנאי היתר ההזרמה, המגדיר כמויות ומדדים לאיכות הזרם המוזרם למפרץ אילת על מנת למנוע פגיעה באיזון האקולוגי הרגיש של המפרץ. כל המזרימים חייבים על פי ההיתר לבצע דיגומים של המים המוזרמים לים. בנוסף, מתקיימים דיגומי פתע על ידי מפקח היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית בתחנה למניעת זיהום ים באילת.

באילת קיימים שבעה מקורות הזרמה, המזרימים באופן קבוע בהיתר למפרץ אילת.
מקורות המוזרמים לתעלת הקינט הזורמת לים בחוף הצפוני באילת:

1. המכון לחקר ימים ואגמים.
2. חברת מקורות (רכז התפלה).
3. חברת המלח (רכז מי ים לאחר אידוי ומסוף לפינוי תמלחות).
4. ערדג (רביית דגים).
5. נב"ט (גידול אצות).

 
מקורות המוזרמים לים בחוף הדרומי של אילת:

1. המצפה התת-ימי (מי ים של בריכות בעלי החיים).
2. המכון הבין-אוניברסיטאי (מי ים לצורך מחקר לגידול בעלי חיים ימיים).

כמו כן, קיימות מספר הזרמות בהיתר, לתקופות מוגבלות של מי תהום.

8. הזרמות ממקורות יבשתיים לים המלח

צילום: אילן מלסטר
מפעלי ים המלח

לים המלח מוזרמים, בהיתר, שפכים ותמלחות מנוצלות, דרך נחל הערבה אל האגן הצפוני של ים המלח:

1. מפעלי ים המלח (מי"ה) – בעיקר רכז מי המלח לאחר אידויי בריכות וניצול משאבי המינרלים.
2. מפעל חברת ברום.
3. מועצה אזורית תמר – קולחים מטוהרים מכון לטיהור שפכים (מט"ש) עין בוקק (עודפים שאין להם שימוש להשקיה).
4. חל"י החברה להגנת ים המלח – הזרמת מי תהום למניעת הצפת מלונות.
5. מי בריכות שחיה ממלונות ומכוני ספא. 
6. מפעלי מישור רותם – חיפה כימיקלים דרום, חברת הברום (אתר פריקלאס), מקסימה תהליכים. מדובר בתמלחת מנוצלת מנוטרלת ומטוהרת המגיעה ממישור רותם באמצעות צנרת.

9. תוכנית הפעולה האסטרטגית למניעת זיהום הים התיכון מפעילות יבשתית מתוקף אמנת ברצלונה

תוכנית הפעולה האסטרטגית למניעת זיהום הים התיכון מפעילות יבשתית (SAP – Strategic Action Program) היא תוכנית כוללנית שמטרתה להפחית את המזהמים באגן הים התיכון במובנו הגיאוגרפי הרחב ביותר.
התוכנית אושרה בשנת 1997 במסגרת הוועידה הדיפלומטית העשירית למדינות החברות באמנת ברצלונה שהתקיימה בתוניס.

הבסיס החוקי שעליו מושתתת התוכנית הוא פרוטוקול מניעת זיהום הים התיכון ממקורות יבשתיים מתוך אמנת ברצלונה, שנחתם בשנת 1976 ועודכן בשנת 1996. התהליך החל בשנת 2003 ויימשך עד שנת 2030. עומסי המזהמים שהוזרמו לים בשנת 2003 הם הבסיס לייחוס ולחישוב כמות הפחתת המזהמים העתידית.
 
האחראי מטעם מזכירות האמנה MAP לקידום ה-SAP הוא מרכז MEDPOL, שמושבו באתונה. 

במסגרת התוכנית הכוללת נדרשת כל מדינה חברה להגיש ולעדכן בכל עשר שנים מסמך אופרטיבי לביצוע תכנית פעולה לאומית
(NAP – National Action Plan).

התוכנית צריכה להקיף את כל סוגי המזהמים לים – הזרמות שפכים מתעשייה ומהמגזר העירוני, ניהול חופים אינטגרטיבי, ניהול פסולת עירונית, טיפול ושינוע חומרים מסוכנים, שימוש בחומרי הדברה, זיהום אוויר ועוד.

החל משנת 2018 החלה מזכירות MAP לעדכן ולפתח תוכניות חדשות מיוחדות על פי מגזרי הזיהום למניעת זיהום הים התיכון, כולל: טיהור שפכים (מט"שים), סילוק בוצת מט"שים, שפכי חקלאות, טיפול במי פלט של גידול דגים, מיקרו-פסולת פלסטיק וזיהום ים מנקזי מי גשמים.

דוח פליטות מזהמים לים התיכון נערך במסגרת מחויבותה של ישראל, כחברה באמנת ברצלונה, להפחית בהתמדה את עומסי הזיהום בים התיכון. דוח הפליטות מדווח על כך כי חלה ירידה דרסטית, מתמשכת ועקבית בעומסי הזיהום המגיעים לים התיכון מכל המקורות היבשתיים הכוללים הזרמה ישירה לים, הזרמות דרך נחלים והזרמה דרך האוויר.

מאמר זה נלקח מאתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה –
www.gov.il/he/departments/ministry_of_environmental_protection/govil-landing-page