ציפורים סיביריות החלו לראשונה לבלות את החורף במערב אירופה. טעות או מדיניות?
מערב אירופה במקום אסיה: האם ציפורים מהמין פִּיפְיוֹן ארוך-רגליים (Anthus richardi) התבלבלו או פיתחו לעצמן אסטרטגיית נדידה חדשה? ציפורי השיר חומות-הנוצות האלה, ממשפחת הנחליאליים, מתרבות באביב ובקיץ בסיביר ונהגו כל השנים להעביר את החורף בדרום-מזרח אסיה. אבל לאחרונה התברר שרבות מהן שינו ממנהגן, ומבלות את הסתיו והחורף דווקא במערב אירופה – למשל בצרפת.
אתן באות לכאן הרבה?
במחקר שהתפרסם באוקטובר 2021 בדקו החוקרים אם המושבה שבמערב אירופה מורכבת מפרטים שאיבדו את דרכם וכנראה לא יצליחו לשוב ולמצוא אותה, או שמא מדובר באסטרטגיית נדידה חדשה. לשם כך לכדו החוקרים שבעה פיפיונים ארוכי-רגליים בצרפת, בחורף של שנת 2019-2020, הצמידו להם אמצעי מעקב אלקטרוניים ושחררו אותם. בחורף הבא הצליחו החוקרים ללכוד מחדש שלושה מהם. חיישני אמצעי המעקב הראו כי כל השלושה חזרו בקיץ לאותו אזור של דרום-מערב סיביר, ואז שבו ועשו את דרכם לצרפת.
נוסף על כך, השתמשו החוקרים גם במאגר תמונות של 331 פרטים ממין זה שצולמו באירופה ובצפון אפריקה וסיווגו את הציפורים המצולמות בו לפי גילן. פול דופור (Dufour), שהוביל את המחקר, אמר בראיון לאתר Science News שהרוב המכריע של ציפורי השיר שהולכות לאיבוד הן ציפורים צעירות בנדידתן הראשונה. לפיכך חיפשו החוקרים אחר הציפורים הבוגרות יותר, כדי להבין אם מדובר בניווט שגוי או בשינוי של מסלול הנדידה.
האינסטינקטים של ציפורי השיר מסייעים להן לעבור מרחקים עצומים, ואף לחצות יבשות ואוקיינוסים, באותו המסלול שעשו אבותיהן ואימותיהן. בניגוד לחסידות, למשל, הנודדות בקבוצה וכך הצעירות יכולות פשוט להצטרף למעופן של הוותיקות, ציפורי שיר נודדות בדרך כלל לבדן, ולכן כל אחת מהן צריכה לסמוך על האינסטינקטים שלה כדי לעשות את דרכה הארוכה והמסוכנת. הציפורים נודדות במסלול קבוע זה אלא אם מוטציה גנטית משבשת את יכולת הניווט שלהן, או שסערה הרחיקה אותן ממנו. בנדידה הראשונה הן יוצרות מפה מנטלית שמשמשת אותן בכל הנדידות הבאות, ולכן, אם הגיעו ליעד שגוי בנדידה הראשונה ונשארו בחיים, הן ימשיכו לנסות להגיע אליו גם בשנים הבאות. מכיוון שיותר ממחצית מהפיפיונים שתועדו במערב אירופה ובצפון אפריקה הסמוכה בעונת החורף היו בוגרים, החוקרים מסיקים שהם אכן ביצעו את המסלול הזה יותר מפעם אחת.
לעולם בעקבות השמש
דגם הנדידה החדש מעלה שאלה נוספת: מדוע הציפורים עושות מסע מפרך של 6,000 קילומטרים במסלול ממזרח למערב, אף שנדידת ציפורים נעשית לרוב מצפון לדרום ובחזרה? ייתכן שהסיבה לכך היא שינויי האקלים, שיצרו במערב אירופה חורף המתאים לצורכי הציפורים. כלומר, אילולא שינויי האקלים, ייתכן שציפורים המגיעות לאירופה בטעות היו מתות בקור החורף. צוות החוקרים השתמשו במודלים ממוחשבים כדי להעריך, על סמך נתוני טמפרטורה ומשקעים, עד כמה האקלים בחורף של מערב אירופה מתאים לציפורים. החוקרים השוו שתי תקופות: 1961 עד 1990 ו-1990 עד 2018, ומצאו כי הטמפרטורות החמות יותר בתקופה האחרונה הפכו את החורף ברוב חלקי מערב אירופה לנוח יותר בעבור הציפורים מאשר בעבר.
גורם אפשרי נוסף לשינויים במסלול הוא הרס של אתרים שבהם נהגו הציפורים לחרוף בדרום אסיה, אך המחקר הנוכחי טרם בדק את האפשרות הזאת.
לאור הממצאים האלו, החוקרים משערים שציפורי שיר סיביריות הן בעלות יכולת הסתגלות גבוהה יותר מכפי שהיה מקובל לחשוב בעבר. נוסף על המין המסוים שנחקר, גם מינים אחרים של ציפורים סיביריות הנודדות בדרך כלל דרומה החלו להופיע לאחרונה גם באירופה.
החוקרים מדגישים כי המחקר אינו סותר מחקרים על מינים אחרים, שהראו כי מינים אלו אינם מסוגלים להתמודד באותו האופן עם האקלים המשתנה; ובכל זאת, המחקר עשוי לשנות את האופן שבו מדענים מבינים את האבולוציה של נתיבי נדידת הציפורים. ולבסוף, המחקר מציע שביב של תקווה בעבור מינים ברחבי העולם הנאלצים להתמודד עם שינויי האקלים.
הידיעה פורסמה על ידי – תמר לביא
הידיעה פורסמה במקור באתר האינטרנט של מכון דוידסון – davidson.weizmann.ac.il
